ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
בעיה נפשית לאחר לידה
שאלה:
ד"ר רויטמן שלום, אני תמיד קוראת את תשובותיך במדור בעיתון, וכעת אני מקווה שתפתור אחת ולתמיד את תהיותיי: עד לפני שנה וחצי הייתי אישה מאושרת ומלאת חיים. עסקתי בפרסום, עבדתי מהבוקר עד הערב, נפגשתי הרבה עם חברות, וישבנו כל הזמן במסעדות ובבתי קפה. לאחר החתונה מאוד רציתי להיכנס להריון וללדת. הייתי בהחלט בשלה לזה. הכניסה להריון הייתה קלה ומהירה, ולפני שנה וחצי ילדתי את בתי הבכורה.
הלידה הייתה ממש פשוטה ובכלל, הרגשתי שהחיים שלי יפים. כאשר הילדה הייתה בת חודש וחצי, עברנו צפונה, כדי להיות ליד ההורים, במקום יפה ושקט, אבל די משעמם. כל החברות שלי נשארו במרכז. לאחר כחודשיים בבית, נכנסתי לחרדות מטורפות על הילדה, שמא יאונה לה רע, ותחלה במחלה קשה. פתאום המחשבות התערבבו והפכו להיות אמביוולנטיות: לא ברור לי אם אני מעוניינת שהיא תחלה, או שאני חרדה שיקרה לה משהו. אני חייבת לציין שאני אוהבת את הילדה אהבת נפש, והיא הדבר היקר לי בעולם.
בנוסף לכך הופיעה בעיה מוזרה נוספת: ביקרנו בבית הכנסת. איני דתייה, אבל גם לא שונאת את הדת או את הדתיים. באותו ביקור, בלי שום סיבה, נכנס בי רוע אמיתי, ומאז כל פעם שאני נחשפת לסמלים דתיים: כיפה, מזוזה, בית כנסת - מופיעות אצלי מחשבות הרסניות, שאני מתביישת אפילו לתאר.
מיותר לציין שזה גורם לי חרדות קשות. מייד פניתי לטיפול פסיכולוגי, שלא פתר את הבעיה. הייתי אצל הומיאופת - גם לא עזר. הלכתי למטפלת רוחנית, אך החרדות רק מחריפות. איני יודעת איך לכנות את הבעיה שלי. חיפשתי באינטרנט, אך לא מצאתי משהו שמזכיר את המצב שלי. אני אדם רציונאלי, וברור לי שאני חייבת להשתלט על מחשבותי, אך איני מסוגלת, וזה מעביר אותי על דעתי. מה המינוח של הבעיה שממנה אני סובלת, ואיזה טיפול יכול לעזור לי?
תשובה:
המחשבות אותם את מתארת הן כנראה מחשבות כפייתיות: ההגדרה של מחשבות כפייתיות היא שהאדם הסובל מהן מודע לחוסר ההיגיון שבהן, אך אינו מסוגל להפסיקן. מחשבות כאלו יכולות להיות אחד הביטויים של דיכאון אחרי לידה, או של תסמונת אובססיבית קומפולסיבית.
לידה, שינויים הורמונאליים, שינוי במקום מגורים ותעסוקה – כל אלה יכולים להיות סיבה או זרז להתפתחות מצבים כאלה. זה שאת כל הזמן מחפשת טיפול לבעיה מראה שאת סובלת מהמצב. על שיטת הטיפול ניתן להחליט רק אחרי אבחון יסודי. לפני פנייה לפסיכיאטר או במקביל לה כדאי לבצע בדיקות אצל רופא משפחה.
25.09.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
סובל לאחר האורגזמה
שאלה:
אני בן 35, נשוי עם ילד. לפני כ-14 שנה, במהלך טיול בחו"ל, קיימתי יחסי מין מזדמנים עם בחורה שבמהלכם נקרע הקונדום. זה הכניס אותי לחרדות קשות מפני מחלת האיידס. בשל חששות גדולים עוד יותר, לא עשיתי בדיקה.
מיותר לציין איזה תקופה נוראית עברתי במשך כל השנים האלה. לבסוף סיפרתי על הפחד שלי לאשתי, והיא שכנעה אותי ששנינו נעשה בדיקה. הבדיקות יצאו תקינות ואני חייב לאשתי היקרה את כל חיי, כי בזכותה התגברתי על הפחד הגדול ביותר שידעתי עד כה.
בשנים האחרונות התפתחה אצלי תופעה אחרת שקשורה לחיי המין שלי.
למרות שאין לי בעיות בתשוקה או בזקפה, לאחר שאני מגיע לאורגזמה, ורק אז, מופיעים אצלי כל מיני סימפטומים חרדתיים, כגון תחושות מוזרות בכל הגוף, חולשה נוראית מלווה בהזעה מוגברת, חוסר רגיעה, לחץ תוך בטני ולחץ בחזה, קוצר נשימה. התחושה יכולות להימשך יממה או יותר, וזה מפריע לי לנהל חיים תקינים. אני נאלץ לתכנן את חיי המין שלי בהתאם לסדר היום!
למרות שהתגברתי על הפחד מאיידס, וברור לי שאני נקי, בתת המודע שלי אני עדיין חיי בסרט ההוא, ואני תמיד בחרדה ממחלת מין כלשהי, על אף שאני מקיים יחסים רק עם אשתי.
בשנה האחרונה עשיתי שינוי גדול בחיי: לאחר 13 שנה פרשתי מעסק משפחתי ומעבודה ששנאתי, כי היא לא מתאימה לגבר, ואני מתחיל ללמוד ולעבוד תחום חדש, אותו אני אוהב משחר נעורי.
לאחר הרבה שנים של חוסר שביעות רצון עליתי על דרך המלך, והעתיד נראה לי ורוד. לצערי כל הצעדים הללו לא פתרו את הבעיות שלי. אשמח לקבל ממך אבחנה של הבעיה, ודרך לפתרונה.
תשובה:
אבחנה אמיתית אפשר לעשות רק בבדיקה קלינית, פנים אל פנים, אבל אנסה לסכם את הסיפור שלך, ולהמליץ על כיוון לפתרון בעיותיך: המצבים שלאחר האורגזמה באמת נראים כהתקפי חרדה, וזה שהם נמשכים יממה או יותר בהחלט לא יכול שלא לפגוע בכל תחומי החיים שלך - ולא רק בחיי המין.
התקפי חרדה אלה, יחד עם פחד מאיידס שממנו סבלת במשך שנים רבות, וחשש ממחלות מין עד היום, כל אלה בהחלט מצביעים על כך שאתה סובל ממחלת חרדה.
בבדיקה פסיכיאטרית ניתן להבין, אולי, מדוע החרדות שלך סובבות סביב נושאי מין, ולקבוע אם אתה זקוק לטיפול תרופתי, פסיכותרפיה או שניהם גם יחד, ומהי הדרך הקצרה והיעילה ביותר לעזור לך להיפטר מהסבל, ולהצליח בדרך החדשה שבחרת בחיים.
25.09.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
נישואין שניים
שאלה:
אני אלמנה מזה 16 שנה, ואם לארבעה. מאז אני חייה עם גבר גרוש שאוהב אותי מאוד, ודואג לנו כבר הרבה שנים. בנינו יחד בעמל רב חיים חדשים. בזמן האחרון אני נמצאת במצוקה גדולה. מזה כשנה וחצי אני נתונה לביקורים ממושכים, חוזרים ונשנים, של בתו, בת ה- 29 של בן זוגי, שבעצם מנהלת לנו את החיים.
זה התחיל עם ההיריון שלה, בו שהתה מספר חודשים לידינו, המשיך בביקור עם הבת שהיה אמור להימשך שבוע, ונמשך חודש. עכשיו היא כאן אצלי בתוך הבית כבר חודש וחצי עם בתה, בת השנה.
הבחורה החליטה בעצמה שהיא תהיה אצלנו, למרות שבית אימה נמצא בסמוך. בנוסף לכך יש לה בית במרחק עשרים דקות מכאן, שאליו היא צריכה לעבור, והורי בעלה משלמים עליו את שכר הדירה. יש לה רכב, ובתה רשומה למשפחתון על יד הבית החדש שלה, אבל היא לא עוברת לשם – כל פעם בטענות אחרות. בעלה בינתיים נשאר בחו"ל עד לסיום לימודיו.
התנאים אצלנו בבית מאוד לא נוחים, ולא מתאימים לאירוח, אבל זו, כמובן, לא הבעיה. הבעיה היא שלאור מה שקרה בפעמים הקודמות, אני פוחדת להגיד משהו, ומרגישה שאני נתונה למעקב תמידי על התנהגותי, ואם משהו לא ימצא חן בעיניה, היא "תרוץ לספר לאבא".
זה מאיים על שלימות המשפחה. עד עכשיו החיים שלי עם בן זוגי היו טובים מאוד, והמצב אליו נקלענו קשה גם לו. היו לו בעיות עם הבת הזו גם קודם, ואני מרגישה שהוא לא מסוגל להתמודד איתן, ושאני הופכת בעצם קורבן למצב הזה.
עצבי בוגדים בי, אני יורדת במשקל, הופכת מרירה, ומנסה לחייך כל הזמן חיוך מאולץ כדי לשרוד. הבחורה מנסה לאורך כל הדרך להעמיד אותי במבחן הסבלנות, ועושה זאת בדרכים מניפולטיביות, שכאילו אינו מורגשות. היא כבר חודש רומזת שהיא לא מרוצה ממני, ושתעבור מכאן הכי מהר שאפשר, אבל לא עושה זאת.
בימים האחרונים הצלחתי להגיד לבן זוגי שהוא חייב לבחון מה הסיבה האמיתית להישארותה כאן, אבל אתמול בלילה הסתבר לי שעזיבתה שוב נדחתה עד ביקורו של בעלה. אני מוטרדת מאוד מהעתיד, כי כרגע אני בורחת מהבית ונעלמת לשעות ארוכות, וזה כמובן, לא מתאים - לא לי ולא לבן זוגי.
אני חושבת שיש כאן בעיה מאוד עמוקה במערכת היחסים של אב - בת, ואני לא יודעת איך לנהוג כדי לשרוד. אני מאוד אוהבת אותו, ומאוד חרדה להמשך החיים המשותפים שלנו. אנא, הצל אותנו ממנה!
תשובה:
נישואין שניים מורכבים בהרבה מהראשונים. ילדים משני הצדדים, ילדים משותפים, נכדים קרובים יותר וקרובים פחות, נאמנויות כפולות, קנאה מכל הסוגים ומכל הכיוונים, עניינים כספיים מסובכים - כל אלה יוצרים מתחים כדוגמת אלה שאת מתארת. המשבר שאליו נקלעת, מראה שכנראה במשך שנים רבות נושאים רציניים טואטאו מתחת לשטיח. נראה לי שעל ידי חיוך מאולץ הבעיה לא תיפטר.
אני מציע לך, לבדך או יחד עם בן זוגך, לפנות לייעוץ, ובאווירה טיפולית, בעזרת מומחה, לנסות ללבן סוגיות בעייתיות ורגשות כואבים. בירור כזה יכול לעצור את ההתדרדרות ולהציל את שלמות המשפחה.
20.10.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
חולה אהבה
שאלה:
אני ובעלי בני שלושים פלוס, נשואים זה שבע שנים. עד לפני חצי שנה חיינו היו מאושרים. יש לנו שני ילדים, בני ארבע ושנה. כיום אנו נמצאים במצב מאוד לא טוב: אחרי הלידה השנייה, בגלל השגרה ובשל העייפות מהטיפול בתינוק, בילד הגדול ובמשק הבית, הייתה לי ירידה בחשק המיני. הייתי דוחה את בעלי, 'מקטרת' על כך שאינו עוזר לי מספיק, 'מענישה' אותו אם דיבר לא יפה.
לא תיארתי לעצמי שזה יגרום לו לבגוד בי. הבעיה היא שמדובר בהרבה יותר מבגידה. הוא התאהב מעל הראש באישה גרושה איתה הוא עובד. הוא החליט שהוא רוצה לעזוב את הבית ולהתגרש. אחרי שזרקתי אותו פעמיים מהבית, הוא חזר בוכה ומתחנן, ואמר שלא יהיה מסוגל לסבול את הניתוק.
היום המצב הוא כזה, שהקשר האינטימי עם אותה אישה הסתיים, אבל בעלי לא מסוגל להשתחרר ממנה רגשית. לדבריו, הוא לא מסוגל להמשיך הלאה, ואף מאיים בהתאבדות, כי לא מסוגל לחיות עם מה שעשה, ועם העובדה שפגע בכל כך הרבה אנשים.
חשוב לציין שמדובר באדם שהמשפחה היא הכול בשבילו. הוא לא רודף שמלות ולא טיפוס בוגדני. עכשיו הוא שבר כלי, ולא מסוגל להחליט מה עליו לעשות. הוא לא רוצה להרוס את המשפחה, אבל גם אינו מסוגל להיפרד רגשית מאהובתו, לעזוב את מקום העבודה, ולהתחיל הכול מחדש.
מדובר במערכת יחסים שנמשכה בסך הכל 4-3 חודשים, אך הביאה להרס של המשפחה, ולהרס עצמי שלו. הוא כתב לי במכתב שהוא היה רוצה להיעלם מהעולם ולא לגרום יותר סבל לאף אחד, אבל גם על זה הוא לא מסוגל להחליט.
אני די אובדת עצות, ולא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהכול פשוט מתפרק לי מול העיניים. אני לא יודעת איך לעזור לו, ולא בטוחה אם הוא מעוניין לקבל עזרה ממני. אני מוכנה לסלוח לו על הבגידה, אבל לא מוכנה שיישאר באותו מקום עבודה, כי נוצר אצלי חוסר אמון בו. בבקשה, תעזור לי בדחיפות!
תשובה:
מהסיפור שלך נוצר רושם שאת אישה חזקה, דומיננטית, ואולי אף שתלטנית, ושבעלך אדם חלש, נוטה לדיכאון, ומחפש נואשות חום ואהבה. כנראה שברגע שהרגיש דחייה מצידך, נפל מיד אל זרועותיה של אישה אחרת, שכנראה הייתה מוכנה להעניק לו את מה שחסר לו בבית באותה תקופה.
בשעת משבר שכזה, חשוב שתפנו לייעוץ. המטפל יצטרך להתייחס בטיפול גם לאישיות של כל אחד ממכם, גם לטיב היחסים שביניכם, וגם למצבו הקליני של בעלך.
20.10.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
