ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
איך לצאת ממעגל הכישלון
שאלה:
אני בת 25, מתגוררת לבד בדירה שכורה. אני לא מאושרת בחיי כי עברתי ילדות קשה. אמי הייתה מרביצה לי. לא היו נותנים לי אפילו דמי כיס. זה היה בית שאהבו בו רק בנים, כלומר רק את אחי. אנחנו שתי בנות ובן.
כל החיים שלי השפילו אותי וקיללו אותי. שמעתי מהורי רק שאני בחורה סתומה, זונה, דפוקה בשכל ועוד הרבה דברים מעליבים ופוגעים.
אני לא עובדת, כי מכל עבודה שאני מתחילה, מפטרים אותי אחרי כמה שבועות או חודשים. לא היה לי מזל גם בזוגיות: כל בחור שהכרתי נשאר איתי הכי הרבה חודש. בדרך כלל הם עוזבים אותי אחרי שבוע - שבועיים.
בגיל עשרים ושתיים עברתי טראומה עם גבר שהכרתי. הוא ניצל אותי מינית וכספית, היה משפיל אותי בפני אנשים אחרים ומכריח אותי לעשות דברים לא טובים, למרות שלא רציתי לעשותם.
אני כל הזמן עושה טעויות ביחסיי עם גברים. אני מחפשת חום ואהבה, שלא קיבלתי בבית. כשאני מכירה מישהו, אני נוטה להתלהב, נעשית פגיעה ורגישה, ובמקום אהבה, נפגעת עוד יותר, מקבלת עוד ועוד השפלות, הקנטות וניצול.
כרגע אין לי קשר עם אחי ואחותי. הם התנתקו מהבית עוד שהייתי קטנה, ואין לי שום קשר איתם. אני לא בקשר גם עם ההורים שלי. היו לי חברות, אבל הן נצלניות ואינטרסנטיות שדואגות כל הזמן רק לעצמן. היום אין לי קשר גם איתן.
אני כל הזמן בדיכאון, מאשימה את עצמי שאני לא בסדר, ושאני אשמה בכל. אנא, עזור לי! תסביר לי מה אני צריכה לעשות כדי להיות מאושרת?
תשובה:
קשה שלא להתרשם ממר גורלך. הסיפור שלך מוכיח פעם נוספת, ובצורה מוחשית ביותר כיצד יחסים מוקדמים עם דמויות חשובות בחיים - ההורים, אחים ואחיות - מעצבים את דפוסי ההתנהגות וצורת היחסים שאדם יוצר בהמשך חייו.
מכיוון שצורות אחרות של יחסים אינן מוכרות לך, את מוצאת לך חברים וחברות שרק מאשרים עבורך את הדימוי העצמי הנמוך שקיבלת בבית הורייך. הכישלונות בעבודה וביחסים הבינאישיים - הם גם הסיבה וגם תוצאה של הדיכאון שלך. לא קל לצאת ממעגל הכישלון שבו את נמצאת כל חייך.
את צריכה עזרה מקצועית בכמה מישורים. פסיכיאטר צריך לבדוק אם את נמצאת בדיכאון קליני - ואם כן - לטפל בך בתרופות נוגדות דיכאון.
עובדת סוציאלית יכולה לכוון אתך בחיפוש עבודה, בלימודים או ברכישת מקצוע. היא גם יכולה ללוות אותך בתהליך של שיקום חייך האישיים, לעזור לך לא ליפול שוב למעגל של כישלון, ולתפקיד של קורבן ביחסייך עם גברים ונשים. אני ממליץ לך לפנות למרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך.
24.05.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון
בעלי מתנגד לטיפול
שאלה:
אני בת 53. במשך יותר מעשר שנים סבלתי מחרדות ומדיכאונות. בעלי, לפעמים בטוב ולפעמים ברוגז רב - ניסה לשכנע אותי לקחת את עצמי בידיים. הוא שכנע אותי שאין לי כלום, ושלא אחשוב על זה.
הוא לקח אותי לחו"ל כדי לעשות לי מצב רוח טוב. בילינו במלונות הכי מפוארים, הלכנו לבתי קזינו ולהופעות, אבל גם שם לא הרגשתי טוב, וסבלתי אפילו עוד יותר, כי היה נראה לי שכולם סביבי נהנים, ואני היחידה שסובלת.
הלכתי למגלי עתידות ולקוראים בכף היד ובקפה, ניסיתי את כל התרופות הטבעיות שיש בבתי המרקחת ובחנויות הטבע. שום דבר לא עזר.
ידעתי שאני צריכה לפנות לפסיכיאטר, אבל דחיתי את זה, כי בעלי ראה זאת כסטיגמה וכסימן למחלת נפש. הוא אמר שהוא לא מוכן שבמשפחתו ידעו שאשתו חולת נפש, ושאינו מוכן שאם ילדיו תקבל טיפול נפשי.
לבסוף, בלי ידיעתו, פניתי לפסיכיאטר. הוא איבחן אצלי מחלת דיסטימיה - סוג של דיכאון קל. הוא רשם לי Prozac , ומאז כבר ארבעה שנים אני מרגישה טוב. שום חרדות ושום דיכאון - פשוט מרגישה טוב, יש לי מרץ, יש לי מצב רוח, עושה את עבודתי ומבלה בכיף.
כעבור זמן סיפרתי זאת לבעלי, ומאז הוא אינו נותן לי מנוח. הוא דורש שאפסיק לקחת תרופות. הוא חושב שאני מכורה לתרופה, ושכבר איני צריכה אותה. אני לא שוכחת את הסבל שלי וחושבת שאם משהו עושה לי טוב, למה שאפסיק. הפסיכיאטר שנתן לי את התרופה חושב כמוני. רציתי לשמוע גם את דעתך בנושא.
תשובה:
גם דיכאון קל המלווה בחרדות גורם לסבל קשה ביותר. הפגיעה היא גם בבריאות הכללית, גם בתפקוד בעבודה ובבית, גם בקשרים החברתיים וגם ביכולת ליהנות. למרות שבעיתונות, ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט כל הזמן מדברים ומסבירים על הדיכאון והשלכותיו, עדיין קיימות בורות רבה ודעות קדומות בכל הקשור לטיפול נפשי.
מחלת הדיכאון, וגם דיכאון קל – 'דיסטימיה', היא מחלה כרונית, הנוטה לחזור אם מפסיקים את הטיפול התרופתי. תרופות נוגדות דיכאון כמו Prozac, ותרופות אחרות מאותה קבוצה, הן תרופות שאינן ממכרות, ובמקרים רבים יש צורך בטיפול קבוע תחת ביקורת של הפסיכיאטר.
פסיכותרפיה יכולה להיות יעילה לאנשים מסוימים שמוכנים להשקיע לאורך זמן עבודה אינטנסיבית בהבנת מטרות חייהם ומשמעויותיהן, אישיותם וקשריהם הבין-אישיים, אבל גם אז השאלה של הפסקת הטיפול התרופתי או אף הימנעות ממנו היא החלטה כבדת משקל, ויכולה להתקבל רק בהתייעצות עם פסיכיאטר.
תמיכה ושיתוף פעולה של בני המשפחה חשובים מאוד להתמדה בטיפול ולהצלחתו ולכן אני ממליץ לך להגיע לביקור הבא אצל הפסיכיאטר יחד עם בעלך, ועד הביקור לא לבצע שום שינוי בטיפול התרופתי על דעת עצמך.
28.06.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון
סקס במקומות ציבוריים
שאלה:
בחודשים האחרונים החבר שלי רוצה לעשות את זה רק במקומות ציבוריים. שירותים של מסעדות ובתי קפה, על שפת הים, באוטו, בחורשה.... רק לא במיטה. אני לא אוהבת את זה, כי אני בן אדם מאוד פרטי. עשיתי את זה איתו כמה פעמים באוטו ובשירותים, בתקווה שזה ירגיע אותו, אבל הוא ממשיך בשלו.
האם יש קשר לכך שתקופה ארוכה הוא סבל מחוסר חשק ומדיכאון ועכשיו הוא מפצה את עצמו? והאם יש סיכוי שהג'וק לסקס ציבורי יגמר מתישהו?
תשובה:
דחף ההיחשפות, כמו דחף המציצנות, קיימים בכל אחד במידה זו או אחרת. פנטזיות על מין במקום ציבורי, או לעיני אחרים נפוצות מאוד גם אצל גברים וגם אצל נשים.
אופנות חברתיות נותנות לגיטימציה למימוש פנטזיות אלה בצורות שונות. כך למשל, בשנות השישים והשבעים היה אופנתי 'לעשות את זה' במכונית בקולנוע "דרייב אין". הרבה סרטים על בני נוער מאותה תקופה כוללים סצנות מעוררות דמיון על "המושב האחורי".
פנטזיות על סקס במשרד במקום העבודה, בחדר ההלבשה של מועדון הספורט, בחוף הים, בחדר צדדי במסיבה, יכולות להיות מאוד מעורערות. לא כול מי שמפנטז על סקס בציבור, מממש את הפנטזיה, וגם אם כן, אז לעיתים הרבה יותר נדירות ממה שהוא מפנטז - אחרת זה חדל מלהיות פנטזיה.
כנראה שהפחד להיתפש במשהו "אסור", תחושת הניצחון הכרוכה בהתגברות על הפחד, תגובות הקהל הדמיוני או האמיתי, כל אלו מוסיפים חומרים מעוררי חשק ותענוג לקוקטייל המוליכים הכימיים במוח.
ה"טרנד" של היום זה סקס בשירותים של הפאבים או של מועדוני ריקודים. האלכוהול והסמים מורידים באופן חד את סף ביקורת המציאות ואת המעצורים הפנימיים. לעיתים ה- High של הלילה מתחלף בדיכאון ובתחושת ריקנות בבוקר שלמחרת.
כמובן שלא לכולם יש את אותן פנטזיות, ולא כולם מוכנים לממש את הפנטזיות שלהם במציאות. כדי לממש את פנטזיה של סקס במקום ציבורי או לעיני אחרים צריכה להיות הסכמה של שני בני הזוג, וכפייה של הרצון של אחד מהם יכולה להביא לעוגמת נפש של שניהם.
אומנם דחף מיני חזק אינו תורם לשיקול דעת, אבל רצוי לדעת את הגבולות, כדי לא לעוף ממקום עבודה, לקלקל את הנישואין או להיות מואשם בהפרת הסדר הציבורי. מימוש פנטזיות לא בהשפעת אלכוהול או סמים משאיר את החוויה כחיובית גם למחרת, ולפעמים לכל החיים.
לגבי השאלה על חברך: במצב של דיכאון החשק המיני בדרך כלל ירוד. חלק קטן מהנמצאים בדיכאון למעשה סובלים ממחלה ביפולרית - או 'מניה-דפרסיה'. אצלם המצב דיכאוני יכול להתחלף במצב מני, המאופיין בהורדת סף הביקורת, דחף מיני מוגבר או תוקפנות יתר - בדומה לנמצאים תחת השפעת סמים או אלכוהול.
איזון מצב הרוח על ידי תרופות מתאימות מחזיר לאדם את שיקול הדעת והביקורת. את התשובה האם זה המצב אצל חברך, אפשר לגלות רק בבדיקה פסיכיאטרית. אם הוא כבר היה אצל פסיכיאטר בגלל בעיית הדיכאון, בקשי שיספר לך על כך, או שיקבע לכם פגישה משותפת אצל הפסיכיאטר.
בינתיים נסי לשוחח איתו על מניעיו לקיים יחסים רק במקומות ציבוריים, ולא בבית, הסבירי לו את היחס שלך לנושא, וראי אם הוא מתחשב גם ברגשותיך בכל מה שקשור ליחסים ביניכם, כולל יחסי המין.
03.02.2007
כל הזכויות שמורות למכון השרון
לא מגיעה לאורגזמה
שאלה:
אני בחורה בת 19.5, ואיני מצליחה ליהנות מיחסי מין. אין לי בכלל צורך בזה. איבדתי את בתולי לפני חמישה חודשים עם חברי הנוכחי. הוא החבר הרציני הראשון שלי, ואני מאוד אוהבת אותו. התחלתי להתנשק ולהתגפף עם בחורים שמאוד נמשכתי אליהם כבר כשהייתי בת 14, אך עם אף אחד מהם לא נהניתי, אפילו לא קצת.
אני עם החבר הנוכחי שלי כבר תשעה חודשים. בתחילה, חוסר ההנאה שלי ממין היה נראה לי נורמאלי, כי שנינו לא היינו כל כך מנוסים, ואלו היו הפעמים הראשונות שלנו. אבל גם עכשיו, אחר שניסינו הכול (תנוחות, נגיעות בכל הנקודות), למדנו מספרים, מכתבות, מתוכניות - עדיין איני נהנית מזה, ולא מרגישה צורך בזה.
אפילו לא בנשיקות או בנגיעות. אני מאוד נמשכת לחבר שלי, ומאוד אוהבת אותו ואלה גם תחושותיו כלפי, אבל הבעיה שיש לי פוגעת ביחסים שלנו. אני רוצה שיהיה לי צורך לזה. אני רוצה ליהנות מקיום יחסי מין ולהגיע לאורגזמה. האם זאת בעיה פסיכולוגית או ביולוגית? ואיך אני מטפלת בזה?
תשובה:
מצד אחד, אין מספיק מידע במכתב שלך, ומצד שני יש בו גם כמה סתירות. את כותבת שאת מאוד נמשכת לחברך, אבל לא מרגישה צורך בקרבה גופנית. גם בעבר מאוד נמשכת לבחורים, אבל לא נהנית מהמגע איתם.
מקובל לראות את התגובה המינית כמתחלקת לשלבים:
1.תשוקה, שזה מה שאת קוראת "נמשכת",
2.גירוי, הכולל שינויים פיזיולוגיים בגוף, המלווים בהרגשה נעימה
3.פורקן- האורגזמה
את משתמשת לסירוגין במושגים 'ליהנות' ו'להגיע לאורגזמה'. האם את מודעת לכך שמדובר בדברים שונים? האם האי פעם הגעת לאורגזמה בדרך כלשהי, למשל באוננות? האם את נהנית ממגע גופני, אך לא מגיעה לאורגזמה? לתשובות שלך לכל השאלות הללו יש חשיבות רבה לצורך הבנת הבעיה ואופן הטיפול בה.
אם את מגיעה לאורגזמה באוננות, ונהנית ממגע גופני, זה רק עניין של זמן, סבלנות ואולי קצת הכוונה עד שתלמדי להגיע לאורגזמה גם תוך כדי משגל.
אחת הסיבות שיכולה להפריע להגיע אורגזמה בעת יחסי מין, היא המרוץ אחר האורגזמה. לפעמים בן הזוג הוא זה שמפעיל את הלחץ, כי הוא רואה את האורגזמה שלך כהוכחה לגבריותו. יכול גם להיות שאת לחוצה בעצמך, וחושבת רק על האורגזמה ולא נותנת לעצמך ליהנות מהתהליך של ההתעלסות.
סיבה אפשרית אחרת - היא חוסר ביטחון עצמי ודימוי גוף שלילי. למשל, אם אישה מרגישה את עצמה שמנה מדי או 'שטוחה' מדי, זה יכול להפריע לה להשתחרר וליהנות. איסור משפחתי או חברתי, ותחושה שאת מבצעת עבירה מוסרית בזה שאת מקיימת יחסי מין גם כן יכולים להפריע מאוד.
מצב דיכאוני, ותרופות נוגדות דיכאון יכולים להפריע לכל אחד מהשלבים בתגובה המינית. גם הפרעות הורמונאליות, למשל תת-פעילות בלוטת התריס או פעילות יתר שלה, משפיעות על התגובה המינית.
אפשר למנות סיבות אפשריות נוספות, אבל לשם מה לנחש? פני (לבד או עם חברך) לייעוץ מיני, וקרוב לוודאי שיעזרו לך לגלות את סיבה למצוקתך ולפתור אותה.
04.03.2007
כל הזכויות שמורות למכון השרון
