ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
עוד פעם על חרדות
שאלה:
אני בת 21, ומזה כשנה אני סובלת מסימפטומים של חרדה חברתית. זה מתבטא באי נוחות ליד אנשים ובלחץ מעצם המחשבה על סיטואציה חברתית. אני יושבת משותקת ולא מסוגלת לעשות שום דבר. אני מרגישה שכולם מסתכלים עלי ורואים שאני לחוצה, וזה מלחיץ אותי עוד יותר.
זה לא היה כך תמיד, אך לאחרונה אני מרגישה שהמצב ממש מחמיר. לפעמים אני מרותקת לבית בגלל אי הנוחות שלי ליד אנשים. אני נמנעת מללכת לאירועים חברתיים בגלל החרדה, כל הזמן חושבת איך אני אתנהג ליד האנשים, ומחשבת את המהלכים שלי אפילו כמה ימים קדימה.
אני מפחדת רק מעצם המחשבה על דיבור מול אנשים כשכולם מסתכלים עלי. בגלל החרדה מהשפלה חברתית אני מרגישה שכולם בוחנים אותי. יש ימים שבהם אני מרגישה בסדר ומתנהגת כרגיל, אבל יש ימים שבהם פתאום אני נתקפת חרדה, ואני ממש מתחילה לרעוד.
האם יש טיפול יעיל ומהיר בשביל המצב שלי? האם תרופות, פסיכותרפיה או היפנוזה יעזרו? כמה יעלה טיפול זה?
תשובה:
עניתי כבר מספר פעמים במדור זה על שאלות דומות הנוגעות לחרדה (כל השאלות והתשובות וגם מאמרים נוספים בנושא נמצאים באתר האינטרנט של המכון).
ריבוי השאלות בנושא נובע מהשכיחות הגבוהה של התסמונת שממנה את סובלת. תארי לעצמך שבכל זמן נתון 25 מתוך 100 אנשים שאת רואה ברחוב סובלים ממצבים דומים לשלך. 40 מתוך 100 אנשים סבלו או יסבלו מתופעות חרדתיות או דיכאוניות או שתיהן ביחד במהלך חייהם.
בגלל השכיחות והעוצמה של התסמונת - זהו סוג הבעיות השכיח ביותר בו נתקלים אנשי מקצוע שעובדים במסגרות פרטיות חוץ - אשפוזיות. קיימות גישות וטכניקות שונות להתמודדות עם התופעה: סוגים שונים של פסיכותרפיה, עם או בלי שימוש בהיפנוזה או טיפול תרופתי בשילוב סוגים שונים של פסיכותרפיה.
בחיפוש אחר איש מקצוע עדיף לבחור כזה שהוכשר וצבר ניסיון בשיטות שונות של טיפול, ומסוגל לבנות תוכנית טיפול לפי הצרכים של המטופל, ולא לפי מגבלותיו המקצועיות או האדמיניסטרטיביות.
כך, למשל, מטפל שאינו פסיכיאטר לא יוכל לתת טיפול תרופתי גם כאשר יש צורך בכך. מי שלא הוכשר לכך, ולא קיבל תעודת משרד הבריאות לא יוכל להשתמש בהיפנוזה.
כל שיטת פסיכותרפיה דורשת שנים של לימוד והכשרה. האדמיניסטרציה של קופות החולים מגבילה את הרופאים והפסיכולוגים שעובדים מטעמן במספר הפגישות, בתדירותן ובסוגי התרופות - לפי שיקולים כלכליים שלא תמיד זהים לשיקולים הטיפוליים.
אפשר בוודאות לעזור לך, ולכל הסובלים מבעיות כמו שלך. זמן הטיפול תלוי גם בשיתוף הפעולה שלך וגם במיומנותו של המטפל להתאים את הטיפול באופן אישי לצרכים שלך, לבעיות שלך ולאישיות שלך.
לשאלתך לגבי העלות, לא תמיד הטיפול שהוא הכי זול לשעה הוא בסופו של דבר הכי זול עבור הטיפול כולו.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
הריון ותרופות נוגדות דיכאון
שאלה:
אני בת 27. לפני שלוש שנים סבלתי מחרדות וממיחושים גופניים. פניתי לפסיכיאטר וקיבלתי.Seroxat
החרדות והמיחושים עברו, ובשלב מסוים הפסקתי את הביקורים אצל הפסיכיאטר, אבל לא את התרופה. אני מקבלת את הכדורים מרופא המשפחה.
בעוד שלושה חודשים אני עומדת להתחתן, וכמובן להיכנס להריון. שאלתי היא: האם עלי להפסיק לקחת אותה לפני שאני נכנסת להריון, ואם לא, איך תשפיע התרופה על העובר אם אמשיך לקחת אותה?
אני פוחדת שאם אפסיק את התרופה, כל הסימפטומים שלי יחזרו, ואני גם כך די מתוחה לפני החתונה. מה אתה ממליץ לי לעשות?
תשובה:
שאלתך מאוד חשובה, ומעסיקה נשים רבות בגיל הפוריות, שמסיבות אלה או אחרות נמצאות בטיפול פסיכיאטרי ומקבלות טיפול בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה. יכול להיות שרופא המשפחה שלך חושב שאת עדיין נמצאת בטיפול או במעקב פסיכיאטרי, וממשיך לרשום לך Seroxat על סמך זה.
בהחלטה על המשך או הפסקה של נטילת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, פסיכיאטר מביא בחשבון גם את טובת האם וגם את טובת התינוק. המחקרים שנעשו עד עתה מראים שתינוקות שנולדו לאמהות שלקחו תרופות אנטידיכאוניות בזמן ההריון - לא סובלים ממומי לידה, משקל ירוד או בעיות פיזיות אחרות יותר מתינוקות שנולדו לאמהות שלא לוקחות תרופות אלה.
דיכאון או חרדה קשים אצל האם בזמן ההריון מסוכנים לעובר, ובהמשך לתינוק, הרבה יותר מנטילת התרופות מקבוצת SSRI אליה שייכת Seroxat. עם זאת, פסיכיאטר צריך לשקול אם הפסקה הדרגתית של התרופה תהווה סכנה עבורך. במקרים מסויימים יש מקום לשקול הפסקת טיפול תרופתי, והחלפתו בטיפול פסיכותרפי יותר אינטנסיבי בתקופה שלפני הכניסה להריון ובשלבים המוקדמים של ההריון.
לקראת הלידה לפעמים יש מקום שוב לשקול את הורדת הכמות או הפסקה זמנית בנטילת התרופה, משום שלפעמים תינוקות שאמם נטלה עד ללידה תרופות אלה בוכים יותר וישנים פחות טוב בתקופה מיד אחרי לידה.
כפי שאת רואה יש צורך לקבל כמה החלטות כבדות משקל לפני ההריון ובמהלכו. גם כאשר הילד נולד בריא ושלם, בריאותה הנפשית של אמו חשובה מאוד להתפתחותו עוד שנים רבות. לכן אני מציע לך לחזור לפסיכיאטר שטיפל בך כמה שיותר מוקדם, כדי לא לסכן את בריאותך ואת בריאות תינוקך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מלכודת עכברים
שאלה:
אחי בן ה- 38 היה מנהל מצליח בחברת היי-טק. לאחר שפוטר לפני כשנה וחצי בעקבות המצב הכלכלי והבטחוני, החליטו הוא וחברו לפתוח עסק עצמאי. אחי השקיע את כל הפיצויים שקיבל, את כל חסכונותיו, לקח הלוואות – והעסק התחיל לשגשג.
בשלב מסוים דברים התחילו להשתבש. הם התחילו לצבור הפסדים, ואחי גילה שחברו רימה אותו, ולמעשה הרס לו את העסק ואת החיים. אחי זועם, ומאיים לפגוע בשותפו ובנושים. הוא נעשה סגור, מתפרץ בקלות על אשתו ועל ילדיו, ומדבר על נקמה.
לדבריו חייו עכשיו אינם שווים דבר, ולכן הוא לא יהסס לעשות דברים קיצוניים. לאור כל מקרי הרצח וההתאבדויות בעקבות ההתדרדרות הכלכלית, אני מודאגת ממה שקורה לו. איך אפשר לעזור לו ולמנוע ממנו לעשות צעדים קיצוניים?
תשובה:
את מדברת על זעמו של אחיך כתגובה להתדרדרות הכלכלית ולבגידה של חברו ושותפו. המקרה של אחיך באמת אינו מקרה בודד. כל המדינה נתונה במעגלים של אלימות: שילוב של מצוקה כלכלית, איום קיומי, טרור, ודרישה חיצונית ופנימית לתגובה מאופקת, כל אלה יוצרים תחושה של זעם כבוש שמחלחל פנימה לכל רבדי החברה.
אפשר לראות את זה בחיים הפוליטיים, כמו ביחסים בין מפלגות, בין ההסתדרות לממשלה, ובחיים הפרטיים - בין עובדים ומעבידים, בין אדם לחברו, בין בני זוג ובין הורים לילדים. אני קורא למצב זה- סינדרום 'מלכודת העכברים'. כאשר כמה עכברים מוצאים את עצמם במלכודת, הם תוקפים אחד את השני.
תחושות זעם ותוקפנות שנוצרות בעקבות פגיעה, ושאינן מוצאות דרך החוצה, מופנות כלפי פנים. ברמה החברתית זה מתבטא בפגיעה הדדית בין קבוצות שונות בחברה עד להרס המרקם החברתי. ברמה האישית זה מתבטא בדיכאון, בהאשמה עצמית ובהתנהגות אובדנית. לכל אדם יש פוטנציאל זה או אחר לאלימות, שמופנית או כלפי הזולת או כלפי פנים – כמו במצבי דיכאון.
במקרה של אחיך, שילוב של מצב ביטחוני, מיתון כלכלי, כישלון אישי, ובגידה של חבר, יכול להיות מאוד טעון ומסוכן. הסכנה של פרץ אלימות כלפי החבר או כלפי עצמו היא מוחשית. מכיוון שאנחנו לא מסוגלים לנטרל את שרשרת התוקפנות, הזעם, הפגיעה בזולת, הפגיעה העצמית – יש לטפל בצורה פרטנית בקורבנות המצב. דיחוי בפנייה לעזרה נפשית יכול להיות מסוכן.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
אני מוכרח לצאת מזה!
שאלה:
אני בן 42, נשוי +4. עד לפני שמונה שנים הכל היה תקין, והיה סביבי הרבה אושר. מאז התחילו הצרות: אבי חלה בסרטן, אני חליתי בסוכרת, ונאלץ לקבל זריקות אינסולין. שני אחיינים שלי נדרסו, נפטרה לי תינוקת בת 9 חודשים. אחותי בת 32 ובעלה נהרגו בתאונת דרכים. סגרתי עסק מצליח בגלל שלא יכולתי יותר לתפקד. כיום אני מובטל אחרי הרבה שנות עושר יחסי.
אני לא מסוגל להיכנס לישון כל עוד יש בחוץ חושך. אני פוחד משינויים. אין לי יותר ביטחון עצמי, ואני מרגיש שאני משעמם את כולם. לעיתים אני נתקף בתחושות של פחד לא מוסבר, חוסר רגיעה, זיעה, בחילות והרגשה כללית רעה.
זנחתי ועזבתי את כל החברים והמכרים (הרי בסופו של דבר אין לאף אחד סבלנות לצרותי) אני לא נהנה ממסעדות או ממלונות. שום דבר לא יכול היום לתת לי מעט שמחה ונחת. איך אני יכול לצאת מהמצב הזה בלי להיכנס למערבולת של תרופות? עלי לציין שלמרות כל הצרות, חיי הנישואין שלי תקינים, ואישתי פשוט נהדרת.
תשובה:
הסיפור שלך מזכיר לי סיפורים דומים ששמעתי לאורך 25 שנות עבודתי כפסיכיאטר מניצולי שואה. גם מלחמת העצמאות, שנמשכת כבר 55 שנה, גודעת משפחות שלמות, משאירה ניצולים עמוסים רגשי אשמה, ביטחון עצמי ירוד, סימפטומים גופניים, חלומות קשים, פחדים מהעתיד, מצלצול טלפון, מדפיקה בדלת, חרדות, מצב רוח ירוד.
האסונות שפקדו את משפחתך קשים לא פחות. אובדן, טראומה נפשית, התמוטטות חלומות על חיים שלווים, בטוחים ומצליחים, גורמים לפריצה של כל ההגנות הנפשיות, וגורמים לשינויים פיזיולוגיים במוח ובגוף, מערערים את מערכת העצבים האוטונומית והמרכזית, מחלישים את המערכת החיסונית - ולמעשה מערערים את כל מערכות הוויסות הנפשי והגופני.
בין הניצולים יש כאלה שמורידים ידיים, מוותרים על ההתמודדות, וחיים באומללות את שארית ימיהם. לעומתם יש כאלה שלא מוותרים לאויב או לגורל הרע. אנשים אלה מוצאים לעצמם משמעות בחיים: מי באמנות, מי בעבודה, מי במשפחה ומי בפעילות התנדבותית.
יש שלבים ליציאה מהמערבולת אליה נקלעת. פנייה לעזרה מקצועית היא אחד השלבים הראשונים. גם אם תצטרך טיפול תרופתי - אלה לא תרופות שגורמות לתלות ולהתמכרות. בהרבה מיקרים אפשר להתרומם גם ללא התרופות.
הבריאות הנפשית של ילדיך תלויה לא מעט ביכולת שלך לזקוף את ראשך. ההערכה והיחסים הטובים עם אשתך יוכלו גם הם לסייע לך לצאת מזה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
