ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
קורבן סדרתי
שאלה:
אני בת 32, ונשואה מזה 13 שנה. יש לי ילדה בת 10. כל השנים הללו בעלי מתעלל בי נפשית. הוא מקלל ומשפיל אותי מדי יום. למרות חוסר הערכה כלפי, ולמרות הזלזול שהוא מפגין, אני עדיין חיה איתו, וכל ניסיונותיי להתגרש לא צלחו: ברגע האמת אני חשה בלבול, חרטה ורחמים - וכך במו ידי מבטלת דיונים ברבנות.
אני לא יודעת מה אני רוצה - מצד אחד רע לי במצב הנוכחי, שנמשך כבר שנים, ואני רוצה להתגרש, אבל מצד שני, למרות הכול, אני רוצה לתת עוד צ'אנס. שאלת השאלות היא – למה? אני לא מצליחה להחליט לכאן או לכאן.
במקביל, מזה תשע שנים אני מנהלת קשר עם בחור רווק. בעבר הוא ידע להקשיב לי ולתמוך בי. הייתה בינינו אהבה בלי תנאים. עם חלוף השנים התעורר בו רצון עז להתחתן איתי. הלחץ שלו עליי שאתגרש היה חזק ובלתי פוסק, וכאשר לא העזתי לעשות כרצונו וכדבריו הוא היה נפרד ממני - מעיף אותי לכל הרוחות.
הרגשתי מאוימת ופחדתי לאבד אותו. שיקרתי לו, הבטחתי לו כל מה שרצה כדי לרצותו ולהחזירו אלי. פיתחתי בו תלות, והרגשתי שאין טעם לחיי בלעדיו. גם הוא היה מחזיר ומוציא אותי מחייו באופן שיטתי ומניפולטיבי. הקלות שבה הוא היה מוותר עלי ואחר כך מחזיר אותי בחזרה גרמו לי להרגיש שהוא יכול לעשות איתי כל העולה על רוחו, ואילו לי אין כל שליטה על החיים שלי.
בשנים האחרונות הקשר איתו נעשה חולני ממש, לא איכפת לו ממני, הוא נוהג להשפיל ולרמוס אותי עד עפר. אני מרגישה שאני עדיין אוהבת אותו, ונאחזת בו חזק. אני פוחדת להיות בלעדיו, פוחדת שיהיה עם מישהי אחרת. אני לא יודעת כיצד להשתחרר מכל זה ולחיות חיים נורמאליים. האם עלי לעזוב את שניהם? האם אני זקוקה לטיפול? ואם כן, לאיזה טיפול?
תשובה:
המצב שאת מתארת אכן מורכב. למעשה, ההתייחסויות שאת מקבלת מבעלך וממאהבך דומות מאוד. כאן עולה השאלה: האם זהו צירוף מקרים, או דפוס של היחסים שאת יוצרת עם גברים? מניסיוני קשרים שנמשכים חיים שלמים אינם עניין מקרי, אלא תסריט החיים שלך.
כפי שאת מתארת, למרות הסבל, ההשפלה וההתעללויות שאת סובלת משניהם, את לא מסוגלת להתנתק מאף אחד מהם. כדי לקבל שליטה בחייך ולשנותם, עלייך להבין איך היחסים שלך נבנים בצורה שתיארת.
הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות טיפול פסיכותרפי. בלי לעבור טיפול כזה, גם אם תתנתקי משני הגברים שאת עכשיו בקשר איתם, קרוב לוודאי שבמהרה תמצאי לך שניים אחרים, דומים לאלה שעזבת.
07.12.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
הקשר בין עושר לאושר
שאלה:
אני בן 37. לפני שנה עזבתי מקום עבודה מסודר עם משכורת נאה. הייתה לי אז תחושה שמיציתי את עצמי, ושהגיע הזמן להמשיך הלאה למקום אחר למשרה בכירה יותר. באותו זמן התחתנתי, ויחד יצאנו לטיול ארוך בחו"ל. יצאתי בתחושת ביטחון שכאשר נחזור, אמצא עבודה יוקרתית ומכניסה יותר מקודמתה.
כאשר חזרתי ארצה, מספר פניות שלי למקומות עבודה נדחו. בהדרגה תחושת הביטחון שלי חלפה לחלוטין, והתחלפה בחוסר ביטחון מוחלט ובירידה חדה ברמת התפקוד שלי בכל תחומי החיים. היום אני חש חסר ערך, הססן וחסר שמחת חיים לחלוטין.
החברים הקרובים, שעד היום קינאו בי בגלל המשרה הבכירה ורמת החיים הגבוהה, לא מפסיקים לשאול שאלות בקשר לעבודה ולתכניותיי לעתיד. אני חש, אולי לא בצדק, שהם מרוצים ממצבי שמאפשר להם פתאום להרגיש עליונות.
אני מרגיש שהחיים שלי בנסיגה, ושהכול מתפרק לי מול העיניים, כולל חיי הזוגיות. אשתי, שהייתה פעם אוהבת ותומכת, מפעילה עלי לחצים שלא תורמים למצבי.
מאדם תחרותי ומלא מוטיבציה, עם שאיפה חזקה לרווחה כלכלית וחלומות על הצלחה חברתית, הפכתי לעצלן שמפחד מעבודה ומתקשה לקבל החלטות. פתאום הכול נעשה גדול עלי, תחרותי מדי וקשה מדי, ואני רק מנסה לברוח מהכול.
הגעתי למצב שאני לא מצליח להבין מה המטרות שלי בחיים, ואיך אני רואה את העתיד. הכול כל כך מעורפל וחסר כיוון. אני מרגיש כאילו הגעתי לצומת דרכים לא מוכר, ובא לי לברוח לאיזה מושב בצפון ובשקט לגדל כמה עזים מבלי לחשוב על העתיד.
מה יכול היה לגרום לשינוי כל כך משמעותי בהרגשותיי ובמחשבות שלי? אולי אני בדיכאון? איך יוצאים ממחול השדים הזה?
תשובה:
כמובן, מבלי להכיר אותך אישית, תשובתי תהיי מוגבלת למידע שמסרת. נוצר בעיני רושם שכל משמעות החיים שלך, ואולי גם של זוגתך הצטמצם להתעשרות כלכלית והפגנת עליונות כלפי חברים.
ברגע שמסיבות אלו או אחרות חל שיבוש בהתקדמותך, כאילו איבדת הכול: את תמיכתה של אשתך, ביטחון עצמי, אמונה ביכולות שלך.
כנראה אדם זקוק ליותר מאשר הצלחה כלכלית כדי להיות מאושר. בצדק אתה מחפש משהו רוחני שייתן משמעות לחיים שלך וישמור על הערך העצמי שלך ללא קשר לתהפוכות אלו או אחרות במצבך הכלכלי.
הפגיעה בדימוי ובערך העצמי לעיתים מלווה בסממנים של דיכאון קליני כמו חולשה, פסימיות, עצבות, הפרעות בתיאבון והפרעות בשינה.
במצב שנוצר רצוי לפנות לייעוץ מקצועי. פסיכיאטר שייטפל בך, שיתייחס גם לחלק הנפשי וגם לחלק הביולוגי של מצבך, יעזור לך למצוא משמעויות נוספות בחיים ולגלות מחדש את כישרונותיך וכוחותיך. אי פנייה לטיפול עלולה להביא להחלטות לא שקולות, לפירוק התא המשפחתי, ולנזק בריאותי.
08.12.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
איך נפטרים מחרדות?
שאלה:
אני בת 34, וסובלת מהתקפי חרדה. עקב כך:
* אני לא נכנסת לבנק כבר מזה כמה שנים.
* לקניות במקומות כמו "שופרסל", "היפרנטו" אני שולחת את בעלי, ואין מצב שאני אכנס למקומות כאלה.
* כשאני נמצאת בקניון עם ילדיי, אני בלחץ שנסיים מהר כדי שאני לא אראה חלילה מישהו מוכר, ואז אני אסמיק,
* כשפונים אלי בפתאומיות בפני קהל, אני מסמיקה ויש לי דפיקות לב מאוד חזקות ורעידות בידיים.
* כשאני רוצה לשלם בחנות הידיים שלי מתחילות לרעוד,
* כשאני יושבת עם חברות ומדברת, פתאום אני מרגישה שהנה זה בא - ושאני מתחילה להסמיק.
* כשאומרים לי שיש אירוע, במקום לשמוח, אני נכנסת ללחץ וישר חושבת איפה האירוע מתקיים: האם במקום פתוח או באולם סגור. אם זה אולם סגור, אני מודאגת במשך שבועות וחודשים, ובסוף מוצאת תירוץ לא ללכת לאירוע.
הרשימה עוד ארוכה. כשאני כותבת את המכתב הזה, אני נזכרת בעוד ועוד מצבים מביכים. אני חושבת כל הזמן על הבעיות הללו וזה מתסכל אותי. אני חייבת לציין שאני ממש לא ביישנית, ואני לא חושבת שעברתי איזו טראומה בעבר, שבעקבותיה יש לי את התופעות האלה. אנא עזור לי לצאת מהמצב המדכא הזה!
תשובה:
את מתארת את סבלך בצורה מאוד מוחשית וסיסטמתית. גם האבחנה שלך היא נכונה. את סובלת מהתקפי חרדה וחרדת ציפייה מתמדת שההתקף המפחיד והקשה עלול להתרחש.
כמו רוב הסובלים מחרדה, את נמנעת מחשיפה למצבים ולמקומות שבהם ההתקף התרחש בעבר. למצבים כמו שלך יש הרבה שמות יפים ביוונית עתיקה: אגורפוביה, קלסטרופוביה, אריטרופוביה ואחרים - ומושג מודרני יותר - פוביה חברתית.
השמות אינם חשובים כל כך. בדרך כלל אדם סובל מכמה פוביות בו זמנית. קשה למצוא הגיון להופעת פוביה מסוימת: ישנם אנשים שסובלים מפחד מסרטן, אבל לא מפחדים מהתקף לב - או להפך.
יש להניח שאין שום סיבה הגיונית שתפחדי מקניון, מסופרמרקט או מהחברות שלך, ובכל זאת, המחשבה על המקומות והמצבים הללו משתקת אותך, וגורמת לך להימנע מחשיפה אליהם.
אחוז הסובלים מחרדה באוכלוסיה הכללית גבוה מאוד- כ - 25% , אבל כל אדם שסובל סבור שרק לו יש את הבעיה הקשה והמביכה הזאת.
מתלווה לכך רגש של בושה, ולעתים לוקח שנים ולרוב גם משבר רציני, עד שהסובל פונה לעזרה. ישנם טיפולים מאוד יעילים ומהירים לטיפול בחרדות. טיפול תרופתי של כמה שבועות יכול לשחרר את אותו אדם מסבלו.
לאחר שהחרדות נעלמות, רצוי לשלב טיפול התנהגותי קוגניטיבי על מנת להפסיק את ההימנעויות מהמצבים שפעם גרמו לחרדה. בכל מקרה, הטיפול הוא בדרך כלל קצר.
08.12.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
למה אני מקנאה?
שאלה:
אני בת 24. יש לי חבר כבר שלושה חודשים. אני מאוד אוהבת אותו, ויודעת שגם הוא אוהב אותי. הבעיה היא שאני מאוד מקנאה לו. בכל פעם שהוא מדבר עם בחורות, אני מרגישה שהחום בגופי עולה, ואני מתקשה לנשום בצורה סדירה. אני מרגישה שהדופק שלי משתנה, ואני בקושי עוצרת את עצמי מלבכות.
אני יודעת שהבעיה נובעת מחוסר הביטחון שלי. לרוב אני מרגישה שאני לא מעניינת, ושאין לי מה לחדש לו. הקשר שלנו מאוד חשוב לי, ואני כל הזמן מפחדת שזה ייגמר.
אני מתביישת לדבר איתו על הבעיה שלי ולספר לו שזה מפריע לי ברמות כאלה, שזה פשוט גורם לי לחוסר שקט נפשי. הוא מנחש שיש לי בעיה, ואומר לי לפעמים שאני צריכה טיפול. אני לא יודעת מה לעשות. אני חושבת על זה כל יום, כל היום, וזה מתסכל אותי נורא. עזור לי בבקשה!
תשובה:
אין ספק שהקנאה שלך מפריעה להרגשתך האישית, גורמת לך לסבל גופני, ופוגעת בקשר שלך עם חברך. למרות שאת מבינה שהקנאה שלך אינה הגיונית, ויודעת שהחבר שלך אוהב אותך, רגשותיך וגופך אינם נשמעים להיגיון. הסיבה לכך היא שהרגשות שאת מתארת מגיעים מהרבדים העמוקים ביותר של הנפש.
תארי לך שבסיפורך, במקום לכתוב על בחורה בת 24 ועל חברה, נכתוב על 'תינוקת' ועל 'אימא': הסיפור עדיין יישאר אותנטי, ואולי יהיה אף ברור יותר.
איני כותב זאת כדי להעליב אותך, חס וחלילה, ולכנות אותך ילדותית. אני מנסה להמחיש את המקורות האפשריים של תחושותיך: כאשר אם עוזבת את התינוקת לזמן מה, התינוקת בוכה, מאדימה, ליבה פועם חזק, ולבכייה צליל של קטסטרופה של ילדה שננטשה.
אם אין תקלות בהתפתחות, והקשר בין האם לתינוקת תקין, האם חוזרת, מחבקת את התינוקת, נותנת לה את שד או בקבוק, והתינוקת נרגעת. בהדרגה התינוקת לומדת מכך שאמה לא עוזבת, אלא תמיד חוזרת. זהו הבסיס לתחושת הביטחון והערך העצמי.
אם מסיבה כלשהי חלה תקלה בקשר בין האם והתינוקת: למשל, האם מבוששת לבוא, חולה, מדוכאת, חזרה לעבודה והשאירה את התינוקת בידיים זרות ולא נאמנות - התינוקת מתפתחת עם רגשות של חוסר ערך עצמי, חוסר ביטחון בכך שהיא אהובה.
סביר להניח שהתינוקת הזו תתפתח לילדה, לנערה, ולאישה פגיעה, חסרת ביטחון ובעלת ערך עצמי נמוך.
התכונות הללו בולטות במיוחד בקשר עם אדם אהוב – במקרה שלך, חבר. כמובן שכל התיאור הזה מאוד סכמטי, ולא חייב להיות מדויק. הטיפול היעיל והמקובל בבעיות שנובעות ממקורות כה עמוקים - הוא פסיכותרפיה אנליטית.
08.01.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון
