ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
עבודה שוחקת
שאלה:
אני בן 52, ועובד בתפקיד ניהולי בחברה גדולה. התפקיד שלי כרוך בהרבה מאוד אחריות, וכל טעות קטנה או איחור קטן בתגובה לנתונים שמשתנים כל הזמן, יכול להיות כרוך בהפסדים כבדים. הצוות שעובד תחתי פונה אלי כל הזמן בשאלות, ואני צריך להגיב מיד ובהחלטיות וסמכותיות.
עד לפני כמה שנים תפקדתי מעולה, וראיתי את עצמי כמין סופרמן כל יכול. ב- 3-4 השנים האחרונות אני מרגיש קושי הולך וגובר להתרכז. לפעמים קשה לי להזדהות עם התפקיד, ואני מאבד עניין. יחד עם זאת האחריות גוברת על ההתלבטויות, ואני נשאר יותר שעות בעבודה כדי לסיים את כל המשימות.
בחודשים האחרונים אני תופס את עצמי במחשבות של לעזוב הכל. אני מקנא בבן שלי, שמטייל בעולם, אבל פוחד שאיחרתי את הרכבת. פתאום גם עם אשתי אני לא מוצא שפה משותפת, ומרגיש שהיא לא תבין אותי אם אספר לה מה קורה איתי.
היא בטוחה שאני מרוצה מתפקידי ומההצלחה הכלכלית שלי. מתוקף תפקידי אני לא יכול להרשות לעצמי חופשות ארוכות, ולפעמים אני מרגיש חסר תקווה שמשהו טוב יקרה בחיים שלי. איך יוצאים מהשחיקה הזאת?
תשובה:
לפי מכתבך, הגעת להישגים גדולים בתחומים רבים בחיים, במיוחד בכל מה שקשור לקריירה שלך, לביסוסך המקצועי והכלכלי, ולמרות זאת יש לך הרגשה של תסכול והחמצה. ישנם הרבה אנשים כמוך, עם אחריות מופרזת כתכונת אופי, במיוחד בקרב מנהלים בכירים.
מעניין שהאחריות הזאת יכולה להיות סלקטיבית מאוד. למשל, אדם יכול להיות אחראי מאוד בכל הקשור לעבודתו ותפקידו, אך להזניח לגמרי את משפחתו, את ילדיו או את הקשר הזוגי שלו. אני מכיר רופאים שנאמנים מאוד למטופלים שלהם או למחקר המדעי, אבל מזלזלים בבריאותם.
למרות שאנשים כמוך ניחנו באינטליגנציה ובמודעות גבוהה, השינוי בהתייחסותם ובהרגלי החיים שלהם לא באים בקלות. תכונות כאלה טמונות עמוק באופי של האדם.
נראה לי שבמאבקים שלך להצלחה, הזנחת את הצרכים הרוחניים שלך. ובכל זאת, קיים אצלך צורך חזק לחשבון נפש. אני ממליץ לך לבצע בירור רפואי מקיף, ואם לא תימצא סיבה רפואית לחולשתך, לחוסר האנרגיה ולקשיי הריכוז, פנה לייעוץ נפשי כדי לחפש דרכים יעילות והמתאימות לך כדי להתמודד עם תחושות התסכול שמלוות אותך כבר תקופה לא קצרה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
קנאה מאוחרת
שאלה:
אני בת 31, לפני שבע שנים התגרשתי לאחר שגיליתי שבעלי לא מאוהב בי. הוא התחיל להביא תלמידה שלו הביתה, והם היו נסגרים ליום שלם בחדר העבודה שלו בתירוצים של עבודת מחקר.
הוא גם יצא עם עוד סטודנטית, ואפילו נסע עמה לחו"ל. קיבלתי שיחות טלפון שנותקו. אישה אחת טענה בטלפון שבעלי אמר לה שלא טוב לו איתי.
הייתי ילדה תמימה, זו הייתה מערכת יחסים הראשונה שלי, והחלטתי שאם הוא לא אוהב אותי ומתנהג בצורה כזאת, אלך ממנו. לא היו לנו ילדים, ולאחר העזיבה לא הרגשתי דבר. לא שנאה, לא אהבה, לא געגועים. פשוט כלום, כאילו יום חדש נפתח - לא הזלתי אפילו דמעה אחת!
מאז העזיבה לא דיברנו ולא התראינו. שנתיים אחרי הפרידה הכרתי בחור, ולאחר שלוש שנים של היכרות התחתנתי. נולדה לנו ילדה ושנינו חיים באושר. אני אוהבת את בעלי, וכמובן את בתי. כמעת שכחתי על קיומו של הבעל הראשון.
לפני שנה וחצי נודע לי שהבעל הראשון התחתן, ושנולד לו בן. מאז החלו להציף אותי רגשות חזקים של קנאה וכאב על בגידה. רגשות שלא הרגשתי אפילו אז, כאשר זה קרה. זה הגיע לכדי התפרצויות בכי מלוות בפעימות לב חזקות.
אני ממש לא מבינה מה קורה לי. הרי אני אוהבת את בעלי, ומערכת היחסים שלי עמו תקינה מכל הבחינות. אני לא יודעת מה לא בסדר איתי! האם זה דבר שחולף, או שזו מחלת נפש?
תשובה:
הסיפור שלך באמת יוצא דופן, אבל הוא שוב מוכיח עד כמה מורכבים חיי הנפש של האדם. כל סגנון הכתיבה שלך הוא סגנון מאופק מאוד. כנראה גם בחיים את אישה סגורה, ולא בקלות נוטה לבטא את רגשותיך.
אולי כל הטראומה של הזלזול בך, והבגידה של בעלך הראשון היו נצורים עמוק בנפשך, ובמשך שנים הצלחת להתעלם מהם. כנראה הידיעה על החיים החדשים שלו הציתה איזה פתיל שגרם לפיצוץ כל חומר הנפץ הרגשי שבמשך שנים נשמרת שלא לגעת בו.
יכול להיות שהעובדה שפתחת את הנושא, ודיברת עליו - אפילו במכתב - תקל עלייך, והכאב יחלוף עם הזמן. אם את לא מתגברת לבד, והכאב פוגע בך וביחסים שלך עם בני המשפחה שלך - פני לייעוץ מקצועי.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מי אשם בהתאבדות
שאלה:
האם מישהו יכול להתאבד בגלל יחסים גרועים בינו ובין בת זוגו? אם אדם משאיר מכתב, בו הוא מאשים את אשתו במותו, איך האישה אמורה להשתחרר מהאשמה שהוטחה בה, וממשיכה להיות מוטחת על ידי המשפחה והסביבה? האם ניתן למנוע התאבדות?
תשובה:
אינני יודע אם הכותבת של המכתב זה היא עצמה בת הזוג של אדם שהתאבד, או קרוב משפחה אחר, ולכן אנסה לענות על הסוגיה הכאובה הזאת באופן כללי.
התאבדות של אדם קרוב - היא אחת הטראומות הקשות לבני זוג, הורים, ילדים, קרובים וחברים. גם במכתב שלפנינו, עוצמת הכאב ורגשי האשמה מדברים בעד עצמם.
לעיתים הפתאומיות, האלימות, והכעס של המעשה הם בלתי נסבלים לקרובים של הקורבן, והם לא מסוגלים להתמודד עם האסון מבלי להאשים את עצמם או לחפש אשמים.
בקשר לסיבה להתאבדות: התאבדות – היא אף פעם לא תוצאה של סיבה חיצונית מבודדת. אם אנשים היו מתאבדים מאהבה נכזבת, יחסים גרועים עם בני זוג, הפסדים כספיים, פיטורין מעבודה - הרחובות היו מלאים בחללים.
במציאות זה לא בדיוק כך. ההחלטה לשים קץ לחיים, היא החלטה מורכבת שתלויה בשילוב קטלני של גורמים שונים - בין הגורמים: נתונים גנטיים, אישיות, מצבו ביחסים בין אישיים עם אנשים שונים, מצבו הכלכלי, רמת הדוחק שבה הוא שרוי ברגע שבו מתקבלת ההחלטה הגורלית, הרקע והאווירה החברתית שבה הוא גדל וחי.
רוב מקרי ההתאבדות מתרחשים על רקע של מחלת דיכאון, שבעצמה היא תוצר סופי של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים רבים.
המאפיין העיקרי של הדיכאון הוא מצב רוח רע. מצב רוח כזה צובע את כל המציאות בצבעים קודרים. לעיתים הדיכאון מלווה בכעס עצמי וכעס כלפי אחרים. אדם נע בין האשמה עצמית להאשמה של אחרים. הוא יכול להרגיש את עצמו ככישלון, או את אשתו כאשמה בכישלונו. במכתב התאבדות הוא יכול לבטא את הייסורים של שעותיו האחרונות.
הנושא של מניעת התאבדות הוא מורכב כשלעצמו. לעתים אדם דיכאוני מסרב לקבל עזרה מקצועית, כועס על הקרובים אליו שכביכול מעליבים אותו על ידי המלצתם וניסיונותיהם לשכנעו לקבל טיפול מקצועי. במקרים אחרים הסובבים בעצמם לא מאמינים, או מתכחשים לסימנים ברורים של מצוקה, דיכאון או איומי התאבדות.
אין ספק שבמקרה כזה שמתואר במכתב - גם האישה וגם בני המשפחה האחרים זקוקים לסיוע נפשי.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מפנטז על השפלה על ידי גברים
שאלה:
אני רווק בן 35, בוגר תואר שני, עובד במקצוע יוקרתי ומעניין, ובחיי היומיום אני בעל אופי רגוע ונוח. בעבודה אני זוכה להערכה, והיחסים שלי טובים - גם עם הממונים עלי וגם עם הכפופים לי - גברים ונשים.
אני מאוד נמשך לנשים, במיוחד בעלות חזה גדול ויפה, והיו לי כמה מערכות יחסים ארוכות עם בחורות כאלה, שהסתיימו מסיבות שונות. כעת אין לי חברה, ואני מבקר לפעמים אצל נערות ליווי. לא הייתי כותב שורות אלו אילו זו הייתה הבעיה שלי.
מה שמטריד אותי, זה שכבר כמה שנים, בכל פעם שאני עושה טעות בעבודה, או ביחסים עם אנשים, אני מתמלא בשנאה עצמית במימדים שקשה אפילו לתאר. זה קורה בדרך כלל אחרי שאני מסיים את העבודה ואת כל הפעילויות החברתיות שלי.
לפעמים זה קורה בלי שום סיבה. במצב הזה, איזה קול פנימי מתחיל להעליב אותי, לקרוא לי בשמות, לחזור בצורה פוגענית על מה שאמרתי במשך היום, ובסופו של דבר זה מגיע לכך שהקול הזה, או בעצם אני עצמי - קורא לעצמי "הומו", "מזדיין בתחת", "מוצץ".
אני לא נמשך לגברים, ואף פעם לא היו לי יחסי מין עם גבר. לאחרונה אני מחפש באינטרנט צ'טים של גייז, מציג את עצמי שם בכל מיני כינויי גנאי, ומבקש שישפילו אותי, יאנסו אותי.
אני מתגרה מההשפלה הזאת, אבל סובל מזה נורא. כאשר הכול נגמר, אני בדיכאון כמה ימים, כאשר כל הזמן הזה אותו קול פנימי לועג עלי: "נו, ראית? ואתה רוצה להגיד שאתה לא הומו!"
לאחרונה יש לי ספקות: אולי אני באמת הומו? ואז אני שואל את עצמי: אם אני הומו, אז למה אני מסתכל על בחורות יפות, נהנה מיחסי מין אתן, ואפילו מוכן לשלם לנערות ליווי?
תשובה:
השאלה שלך מאוד מורכבת ומעניינת. אני לא בטוח שיהיה ראוי מצידי לענות לשאלה הנוגעת לכלל הזהות שלך כאדם, ולזהות המינית שלך במשפטים ספורים - בלי להכיר את הרקע שלך, את עברך, את תחושותיך לאורך שנים, את חלומותיך - כלומר מבלי להבין לעומק את עולמך הפנימי.
אוכל לומר בצורה לא מחייבת שהתמונה שאתה מציג - תחושות ופנטזיות של השפלה מינית על ידי גברים על רקע של תפקוד כללי תקין ומשיכה ויחסי מין מספקים עם נשים - יכולה להיות סימן להתעללות מינית, פיזית או נפשית, שעברת בילדותך. ההתעללות, שבוצעה על ידי גבר, ושאולי שכחת אותה לגמרי - פורצת עכשיו החוצה בצורה של החוויות הטראומתיות שאתה מתאר.
אתה מתאר תחושה של דכדוך בכל פעם שאתה משחזר את החוויה מחדש. יתכן שמדובר גם במצב דיכאוני, או במרכיב דיכאוני של מצב בתר-חבלתי. אני ממליץ לך לא לדחות אפשרות להתייעץ עם איש מקצוע מנוסה בבעיות מסוג זה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
