ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
תלישת שיער כפייתית
שאלה:
אני בת 23. לפני כשנתיים התחלתי לתלוש שערות. זה התחיל במקרה לחלוטין, אך איני מצליחה להרפות מהעניין, למרות שניסיתי. ישנן תקופות של הפוגה קלה, אך רוב הזמן אני מוצאת את עצמי (בעיקר לאחר המעשה) יושבת ותולשת שיערות.
הגעתי למצב שבו יש לי מעט קרחות קטנות. אמנם אין רואים אותן, כי אני יכולה להסתירם עדיין. אני חוששת - מה יקרה בהמשך אם לא אפסיק עם תלישת השיער? שמעתי שזו תופעה מוכרת. ממה היא נובעת? איך אפשר לטפל בה?
תשובה:
התופעה שאת מתארת נקראת Trichotillomania (TTM). את השם למצב זה נתן רופא עור צרפתי עוד בשנת 1889. TTM מאופיינת בתלישת שיער חוזרת וסטריאוטיפית. האזורים מהם תולשים שיער הם - ראש, ריסים, גבות, בית שחי, הגוף ו/או הערווה.
התלישה מתרחשת ב"התקפות". לפעמים מתח מפעיל את הרצף הפעולות. במקרים אחרים זה קורה דווקא במצב של מנוחה, כמו בזמן צפייה בטלוויזיה או קריאת ספר. אדם בדרך כלל מרגיש מתח גובר לפני התלישה, שנרגע ברגע שהריטואל הושלם. תלישת השיער מלווה לעיתים בפעולות קבועות אחרות, כמו בדיקת שורש השיער, סיבוב של השיער, לעיסתו ולפעמים אכילתה של השערה שנתלשה.
תופעות נלוות אחרות יכולות להיות נגיסת ציפורניים, גירוד או שריטה עצמית, דיכאון, חרדה, טכסים כפייתיים אחרים. לפעמים זה כל כך חמור שכמעט כל השיער ניתלש. למי שלועס ובולע את השיער יש בדרך כלל כאבי בטן.
אצל ילדים אין הבדל בין מספר הבנים והבנות הנגועים במחלה. אצל מבוגרים יש יותר נשים שסובלות. בין הסטודנטים מצאו שכיחות של 1%-2% . אצל ילדים התופעה בדרך כלל חולפת. אצל מבוגרים המהלך הוא כרוני, או חוזר על עצמו.
מטפלים במצב על ידי שילוב של טיפול תרופתי על ידי תרופות אנטי - דיכאוניות עם פסיכותרפיה התנהגותית. אחרי שהתלישה נפסקת, מתרחש גידול מלא או חלקי של השיער. תלישה חוזרת גורמת לשיער להיות בהיר ודק יותר. לפני שמתחילים בטיפול יש צורך בבירור רפואי מקיף על מנת לשלול סיבה רפואית אחרת לבעיה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
קנאה או מחלת נפש?
שאלה:
אני אם לבן 32, ואני מאוד מודאגת ממה שקורה לו. למרות שאני ואבא שלו אנשים בעלי השכלה בסיסית בלבד, הוא תמיד היה ילד מחונן, אם כי מאוד מופנם וביישן. הוא סיים תואר במחשבים ובמתמטיקה, הקים חברת הזנק, ועבד ימים ולילות על פיתוח תוכנה שאמורה הייתה להביא לו הצלחה עולמית ולעשות אותו למיליונר.
עקב המצב הכלכלי בעולם החברה שלו פשטה רגל והוא מאוד סבל, היה מאוד מדוכא ולא עבד כמה חודשים. עכשיו הוא עובד בתור סבל בחברת הובלות. זה כשלעצמו לא כל כך מדאיג אותי. אנחנו ראינו בחיים תקופות יותר טובות ויותר קשות. הבן מאוד חזק פיזית, הוא עסק בהרמת משקולות, והעבודה הקשה לא תזיק לו.
עוד מהתקופה של 'התקוות הגדולות' יש לבן שלי חברה, והם עמדו להתחתן. בתקופה האחרונה הם כל הזמן רבים. הבן שלנו חושב שהיא בוגדת בו עם כל אחד. הוא חושב שכאשר הוא הולך לעבודה היא שוכבת עם אבא של החברה שלה, עם גיסים שלה, עם שכנים נשואים, עם הבוס מהעבודה שלה.
לאחרונה הוא חושב שהיא שמה לו חומרים בשתייה שמחלישים את כוח הגברא שלו. הוא חושב שכל הבחורים בעבודה שלו יודעים שהוא נחלש כגבר, וצוחקים מאחורי הגב שלו, ושהחברה שלו חוגגת איתם כאשר הוא הולך לישון. בגלל זה הוא לא ישן טוב בלילה, ועוקב, מטלפן, וחוקר את החברה שלו ללא הפסקה.
עכשיו הוא רוצה להתפטר מעבודה כדי לדעת כל דקה של היום והלילה מה היא עושה. הוא דורש ממנה להיבדק במכונת אמת על מנת לגלות פעם אחת ולתמיד אם היא בוגדת בו.
החברה שלו באמת בחורה יפה, וגברים תמיד מפלרטטים איתה ואני לא בטוחה שהיא לגמרי תמימה, אבל אני חושבת שהחשדות של בני מוגזמים ביותר. האם במקרה שתוצאת הבדיקה תהיה שלילית, זה ירגיע את בני? בעלי, אבא שלו בצעירותו גם היה מאוד קנאי. הוא לא ירשה לי להיפגש לבד אפילו עם האחים שלי, אבל עם השנים הוא נרגע. האם יש סיכוי שגם לבן שלנו זה יעבור?
תשובה:
הסיפור שלך מאוד מדאיג. אמנם קנאה היא רגש מאוד נפוץ, ובצורה זו או אחרת מוכר כמעט לכל אדם, אבל התופעות שאת מתארת אצל הבן שלך מתאימות יותר למחשבות שווא של קנאה, ומאפיינות מצב פסיכוטי.
התמונה שאת מתארת יכולה להיות חלק ממחלת פרנויה, מסכיזופרניה פרנואידית, מדיכאון פסיכוטי, מדיכאון פסיכוטי כחלק ממחלה דו קוטבית (מניה - דפרסיה).
הסיפור שלך על הצלחתו העולמית של בנך, על העבודה ביום ובלילה, ואחר כך על נפילה, חוסר מעש ודיכאון, הופכים את האפשרות האחרונה לסבירה ביותר. אפשרות פחות סבירה, אבל דורשת בירור ושלילה - היא מצב פרנואידי כסימפטום למחלה גופנית מסוג זה או אחר.
זה שבעלך היה קנאי ונרגע עם השנים, לא בהכרח אומר שאותו דבר יקרה עם הבן שלך. בהחלט יכול להיות שבנך קנאי באופיו, כמו אבא שלו, ובמצב של מחלה תכונות האופי שלו הפכו לסימפטום פסיכוטי.
בנוסף לכך בפסיכיאטריה קיים מושג של 'ספקטרום של מחלות'. כך באותה משפחה, כשמישהו מפתח פסיכוזה פרנואידית, קיימת שכיחות יתר של אנשים חשדניים. במשפחה של חולה בדיכאון קליני יש יותר אנשים עם מחלות חרדה, מחלות כפייתיות, שימוש באלכוהול.
לשאלתך על מכונת אמת: שום הוכחה לא תשכנע אדם במצב פסיכוטי. אני ממליץ לפנות בדחיפות לבדיקה פסיכיאטרית ולהתחיל טיפול שיתאים למצבו הנפשי.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
פחד מקשר
שאלה:
אני בת 28. הבעיה שלי - שאני לא יודעת להתחייב. כל דבר שהתחלתי, עזבתי: לימודים, מקומות עבודה, חברים, טיפולים והרשימה עוד ארוכה. בכל מסגרת ובכל קשר אני מייד מרגישה חנוקה, ומחויבת מדי.
אני פשוט לא מוכנה להיות בקשר עם מישהו, לא משנה עד כמה הוא מוצא חן בעיניי, אני תמיד מוצאת את הפגם בו שגורם לי להתרחק ולנתק את הקשר עמו.
בדרך כלל אני פשוט לא עונה להם כשהם מצלצלים. אני לא מבינה את עצמי, כי אני באמת רוצה קשר רציני ומערכת יחסים, אבל במקום זה יוצאים לי רק המון סטוצים. יש לי פחד כלשהו ואין לי מושג ממה. אני מקווה שתוכל לעזור לי, כי אני נואשת.
תשובה:
את מתארת בצורה מאוד ברורה ומרגשת את השאיפה שלך לקשר, ובו בזמן את חוסר היכולת שלך להישאר בו. יכולות להיות סיבות רבות לכך. בהן, למשל, פחד מנטישה. במקרה כזה, גבר או אישה מרכזים את כל היכולות שלהם בכיבושים חדשים, ומיד אחר כך ממהרים לנתק את הקשר ראשונים, מפני הפחד להינטש.
אחרים מהר מאוד מרגישים חנוקים בקשר או במסגרת, מחויבים מדי, ומחפשים דרך לברוח החוצה. יש אנשים שאצלם הקשר מעלה פחדים של ניצול, פגיעה או השפלה. זה קורה בין היתר בגלל שאנשים נכנסים לקשרים חדשים ולמסגרות חדשות עם כל התחושות והפחדים ממערכות היחסים הקודמות. כל קשר חדש מעלה את הטראומות והפחדים הישנים.
היות והמקור של התחושות הללו נשכח מזמן, נוטים להאשים את החבר או את המסגרת החדשים - ואז הדרך לנטישה היא קצרה מאוד. הפתרון היחידי כמעט לבעיה - זו היא פסיכותרפיה.
ואם אני יכול לעזור לך במשהו בתשובה הקצרה שלי, יהיה זה באזהרה לא לחזור על אותו דפוס עם המטפלים שלך. כאשר מופיעים פחדים, חששות, חוסר אמון, ספקות, שעמום או תחושת ניצול, במקום לברוח מיד מהטיפול, חשוב לדון במשך כמה פגישות על ההרגשות האלה עם המטפל.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
נערה עם חרדה חברתית
שאלה:
אני תלמידה בת 17, ואני חושבת שאני סובלת מחרדה חברתית. בכל פעם שאני נמצאת בסביבה של אנשים, אני מרגישה לחוצה וממש לא נינוחה. אני כל הזמן מפחדת שאשפיל את עצמי בפני אנשים. אני לחוצה גם בסביבה מוכרת וגם בסביבה לא מוכרת.
אני לא אוהבת להיות ליד אנשים, כי אני לא עצמי, ובכלל - אני לא אוהבת לצאת מהבית. אני כל הזמן מרגישה שאנשים מסתכלים עלי ובוחנים אותי ואת מה שאני עושה, ואני חושבת שזה מה שגורם לי ללחץ.
אני לחוצה במיוחד בסביבה של בנים, ולא יודעת איך להתנהג בסביבתם ועימם. בשנה וחצי האחרונות המצב ממש חמור. מה אני יכולה לעשות כדי לפתור את הבעיה? ממה נובע הלחץ, והאם יש סיכוי שהבעיה תיעלם מעצמה?
תשובה:
ממכתבך רואים שאת בחורה נבונה, ויכול להיות שפורמאלית למצב שאת מתארת מתאימה ההגדרה "חרדה חברתית" - אבל זו רק כותרת. אותה אבחנה של חרדה חברתית יכולה להתאים לאנשים שונים, בעלי אישיות שונה לחלוטין, עבר שונה וסיבות שונות לגמרי להתפתחותם של סימפטומים דומים.
אופן הטיפול בחרדה חברתית מתגבש אחרי בירור יסודי, שמביא בחשבון את כל הנתונים הללו, ועוד רבים נוספים. באופן כללי קיימות שיטות טיפול פסיכותרפי שונות, בהן טיפול התנהגותי קוגניטיבי, פסיכודינמי-פסיכואנליטי, טיפול משפחתי וטיפול באמצעות היפנוזה. במקרים מסוימים יש צורך בטיפול תרופתי. ברוב המקרים יש צורך בשילוב של כמה שיטות על מנת לעזור לסובל בצורה יסודית ובזמן הקצר ביותר.
לשאלתך אם יש סיכוי שהבעיה תעלם לבד: במקרים מסוימים במהלך החיים חלה הקלה בסימפטומים, אך זה יכול לקחת שנים רבות.
לפי התיאור שלך, בשנה וחצי האחרונות חלה החמרה במצבך, ואם זה הכיוון, עדיף לטפל בבעיה בגיל צעיר - לפני שירדו לטמיון השנים הכי טובות של החיים, וגם לפני שהבעיה נעשתה כרונית ומושרשת יותר. היות שאת בת 17, את צריכה לשתף את הורייך, והם צריכים ליזום את הפנייה לטיפול.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
