ד"ר מרק רויטמן

ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה

ראשון, 26 מאי 2013 07:26

הפרעה כפייתית

 

שאלה:

 

אני בן 23. מזה זמן רב אני נוטה להפרעות כפייתיות, כגון רחיצת ידיים מרובה, פחד ממחלות, מחשבות טורדניות, חרדות וכל הנלווה לזה. אני מצליח להסתיר את הבעיה מעיני הסביבה, וכלפי חוץ שום דבר לא מורגש, אבל מבפנים אני סובל סבל רב ומייגע. בגלל הבעיה אני מונע מעצמי לעשות דברים שאני אוהב.

 

אף על פי שאני מודע לחוסר ההיגיון של המחשבות והמעשים הכפייתיים הללו, אני לא מסוגל להיפטר מהן. רציתי לדעת מה גורם למחלה, ואם ניתן לטפל בתופעות הללו ולנהל אורך חיים נורמאלי. מאוד אשמח אם תוכל לענות על שאלתי.

 

תשובה:

דוקטור רויטמן

 

הפרעה כפייתית, או Obsessive-Compulsive Disorder(OCD) לפי ראשי התיבות, היא אחת המחלות השייכת לקטגוריה של הפרעות חרדה. כ- 2% מהאוכלוסייה סובלים מהמחלה בכל זמן נתון, וכ- 4% יסבלו ממנה במהלך חייהם.

 

המחלה מאופיינת במחשבות חוזרות - שפורצות לתוך התודעה בלי שאדם רוצה בכך, ולמרות המודעות שהמחשבות האלה הם לא הגיוניות. זה החלק האובססיבי של המחלה.

 

לעיתים בגלל המחשבות האלה, אדם נאלץ לבצע מעשים שהוא עצמו רואה כמיותרים, אך הוא לא מסוגל להימנע מעשייתם. זה החלק הקומפולסיבי של המחלה.

 

ברוב המקרים, שני החלקים מתקיימים במקביל, וממררים את חייו של האדם הסובל. המחשבות הכפייתיות הנפוצות הן פחד מלכלוך, פחד מגרימת נזק לאחרים, פחד מתוקפנות, פחד מדחפים מיניים אסורים, התלבטויות מוסריות או דתיות בלתי פוסקות.

 

בין המעשים כפייתיים: רחיצה חוזרת, למשל רחיצת ידיים עד לנזקים לעור, בדיקות חוזרות של דלתות, ברזים, גז. צורך לחזור על הפעולה, ספירה חסרת משמעות, למשל ספירת עמודי חשמל בדרך, איסוף וחוסר יכולת לזרוק דברים, חזרה על משפט או תפילה אין ספור פעמים.

 

ידוע שאצל סובלים מהמחלה קיימת הפרעה פיזיולוגית במוח, אך סיבותיה לא ברורות. אצל אחדים, המחלה מתבטאת בהפרעה קלה, שלא פוגעת באופן משמעותי בחייהם ובתפקודם, אצל אחרים - זו מחלה קשה שמרתקת אותם לביתם או אפילו למיטה, ופוגעת קשות בכל תחומי החיים.

 

בחלק מהמקרים טיפול התנהגותי או תרופתי, או שילוב בין השניים, מתקן את המצב לחלוטין, או באופן משמעותי, במקרים אחרים כל הניסיונות הטיפוליים נכשלים.

 

בטיפול ההתנהגותי מתרגלים חשיפה לגורמים מעוררי חרדה, כמו לכלוך, מניעת תגובה, כמו איסור לרחוץ ידיים אחרי שנוגעים ברצפה או בידית הדלת בשירותים.

 

תרופות שעוזרות לדיכאון יכולות להיות יעילות בטיפול במחלה כפייתית, אך בדרך כלל נדרשות כמויות גבוהות יותר, וההשפעה איטית יותר. המחלה היא כרונית והפסקה בטיפול מביאה לחזרתה.

 

06.08.2004

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

ראשון, 26 מאי 2013 07:24

צעיר עם דיכאון

 

 שאלה:

 

הבן שלי בן 23. מתחילת השירות הצבאי, וגם כעת, כשנה וחצי לאחר שחרורו, אין לו שמחת חיים. אומר שהוא מרגיש זקן. ישן מעט שעות בלילה. קם תמיד עייף, עם כאבי שרירים. הוא נמנע מחיי חברה, ומסתפק רק בהתרחשויות בעבודה. בסופי שבוע הוא נשאר בבית.

 

הוא עובד בעבודה די מעניינת בשעות אחה"צ והלילה, ובמשך היום נשאר בבית. ברור לי שזהו סוג של דיכאון. שאלותיי הן: האם תרופות יכולות לשנות מצב שנמשך ארבעה שנים? האם טיפול תרופתי יכול לשנות את דרך ראיית העולם שלו?

 

תשובה:

דוקטור רויטמן

 

המצב שאת מתארת אצל בנך אכן כולל סממני דיכאון. יחד עם זאת, צריך לזכור שהמילה "דיכאון"- היא בעצם שם קוד מקצועי למצב גופני ונפשי מורכב. הסיבות לדיכאון יכולות להיות שונות ומורכבות גם הן. נטיות תורשתיות, יחד עם התרחשויות החיים מאז הגיל הרך, ובמהלך כל החיים, משפיעות על התפתחות האישיות, שבקלות יתרה מביאות אדם לפתח תסמינים קליניים של דיכאון.

 

בין ההשפעות הסביבתיות, יכולות להיות טראומות נפשיות וגופניות מתקופת הילדות, אובדן במשפחה, יחסים בין ההורים והיחס של ההורים לילד, מחלה גופנית ממושכת או ניתוח אצל הילד, מחלה במשפחה או היעדר אחד ההורים, מראה החיצוני, היחס של בני גילו והדמויות המבוגרות אליו, החל מהמטפלת, הגננת, המורה, ועד למפקדיו בצבא, חברים וממונים בעבודה.

 

יחסים, או היעדר יחסים עם בנות המין השני, בלבול בנטיות או בזהות מינית - כל אלו, במינונים שונים, ובקומבינציות שונות, יכולים ליצור השפעה על התפתחות של תסמינים של דיכאון קליני. דיכאון יכול גם להיות אחד הסימנים למחלות גופניות שונות.

 

אלו רק מעט מן האפשרויות שעשויות לגרום למצב שאת מתארת אצל בנך. על מנת לבחור בטיפול נכון לבן שלך, חשוב מאוד להתחקות אחרי הסיבות שהביאו אותו למצב שבו הוא נמצא.

 

יחד עם זאת, אם מגלים תסמינים אופייניים לדיכאון קליני, סיכוי טוב שתרופות אנטי-דיכאוניות יעזרו לו, וישפרו את המצב ללא קשר לסיבות התפתחותו. שיפור בתסמינים גופניים ונפשיים מעיקים ללא ספק יאפשר לו מבט אחר לחייו ולעולם סביבו.

 

בכל מקרה, רצוי לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה. אין ספק שבמשך הזמן נוצרו אצלו קשיים חברתיים, אולי קשיים עם בנות המין השני או קשיים אחרים כתוצאה מהדיכאון.

 

בחור בן 23 עוד יכול, בעזרת טיפול שמותאם במיוחד לצרכיו, לפתור חלק מהסיבות שהביאו לדיכאון, לשפר את התסמינים הקליניים של הדיכאון, את הבעיות שנוצרו כתוצאה מהדיכאון, ואולי אפילו "להתחסן" במידה זו או אחרת מדיכאון בעתיד.

 

06.08.2004

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

ראשון, 26 מאי 2013 07:22

מחיר ההתעללות

 

שאלה:

 

אני בת 28, אם חד הורית. החיים שלי אף פעם לא היו יציבים: אבא שלי היה טיפוס אלים, השתמש בסמים, ואני, בתור ילדה, הייתי עדה לבגידות הרבות שלו. למרות זאת הייתי קשורה אליו מאוד, ואמי קינאה בי על כך שהוא מעדיף אותי עליה.

 

כאשר התבגרתי קצת, האהבה שלי אליו הפכה לשנאה. לא יכולתי לסבול איך הוא מרביץ לאמי ולאחים שלי, צועק על כולם, מביא בחורות הביתה ומתעסק אתן אפילו בלי לסגור את הדלת.

 

אימא שלי, מאז שאני זוכרת אותה, הייתה אומללה, עצבנית, עישנה המון ולקחה הכול ללב. היא אף פעם לא חיבקה אותי או את אחיי, הייתה תמיד ממורמרת, והוציאה הכול עלינו - כי מאבא פחדה והייתה תלויה בו כלכלית. האחים שלי יצאו בדיוק כמו אביהם - אלימים ועצבניים.

 

כל חיי רציתי להכיר מישהו שהוא ההיפך מאבא שלי. אבא של הילד שלי הוא כזה, אבל כאשר נודע לו שאני בהריון, הוא עזב אותי. אני מאוד רציתי בילד, והיום הוא כבר בן שנתיים.

 

לפני ארבעה חודשים עברתי התמוטטות עצבים. הרגשתי חולשה, מועקה ודחפים אלימים כלפי הילד. נבהלתי מזה, נכנסתי לפאניקה, הפסקתי לאכול, הרגשתי חנק, הייתי באי שקט נפשי, פחדתי שאני משתגעת, רציתי לקפוץ מהחלון. אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית, וקיבלתי כדורי הרגעה וכדורים נגד דיכאון.

 

אימא שלי טיפלה בילד שלי כאשר הייתי בבית חולים, והיא עוזרת לי גם עכשיו, אבל היא יורדת עלי כל הזמן, אומרת שאין לה כוח, מקללת אותי, אומרת לי שאני מטרד לכול המשפחה. היא לא מבינה שאני זקוקה למעט חום ואהבה ממנה. למרות שהתרופות עזרו לי, אני עדיין מרגישה חוסר ביטחון להיות לבד עם הילד.

 


אני מאוד רוצה להיות מאושרת, רוצה לגדל את הילד שלי , רוצה שיהיה לי גבר שייתן לי ביטחון. למרות שאני נראית טוב מאוד, אף פעם לא הצליח לי עם גברים, ואני תמיד נשארת לבד. אני רוצה שתסביר לי איך הגעתי למצב כזה, האם אני אצא מזה, ואיזה טיפול לדעתך אני צריכה?

 

תשובה:

דוקטור רויטמן

 

הסיפור שלך מדגים בצורה מוחשית מאוד איך האווירה בבית, היחסים בין ההורים והיחסים של ההורים עם הילדים משפיעים על התפתחות האישיות של הילדים, ואיך עיוות ביחסים במשפחה, התעללות על כל צורותיה, מביאה להפרעות אישיות אצל הילדים, קשיים ביצירת קשר, ובסופו של דבר סימפטומים גופניים ונפשיים כמו הדיכאון והחרדה שאת עוברת.

 

לדעתי את חייבת להיות בטיפול פסיכיאטרי ופסיכותראפי ממושך, גם כדי לעזור לעצמך, וגם כדי למנוע חזרה של הסבל בדור הבא אצל בנך.

 

20.08.2004

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

 

שאלה:

 

אני בן 37, וכבר שמונה שנים מכור לאתרי פורנו באינטרנט. הזמן שהשקעתי בזה הלך וגדל, ומהר מאוד הגעתי ל-8-12 שעות ביממה, של צפייה בתמונות ובסרטים. אני מאונן 8-7 פעמים ביום.

 

עוד בתחילת ההתמכרות לזה איבדתי חברה שמאוד אהבתי, כי העדפתי לאונן מול המחשב במקום לנסוע ולפגוש אותה. כאשר בכל זאת היינו נפגשים, היה לנו סקס נהדר, אבל זה הלך והתמעט, ובסוף היא עזבה אותי. עד היום אני מכה על חטא על כך שאיבדתי אותה.

 

אחר כך התחתנתי עם בחורה יפהפייה, וגם ממנה נפרדתי מאותה סיבה. בגלל העיסוק שלי התרחקתי מכל החברים שלי ומכל העיסוקים חוץ מעבודה. גם מהעבודה אני בורח הביתה בשביל לגלוש ולאונן. יש לי מזל שאני מאוד כישרוני ועושה את עבודתי מהר, כך שבינתיים מרוצים ממני.

 

אחרי שנפרדתי מהחברה הראשונה שלי, הייתי בדיכאון. איך שהוא יצאתי מזה, אבל לא לגמרי. כל פעם אחרי שאני מאונן מול המחשב אני מרגיש דיכאון וריקנות. אני מאשים את עצמי, מרגיש אפיסת כוחות, ולא מסוגל לעשות שום דבר. אחרי שעה אני שוב מול המחשב, שוב מאונן, ושוב בדיכאון.

 

לאחרונה, בשביל להתגרות עוד יותר, התחלתי להיכנס לאתרים של פדופיליה. לפני כמה שבועות ראיתי בטלוויזיה שאנשים הסתבכו עם החוק בגלל פדופיליה. אני לא משתתף בצ'טים, לא מחפש קטינות, ובחיי היומיום בכלל לא מסתכל לכיוונן. האם אני יכול להסתבך עם החוק?

 

תשובה:

דוקטור רויטמן

 

עוד לפני שמגיעים לנושא של החוק, אין ספק שאתה סובל מהפרעה נפשית קשה שנקראת הפרעה כפייתית. יש שקוראים לתופעה הזאת התמכרות לאינטרנט. הפרעה זו, אם אינה מטופלת, נוטה להחמיר. כפי שאתה רואה, שעות העיסוק שלך בזה הולכות ומתרבות. המחיר שאתה משלם בגלל ההפרעה שלך גם הוא הולך ועולה. למעשה, ויתרת על זוגיות, על חיי חברה, אתה מתחמק מהעבודה, הכול בשביל לספק את התמכרות שלך.

 

גם הגירוי שאתה זקוק לו הולך וגדל. אם פעם הסתפקת בפורנוגרפיה רגילה, היום אתה צריך תמונות של קטינות בשביל להתגרות. אני יודע שאסור להחזיק ולהפיץ חומר פורנוגראפי שכולל שיתוף של ילדים. על השאלה אם מותר לפי החוק להסתכל בחומר כזה, אם לאו, יוכל לענות לך רק עורך דין.

 

יחד עם זאת, גם אם ההסתכלות מותרת, הצורך ההולך וגובר בגירויים נוספים כדי להגיע לסיפוק, עלול להביא אותך לכך שתעבור על החוק, אפילו בלי לשים לב איך הגעת לזה.

 

אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפי משולב באופן מיידי, כדי לעצור ההתדרדרות נוספת באיכות החיים שלך.

 

31.08.2004

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

.3

אתם כאן: דף הבית שיטות טיפול ד"ר מרק רויטמן