ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
לקחי תאונת דרכים
שאלה:
ד"ר רויטמן שלום, ראשית, רציתי לומר שאני מעריך מאוד את הזמן שאתה משקיע בכדי לענות לאנשים. לי זה קצת עזר בהתמודדות עם החרדות שלי. אני בן 20, ועד לאחרונה הייתי בחור חברותי, תקשורתי, אחראי ועצמאי.
לפני שנה עברתי תאונת דרכים קשה, בה איבדתי את הכרתי לשבוע ימים. איתי היו מעורבים שלושה חברי ילדות שלי. כולנו היינו במצב קריטי. כאשר התעוררתי לא ידעתי מה קרה ואיך. כשהתחילו להגיד לי שאני נהגתי, ושאני אשם בכל התאונה הזאת - נכנסתי להלם. בכל שלושת החודשים שבמהלכם שכבתי בבית החולים, הייתי מפוחד, לא נרדמתי בלילות, והיו לי סיוטים מאוד מפחידים. למשל, ראיתי אנשים שמנסים לפרוץ לחדר, או מנסים לנתק אותי מכל הצינורות.
עם הזמן הדברים התעכלו, והבנתי בדיוק מה קרה. הבעיה היא שאני מוצא את עצמי תמיד לבד, מפוחד ודבוק לאמי, ויש לי המון חלומות מפחידים. פלאשים מהתאונה חוזרים אלי, וזה מוזר כי איבדתי הכרה.
שאלתי אליך, היא השאלה שאני כל הזמן שואל את עצמי: למה זה קרה לי? מה ניסו להראות לי פה? מה הלקח שניסו ללמד אותי? אני כל הזמן מנסה לשחזר את המקרה, ולפעמים קצת מצליח לראות תמונות, ואז אני חושב כאילו נותנים לי רמז, אך איני מסוגל לקלוט את המסר. האם תוכל לעזור לי להבין את עצמי?
תשובה:
לא קל להתחיל את החיים הבוגרים בתאונה קשה, עם רגשי אשמה על החברים שנפגעו, עם פרצות בזיכרון, עם נכות פיזית. התופעות של הפחדים וההזיות בשלבי היציאה מהתרדמת, הניסיונות להיזכר באירוע, והמבזקים - ספק מהזיכרון, ספק מהסיפורים של אחרים - אופייניים למצב של אחרי איבוד הכרה.
לכל אדם חשוב למצוא הגיון ורצף באירועי החיים שלו. במקרה של טראומה חיצונית קשה, כמו תאונת דרכים, רעידת אדמה, אירוע מלחמתי, פיגוע - זה לא תמיד ניתן.
במקום לנסות לחפש מה ניסו ללמד אותך, עדיף לחשוב מה ניתן ללמוד מהאירוע - אכזרי ככל שיהיה - שקרה לך. למשל ניתן ללמוד כי המכונית הנוצצת יכולה לפתע להפוך לכלי משחית.
חשוב להבין שגם לו היית נהג ותיק ומנוסה, לא תמיד ניתן למנוע תאונה. חשוב לזכור, שכמה שאתה יותר מנוסה וזהיר, הסיכויים לתאונה פוחתים, אך אף פעם לא נעלמים לגמרי. מדבריך אני יכול להסיק שלא נפגעת מבחינה שכלית, ואני מקווה שגם פציעותיך הגופניות החלימו.
הלקח הכי חשוב שאתה יכול ללמוד ממה שקרה לך, הוא שגם אחרי מכה קשה וכואבת כל כך, אפשר לחזור לחיים מאושרים, ולמצות את היכולות שלך.
01.04.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
נערה אובדנית
שאלה:
יש לי חברה בגיל 17 שסובלת מדיכאון. היא שורטת את עצמה, וחוזרת ואומרת שהעולם יכול להסתדר בלעדיה. היא ניסתה כבר כמה פעמים להתאבד. במה אני יכולה לעזור לה בתור חברה שלה?
תשובה:
המצב שאת מתארת אצל חברתך הוא רציני מאוד, והפנייה שלך מעידה על כך שאת חברה אמיתית, בוגרת ואחראית.
סטטיסטית, התאבדות היא גורם המוות השני בשכיחותו בקרב בני נוער בעולם המערבי. (הראשון הוא תאונות דרכים). מספר ניסיונות ההתאבדות גדול פי 100 - 200 ממספר ההתאבדויות המסתיימות במוות. אך יש לזכור שגם ניסיונות ההתאבדות הללו עשויים להסתיים בפגיעה נפשית ופיזית קשה, ואפילו בנכות תמידית.
אחד המחקרים הראה שכ - 9% מתלמידי תיכון הכינו בשנה שקדמה לסקר, תוכניות מפורטות על האופן שבו ינסו להתאבד. כ - 5.5% ניסו להתאבד במהלך אותה תקופה - 12 חודשים בסך הכול. אצל 3% הניסיון גרם לפציעה או הרעלה.
הסיבה העיקרית להתאבדויות ולניסיונות התאבדות אצל בני נוער היא מצב של דיכאון קליני. עד כ - 20% מבני הנוער עוברים או עברו תקופת דיכאון. סיבות אחרות לניסיונות התאבדות הן הפרעות אישיות, הפרעות אכילה, שימוש בסמים ואלכוהול ,התעללות במשפחה, חשיפה לאלימות, אובדן של קרוב, דחייה חברתית או אהבה נכזבת.
הסימנים שצריכים להדליק נורה אדומה אצל הסובבים הם דיבורים על התאבדות, מכתבים או יומנים עם תכנים על מוות, גלישה לאתרי אינטרנט המעודדים התאבדות, ניסיונות התאבדות בעבר, איבוד עניין בפעילויות רגילות, הפרעות שינה, שינויים חדים בתיאבון ובמשקל. נגישות לנשק, למכוניות או לתרופות מגבירים את הסכנה.
כחברה קרובה, עלייך לפעול ברגישות, כדי לא להעליב את חברתך ולא לפגוע בתחושת הערך העצמי שלה, שכנראה נמוך גם כך. לעתים זה קשה ומפחיד להימצא בקרב חבר או חברה הסובלים מדיכאון ולשמוע את הדיבורים שלהם על הסבל שלהם ועל המוות, אבל דווקא עם החברה הקרובה, הנערה הסובלת יכולה לבטא את מה שעל ליבה ואת מה שהיא לא מסוגלת לספר למבוגרים.
את צריכה לעודד אותה לספר על מצוקתה למישהו מבוגר. אם היחסים שלה עם ההורים אינם טובים, או שהיא רואה אותם כסיבה לבעיותיה, אפשר לפנות למחנכת של הכיתה או למורה אחרת שיש לה אמון בה, ליועצת הפסיכולוגית או לרופא המשפחה.
לעתים המתבגר הסובל לא מסוגל לעשות זאת לבד. במקרה כזה את יכולה להתלוות אליה, ולהעביר אותה לטיפול ולאחריות של גורם מטפל או של מבוגר אחראי. ניתן לטפל בדיכאון בצורה מאוד יעילה. בדרך כלל הטיפול הוא מרפאתי, ואינו מצריך אשפוז. קרוב לוודאי שגם בשלבי ההחלמה תוכלי לתמוך בה ולעזור לה לשתף פעולה בטיפול.
08.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מזוכיזם ודיכאון
שאלה:
אני בן 30, אבל מעולם לא חוויתי קשר רציני עם אישה, לא הייתה לי חברה, ויחסי המין שלי לא היו מספקים. אני מצליח מבחינה מקצועית וכלכלית, ומבחינה חיצונית אני נראה טוב מאוד. יחד עם זאת, מבחינה חברתית, אישית ומינית- החיים שלי הם סיוט מתמשך.
לפני כמה שנים, דרך צ'ט רגיל באינטרנט, הכרתי אישה שהכניסה אותי לעולם של יחסי שליט- נשלט. לא נפגשתי איתה מחוץ לחדר הצ'ט. מאז אני מתעניין ביחסים עם אישה רק אם האישה דומיננטית, ואני תמיד בתפקיד של נשלט. גם במציאות הפסקתי להתעניין בבחורות שאינן דומיננטיות ורעות אלי.
אני מוצא רק נשים כאלו, שאני יודע מראש ובוודאות שיגרמו לי נזק נפשי, תדמיתי, כלכלי, בריאותי, ואפילו יסכנו את חיי. אני מבזבז את כל זמני בחיפוש אחר נשים כאלו באינטרנט.
אני מודע לכך שהיחסים הללו לא בריאים בשבילי, ובדרך כלל נמנע מלממשם. במקרים שבהם התפתיתי להיפגש, מיד הבנתי שעשיתי טעות. לא פעם נקלעתי למצבים שאני מאוד מצטער שנתתי להם לקרות.
בזמן האחרון אני מרגיש כאילו נפער לי חור שחור בבטן, הגוף שלי חלש וכואב, מצב רוחי דיכאוני ואני חש חוסר תקווה. למעשה, הפכתי לצל של עצמי.
אני לא יכול להמשיך ככה, ורוצה ללמוד איך לבנות מערכת יחסים תקינה ובריאה, שתביא להקמת משפחה. אני יודע שאני זקוק לעזרה מקצועית. אני רוצה לדעת אם תוכל לעזור לי, ואם כן, באיזו צורה?
תשובה:
הקשר בין יחס משפיל, אלים ומתנשא לבין דיכאון – מוכר היטב לאנשי בריאות הנפש. כמעט כל אדם שסובל מדיכאון, היה בעבר או נמצא בהווה, במערכות יחסים כאלה.
כולם מכירים מושגים כמו "לדכא חופש", "לדכא רצון", "לדכא צמיחה". אנשים שבתור ילדים התנסו ביחס כזה, משחזרים בצורה לא מודעת בגיל מבוגר את החוויות הללו בתפקידים שונים ובמערכות יחסים שונות.
הם יכולים להיות לסירוגין גם שולטים וגם נשלטים, גם מדכאים וגם מדוכאים. אחרים נצמדים רק לחלק אחד של המשוואה. הם מתפתחים או כשליטים אכזריים או כקורבנות אומללים.
אצל חלק מהאנשים יחסים של שליט-נשלט, מסיבות שונות, עוברים 'ארוטיזציה', והם יכולים להגיע לסיפוק מיני רק במערכות יחסים שיש בהם השפלה ושליטה. יחסים אלה מכונים יחסים סאדו-מזוכיסטיים, על שמם של שני אנשים שתיארו את הפנטזיות וההתנסויות שלהם בכתב.
שינוי במבנה הנפשי וביחסים הבינאישיים ניתן להשיג רק בתהליך של פסיכותרפיה מעמיקה. לעתים תפקיד של קורבן קבוע מלווה בדיכאון קליני. ללא קשר לשאלה מה בא קודם - הדיכאון או הדיכוי, את הפסיכותרפיה במקרים כאלה יש לשלב עם טיפול תרופתי.
29.04.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
זוגיות לאחר האובדן
שאלה:
החברה שלי, היום בת 26, עברה טראומה קשה. לפני כ-3 שנים אחותה התאומה נהרגה בתאונת פגע וברח. חברתי ומשפחתה לא עברו טיפול כלשהו לאחר המקרה.
לפני שנה הוריה נקלעו למשבר בנישואיהם. המשבר השפיע עליה מאוד, וגרם לפרידה בינינו, אך היא הצליחה לגרום להוריה להגיע לטיפול, דבר ששיפר את מערכת היחסים ביניהם.
לאחרונה התקרבנו שוב ואפשר להגיד שחזרנו להיות ביחד, אך ישנם דברים רבים שמדאיגים אותי בקשר איתה: היא סובלת מחוסר מצב רוח, דוחה הכול לרגע האחרון , מתחילה לעשות דברים ומאבדת עניין בהם מהר מאוד.
היא התחילה ללמוד רחוק מהבית רק כדי להתרחק, אך לא משקיעה בלימודים. ברור לה שלא תמשיך ללמוד. זה יחזיר אותה הביתה, אבל כאשר היא בבית, היא נוטה למצב רוח ירוד.
כל הדברים הללו מעמידים שוב ושוב את היחסים בינינו למבחן. היא פונה אלי מכיוון שאני האדם הקרוב ביותר אליה, והיא רוצה להתייעץ איתי. אני מרגיש שאני צריך לעזור לה ולתת לה את התשובות הנכונות כדי להציל את הקשר .
הרבה פעמים נושא השיחה הוא "האם אנחנו צריכים להיות ביחד?" "האם זה הזמן המתאים?", וכדומה. אני מרגיש שהיא מצפה ממני לאישור שזה כנראה לא הזמן המתאים, כדי שיהיה לה קל יותר להתרחק גם ממני. אני לא מעוניין לפרק את הקשר שלנו. בסוף השיחות הללו, אני תמיד נישאר ללא מילים וללא תשובות, דבר שמרגיז אותה מאוד.
מה עלי לעשות? היא מודעת לכך שהיא צריכה לפנות לטיפול , האם אני יכול לעזור לה?
תשובה:
אובדן אדם קרוב זו טראומה נפשית קשה. אובדן בת ואחות תאומה לא יכול שלא לזעזע את עולמם הפנימי של ההורים ושל האחות התאומה, ולא יכול שלא להשפיע על מערכות היחסים הבינאישיות שלהם. רגשי האשם תמיד מלווים את אלה ששרדו.
לעיתים זה גורם לקרובי הקורבן לגרום לעצמם נזקים בתחומי חיים שונים ככפרה על תחושות האשמה. יכול להיות שההורים של חברתך התקשו להמשיך בחיים לאחר שבתם איננה. אולי גם אחותה התאומה הורסת לעצמה את העתיד, אינה יכולה להרשות לעצמה התקדמות בלימודים, או קשר עם גבר שאוהב אותה, כאשר האחות בקבר.
לפעמים הזמן מרפא את האבל, ואנשים חוזרים לחיים תקינים, למרות הכאב של האובדן. במקרה של החברה שלך, שלוש שנים אחרי האסון, ברור שהיא צריכה עזרה מקצועית. אתה יכול לעזור לה להגיע לטיפול כזה. גם לך צריך להיות קשה להתמודד עם חוסר יכולתה להחזיר לך אהבה. אולי, כמו להורים שלה, גם לכם יעזור טיפול זוגי.
08.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
