לדעתי, צריך לכתוב, כמו לדבר, לספר, להסביר. בשפה של בני אדם. אם מישהו משתמש במילים כלליות, כמו דמוקרטיה, חופש הדיבור, סוציאליזם, חופש, אני מצפה מהכותב מיד להסביר למה הוא מתכוון. לא יכול – בעיה שלו – יכול למכור ספרים שלו במשקל, במחיר של נייר, שבזבזו עליו. לא מוכן לבזבז דקה מהחיים שלי לזבל, שיש במוח של הכותב.
אני לא מדבר על טקסטים במדעים מדויקים, שם אני לא מבין שום דבר. אבל מה
שקשור בפסיכולוגיה, ספרות, מדעי הרוח – נא להתבטא בשפה של בני אדם. אני
זוכר, שבלימודי פסיכותרפיה, מרצה אחת המליצה על מאמרים של לקאן. קראתי
כמה שורות, אולי חצי עמוד, ואמרתי לעצמי, שהוא מקשקש בשכל. יותר לא
קראתי. לא מזמן שמעתי הרצאות של פילוסוף יהודי לבנוני, שחיי בקנדה, מלמד
בכל העולם. מאוד חכם, ברור, צלול – גד סעד. הוא מסביר למה פוקו, לקאן,
דרידה, כאלה מפורסמים, אבל אף אחד לא מבין את מה שהם כותבים. מישהו,
אולי חבר, ישב ודיבר עם דרידה. הוא שאל אותו: "למה, כאשר אני מדבר אתך,
אני מבין אתך, אבל כאשר קוראים את הטקסטים שלך, כלום לא מובן?". אז זה
הסביר לו, שבצרפת (כנראה, לא רק), יש היררכיה באוניברסיטאות. שאתה קורא
ספר מתמטיקה, אם אתה לא בתחום, אתה לא מבין מהשורה הראשונה. בפיזיקה
– אחרי חצי עמוד. אז בשביל להרגיש שווה, אתה צריך לכתוב בשפה לא מובנת.
כך גם יש לך סטאטוס, מעריצות, שמוכנות לשכב אתך, כי אתה נחשב לנורא חכם
ומתוחכם. לדעתי, זה כל כך זול, שבא לי להקיא.
אני זוכר, שכאשר בן שלי למד לא יודע מה, אז לימדו אותו כל מני שטויות האלה.
דקונסטרוקציה, גלובליזציה.
הבן כתב איזה עבודה ברוח הדברים, שלימדו אותו, על גלובליזציה. במקרה
ראיתי, ובקשתי ממנו לקרוא. זה היה לפני הרבה שנים. אמרתי לו, שאני רוצה גם
להבין, מה זה גלובליזציה. קראתי את כל העבודה – בכל זאת, בן שלי. אמרתי לו,
שלא הבנתי שום דבר. אחר כך הוא קיבל 100 מהמרצה שלו. המרצה כתב, שהוא
לא הבין כלום, אבל כתוב מאוד יפה. לא זוכר את השם של המרצה. אני מקווה,
שבן שלי החכים מאז. בקשר לפרופסור שלו, אני לא בטוח.
