שתי נקודות מתוך ראיון לעיתון 'לאישה'
1. גבר חווה דחייה מינית בצורה מאוד קשה
דחיית ניסיון של גבר ליזום מגע מיני יכולה להתחיל תהליך ארוך וכואב של דחיות הדדיות עד להפסקה מוחלטת של יחסי מין. לפעמים כעס שמקורו מחוץ לחדר המיטות, לחץ בעבודה או עייפות - גורמים לאישה לדחות את הניסיון של בן זוגה ליצור מגע מיני. אם זה נעשה בצורה לא מתחשבת, לא עדינה, ללא הסבר, הגבר עשוי לחוות את הדחייה כפגיעה קשה בערכו ובגבריותו. הוא עלול להתחיל לחשוש מליזום מגע מיני - פן יידחה שוב. הוא יצבור כעס, ויחכה להזדמנות 'לנקום'. בפעם הבאה, כאשר תיזמי את התקרבות, הוא יחתוך אותך ב 'לא בא לי' משלו. עכשיו שניכם תפחדו מדחייה ותימנעו מהתקרבות.
אני רואה בקליניקה הרבה זוגות צעירים, בריאים ויפים, שבתשובה לשאלה על תדירות יחסי המין שלהם, עונים במבוכה: "כמו כולם". כאשר אני מנסה לברר מה זה 'כמו כולם', התשובה היא: "פעם בשבועיים, פעם בחודש. אתה יודע, עייפים, עבודה, ילדים". כאשר מבררים יותר לעומק, מתבררת התמונה האמיתית: האישה מסבירה: "מה הוא חושב שאני יכולה להתקרב אליו בלילה כאילו שלא רבנו בבוקר?" או הגבר מספר: "כשאני מנסה להתקרב אליה, לא בא לה, או שהיא עייפה, או שכואב לה הראש, או שהיא צריכה לקום מוקדם".
בטיפול אני מנסה להעביר לזוגות שאת הסכסוכים צריך לפתור מחוץ לחדר המיטות, כלומר לעשות כל מאמץ לא לערבב סקס עם הקונפליקטים היום-יומיים. אני מלמד את הזוגות לראות את חדר המיטות כמקדש האהבה, אליו לא מכניסים כעסים, דאגות, טרדות, שתמיד קיימים בחיים הזוגיים.
אני ממליץ לזוגות לא להשאיר מין לסוף היום, כאשר שניהם ממוטטים ומותשים, אלא למצוא זמן לאינטימיות כאשר מרגישים רעננים ומלאי אנרגיה. ואם את באמת מרגישה עייפה, מוטרדת, או שאת צריכה לקום מוקדם מהרגיל בבוקר - להסביר זאת לבן זוגך בחן, עם נשיקה והבטחה לחגיגה למחרת, בפגישה הבאה או בסוף שבוע המתקרב.
גישה כזו תשמור על האגו של הגבר, הוא לא ירגיש דחוי ולא שווה. להפך, הוא יחשוק בך עוד יותר, כי הוא ידע שאת חושקת בו.
2. גברים מרגישים חסרי ביטחון כאשר את מדברת איתם על סקס עם בני זוג קודמים.
לפעמים נשים מבלבלות אהבה וכנות עם מסירת דו"ח מפורט על קשריהם הקודמים. עוד יותר הרסני, כאשר זה קורה בתחילת הקשר, בשלב של ההתאהבות, או אפילו בפגישה הראשונה-שנייה:
זה יכול להתחיל בשאלות תמימות כביכול: "מתי נפרדת מחברתך הקודמת?" אחרי זה באה השאלה: "למה נפרדתם?" מרגע זה את כבר לא לבד עם החבר שלך. הכנסת לקשר ביניכם נשים אחרות, שכבר לא יעזבו את ראשך זמן רב. גרוע מזה: על ידי שאלות שלך על הקשר הקודם של בן זוגך, את פותחת פתח לשאלות בלתי נמנעות: "ומתי את נפרדת? כמה זמן הייתם יחד? למה נפרדתם? ומי היה לך לפני זה? וכמה חברים היו לך בכלל?" ואת כל הסיפורים שלך - החבר שלך הופך לדמיונות שלו. הוא בונה את דעתו עליך – בצורה שקשה מאוד לשנות. גם הוא כבר לא לבד איתך. יחד אתכם כבר נמצאים גברים נוספים: חבר מכיתה ח', מדריך מהצופים, מפקד מהצבא, הבוס והחבר מהעבודה הקודמת. חברים מהלימודים, מהטיול לחו"ל אחרי הצבא, ואלה ש"סתם, שתינו יותר מדי".
גם אם הוא לא ישאל אותך, הוא יחשוש שאת עדיין אוהבת מישהו מהם, מתגעגעת למגע של אחרים. הוא ישווה את עצמו עם "הדמויות המיתולוגיות" שלך, ישווה את היחס שלך אליו למה שהוא מדמיין כיחס שלך לאקסים שלך. הוא יעלה שוב ושוב בדמיונו "איך הם עשו לך את זה". הדמיון הזה ילך ויתפח עם הזמן. לפעמים הגבר שלך ירגיש נחיתות, לפעמים קנאה, לפעמים זה יעורר אותו מינית ולפעמים כל הדברים גם יחד.
ברוב המקרים זה הורס את הקשר על התחלה. אם בכל זאת נשארתם יחד, הסיפורים שלך יכולים להזין את הדמיון שלו אפילו כל החיים. יש מקרים שבהם ההשפעה היא מועטה או מועטה לכאורה, ובמקרים אחרים, מבלי ששניכם תהיו מודעים לכך, יהוו סיבה לקנאה, לזלזול הדדי, לקושי להתקרב רגשית, להאשמות הדדיות.
ראיתי זוגות שמגיעים אלי במצוקה נוראית. האישה אומרת: "אני אוהבת אותו, אני רוצה שידע עלי הכול!" והגבר אומר: " איך אני אחיה עם זה? היו לה עשרות חברים ולי בקושי היו שתי חברות. בטח היא חושבת אותי חסר ניסיון!" שום שכנועים של האישה או של המטפל לא מבטלים את החשש לגמרי. אבל גם אם היה לך רק חבר אחד, או התנסויות מעטות ולא משמעותיות, עדיף לשמור את זה לעצמך. אסור לבלבל כנות עם סיפורים על הקשרים הקודמים! גם אם הגבר שואל, עדיף לענות לו בחביבות משהו כמו: מה זה משנה? אני אוהבת אותך. לא מעניין אותי מי הייתה לך קודם. דברים כאלה מאותתים לגבר שגם את משוחררת מאהבות קודמות, מקשרים מן העבר.
אם בכול זאת יש לך דברים בלתי פתורים מהעבר, לא פותרים את זה עם בן הזוג הנוכחי. צריך לפתור את זה לבד, או, במידת הצורך, בטיפול. אף פעם לא לשכוח שהקשר שלך עם בן הזוג תלויה באופן שבו אתם רואים את הקשר בדמיונכם, בתכנים שתכניסו בו ובאופן שתבנו אותו יחד – מהרגע הראשון.
כל הזכויות שמורות למכון השרון
