ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
נזק פנימי ונזק חיצוני
שאלה:
אני בת 22. יש לי בעיה נפשית, ואני לא מסוגלת לעזור לעצמי. אני מודעת לבעיות שלי, אך לאט, לאט אני מתפוררת.
הייתה לי ילדות מאוד קשה, היו לי הרבה ירידות, עליות ונפילות. עד עכשיו הצלחתי לעלות מהירידות שלי בכוחות עצמי. בזכות עליה כזאת אני מסוגלת עכשיו לשבת ולכתוב לך. עשיתי דברים שעד היום אני משלמת עליהם מחיר כבד. רוב הדברים הרעים והמסוכנים שעשיתי, עשיתי לא באשמתי.
הדבר שהכי מפריע לי היום, הוא שאני תולשת את שערותיי. אין לי ריסים כבר 5 שנים. אין לי כמעט שיער על הראש, אין לי גבות, ואין לי כמעט שום שערה על הגוף. אני סובלת מזה מאוד וקשה לי לחיות כך.
יחד עם זה, יש לי המון כוחות ואני עוזרת להמון אנשים. אני חושבת שלהקשיב ולתת תמיכה נכונה, אהבה, אלה הדברים הכי חשובים שאדם בעצם צריך, ואני יודעת לתת זאת הכי טוב, אולי מפני שאני מעולם לא קיבלתי זאת מאיש. אולי זאת הסיבה לכך שהגעתי למצב שבו אני נמצאת היום. בוודאי יש סיבות נוספות, אבל הן אינם חשובות כרגע.
מה שקורה בפועל הוא שכולם חושבים שאני מושלמת, כי אני צוחקת, אוהבת, לא כועסת ומסוגלת לעשות הכול למען הזולת. אבל בעיני עצמי אני אפס. אחת שלא מסוגלת לעצור את עצמי מפעולות שונות של הרס עצמי.
חיצונית - אני כולי מסכה, כולי איפור. כבר כמה שנים לא הייתי במקום שיש בו מים, כמו ים, בריכה ועוד. לטיולים אני לא הולכת, מפני שכל האיפור שלי נוזל בשמש.
כולם חושבים אותי ליפה, אבל בשבילי כל בוקר להתחיל לכסות את עצמי, זה ממש סיוט, וכל לילה לראות איך כל זה נהרס, זה עוד יותר קשה וכואב. לא מספיק שיש לי נזק פנימי, אני צריכה גם כזה נזק חיצוני?
גם בבית ללכת בלי איפור ומסכות זה בשבילי כאילו ללכת בלי בגדים. כל לילה אני בוכה כמו תינוקת ומבקשת לקום בבוקר כמו כולם, אבל קסמים קורים רק באגדות, ולכן אני פונה אליך ומבקשת את עזרתך...
תשובה:
אני חושב שהנזק החיצוני שאת גורמת לעצמך על ידי תלישת שיער, ואולי גם בדרכים אחרות, הוא ביטוי לאותו נזק פנימי שאת מדברת עליו. הוא כמו הבכי של התינוקת, שמרגישה עירומה בעולם עוין ומנוכר.
זה טוב שאת אותה אהבה שאת יודעת לתת לאחרים על ידי הזדהות עם סבלם, הצלחת ברגע זה גם לתת לעצמך, ולזעוק לעזרה.
קיים טיפול מקצועי לבעייתך. נגד הדחף לתלוש שיער תצטרכי כנראה לקבל טיפול תרופתי. על הפצעים הנפשיים, כפי שאת עצמך מבינה, יש לשוחח בתהליך של פסיכותרפיה במסגרת מקצועית.
02.01.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
דיכאון וחרדה - הגוף או הנפש
שאלה:
אני בת 46, וסובלת מחרדות למיניהן וכנראה גם מדיכאון. אני יודעת שהבעיות שלי הן נפשיות. עברתי ילדות לא קלה. גם חיי הנישואין שלי אומללים למדי.
אימא שלי סבלה גם כן מכל מיני מחושים, והיום אני מבינה שסבלה מדיכאון. היא אף פעם לא קיבלה טיפול נפשי, אבל הייתה קליינט קבוע אצל רופא משפחה.
אני פניתי לרופא משפחה שלי ואחרי חמש דקות אצלו הוא הציע לי לקחת Paxxet . אני חוששת לקחת את התרופה, כי לא נראה לי שהוא הבין את הבעיה שלי. אני קוראת במאמרים שלך ובאינטרנט על פסיכותרפיה כטיפול לחרדות, ולא יודעת מה לעשות ולמי לפנות.
בינתיים אני לא מרגישה טוב. הכול נופל לי מהידיים, אין לי מצב רוח טוב, ואין לי סבלנות לבעלי ולילדים שלי עם הבעיות שלהם. גם בעבודה אני רק מסתכלת על השעון, רק שהיום ייגמר כבר כי כל הזמן רע לי בפנים. מה עושים במצב שלי? למי פונים?
תשובה:
את שואלת שאלה שהיא נפוצה מאוד. התשובה עליה היא די מורכבת. יש אנשים שסובלים ממצב דומה לשלך, ובטוחים שהבעיה שלהם היא גופנית, ודורשים פתרון רפואי - תרופתי.
אחרים קשובים יותר למרכיב הנפשי של סבלם, ואף חשים שמציאת הסיבות למצבם תעזור להם להיפטר מהסבל. הסבל הוא לעיתים קשה ומתיש, ורבים מבקשים להיכנס להיפנוזה ולפקוח את עיניהם רק כאשר הסבל מאחוריהם.
גם מטפלים שונים מציעים דרכי טיפול שונות. כך, רופא משפחה המוגבל בזמן ובהוראות קופת החולים, תמיד יציע תרופות שברשימת הקופה שלו. פסיכולוג התנהגותי יציע טיפול התנהגותי. פסיכולוג שהתמחה בשיטות טיפול פסיכואנליטיות, יציע פסיכותרפיה אנליטית.
כפי שאמר אחד מגדולי המטפלים: "מי שבארגז כליו יש לו רק פטיש, יתייחס אליך כמו למסמר".
מחקרים רבים מראים שגם פסיכותרפיה וגם טיפול תרופתי יעילים בטיפול בדיכאון וחרדה. רבים המחקרים שמראים שהשילוב של שניהם יעיל יותר מכל טיפול בנפרד. הבעיה של המחקרים הללו היא שהם מתייחסים רק לנתונים סטטיסטיים, ולא לאדם ספציפי זה או אחר.
בעבודה הקלינית מאוד חשוב להתאים את שיטות הטיפול לאופי, למצב הבריאותי, לנתונים הגנטיים, למצב המשפחתי והתעסוקתי של האדם הסובל.
יש לקחת בחשבון את ההעדפות של המטופל. לכן חשוב שברשותו של המטפל יהיה מגוון רחב של כלים טיפוליים, תרופתיים ופסיכותרפויטיים, ושהמסגרת שבה הוא עובד תאפשר לו לספק טיפול אופטימלי לאדם הסובל.
הפרדה בין הגוף והנפש של הסובל מחרדה ודיכאון מביאה לעיתים קרובות לכישלון הטיפול.
17.01.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
היפנוזה וזיכרונות מן העבר
שאלה:
אני בת 44, ולפני כמה שנים חזרו אלי זיכרונות מן העבר. דברים שמעולם לא חשבתי עליהם. הזיכרונות האלה לא נותנים לי מנוח. הם חוזרים אלי כמו סרט, גם ביום וגם בלילה. כל מיני דברים מעוררים אותם.
האירועים שחזרו אלי קשורים להורי זיכרונם לברכה. יש לי הרגשה שמישהו הפנט אותי לפי בקשתם, כדי שאשכח הכול על מנת להגן אלי.
עכשיו אני לא רוצה להיפרד מהזיכרונות האלה, כי אני רוצה לדעת אם זו אמת או שמא אני מדמיינת. אני מקדישה הרבה זמן כדי לפענח את העבר שלי על ידי מחשבות מכוונות.
בעבר היו לי ניסיונות להתעמת עם הורי, אבל הם הכחישו הכול ושלחו אותי לפסיכולוגית. נפגשתי פעם אחת עם הפסיכולוגית, אך הבנתי שהיא מסתירה ממני דברים.
כל הניסיונות שלי ללקט אינפורמציה מאנשים אחרים נתקלים בקיר אטום. גם מצבי הנפשי אינו מאפשר לי להיות עקבית. אני לא יכולה להעלות את זיכרונותיי על הכתב בגלל רגישותם וגורליותם של האירועים, אבל מלווה אותי ההרגשה שהמפגש עם העבר יכול להועיל לי.
המצב הנוכחי פוגע בבריאותי הפיזית, אבל מבחינה נפשית אני מרגישה מספיק חזקה כדי להתמודד עם כל האמת. אני רוצה להפסיק את המצב הנורא הזה. אני בטוחה שישנם אנשים שיודעים את האמת, אבל אני מתקשה לדבר עמם, שמא יחשבו שיצאתי מדעתי.
האם קיימת אפשרות להעלות את כל האירועים הללו או לפחות את חלקם בעזרת היפנוזה? אני מבקשת הכוונה כי סבלי רב!
תשובה:
ממכתבך ברור שאת מתמודדת עם זיכרונות קשים, גורליים להבנת החיים שלך, בעלי השפעה על מצבך הפיזי והנפשי. את שואלת אם היפנוזה תוכל לעזור לך לשחזר את המידע, שהוא הכול כך חשוב בשבילך.
התשובה היא - כן. בהיפנוזה ניתן לשחזר זיכרונות על אירועים שהיית שותפה להם, על דברים שידעת ושכחת. במצב היפנוטי אדם יכול לחזור למצבים ולתקופות מן העבר, ולראות אותם כאילו הם מתרחשים עכשיו. תהליך זה יכול להתבצע רק בהנחיית מהפנט שהוסמך על ידי ועדה של משרד הבריאות.
היות ומדובר בחומר בעל חשיבות רבה לבריאותך הנפשית והפיזית, עליו להיות גם איש בריאות הנפש ורופא.
התעסקות לא מקצועית בהיפנוזה ובזיכרונות שעולים כשאדם נמצא במצב של טראנס היפנוטי יכולים להביא ליותר נזק מתועלת.
29.01.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
למה נעלמה ההרגשה הטובה?
שאלה:
אני גבר בן 48. שנים לא הרגשתי טוב. לפעמים לקחתי כדורי הרגעה וזה עזר לי. לפעמים שיפרתי את ההרגשה שלי על ידי כמה בירות או יין. לפני כמה חודשים פניתי לפסיכיאטר, והוא איבחן אצלי מחלת דיסטימיה (דיכאון קל, אבל ממושך - מ.ר.) הוא נתן לי טיפול בתרופות נגד דיכאון. לקחתי את התרופות במשך חודש. לא הייתי בטוח שהן עוזרות לי, וגם נזקקתי ליותר זמן ומאמץ מהרגיל כדי להגיע לאורגזמה.
בהדרגה הפסקתי את הכדורים, ולתדהמתי הרגשתי מצוין במשך כשבועיים. הרגשתי כל כך טוב, כפי שלא הרגשתי בכל החיים שלי. חשתי מלא אנרגיה, היה לי מצב רוח טוב, הייתי מלא אופטימיות.
אחרי כשבועיים ההרגשה הזאת חלפה, וחזרתי למצבי שלפני הטיפול. איך אתה מסביר שדווקא הפסקת הטיפול גרמה לשיפור כל כך משמעותי במצבי?
תשובה:
בלי להכיר אותך אישית, קשה לתת לך תשובה מדויקת, אך ניתן להעלות כמה השערות:
יכול להיות שנטילת תרופות במשך חודש לא הספיקה לך. לפעמים דרוש קצת יותר זמן (עד שישה שבועות) עד שהתרופות מתחילות להשפיע. התרופות נשארות בגוף עוד כשבוע אחרי שמפסיקים את נטילתן, לכן יכול להיות שההשפעה שלהן הגיעה לשיא דווקא כאשר הפסקת את נטילתן, ואם היית ממשיך לקחת אותן, ההרגשה הטובה שאתה מתאר הייתה נשארת. לא פעם שומעים ממטופלים שמתמידים בטיפול, שההרגשה שלהם השתפרה פלאים, ושהם מרגישים כפי שמעולם לא הרגישו.
במקרים נדירים הפסקה פתאומית של תרופות נוגדות דיכאון גורמת למצב הנקרא היפומניה. מצב זה מאופיין בעודף אנרגיה, מהירות בלתי רגילה של החשיבה, דיבור מהיר וחידודי לשון. מצב זה חולף תוך כמה ימים או שבועות מעצמו.
קיימת גם קבוצת החולים במחלה דו-קוטבית (מניה-דפרסיה) - מאובחנת או שלא מאובחנת. נוגדי דיכאון יכולים להעביר אותם במהירות מהשלב הדיכאוני לשלב המני או ההיפומני - (מצב מני קל).
התופעה של קושי להגיע לאורגזמה למרות זקפה טובה מופיעה אצל חלק מהמטופלים. רבים מברכים על התופעה, כי זה מאפשר להם להאריך את המשגל ככל שירצו. לאלו שזה גורם לקושי, ניתן להחליף את התרופה או להוסיף תרופה אחרת שמבטלת את התופעה.
29.01.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
