ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
הקשר בין עור ונפש
שאלה:
אני בת 61, וכבר כחצי שנה סובלת מגירוד בכל הגוף. אני יודעת שלא טוב לגרד, אבל אני לא מסוגלת להתאפק, ולכן כל הגוף שלי שרוט. הסבל הכי גדול שלי הוא בלילה, כאשר אני לא מסוגלת לישון, ובחושך מגרדת את עצמי עד זוב דם. בבוקר אני מוצאת סימני דם על הסדינים.
פניתי לרופא עור ועשיתי כל הבדיקות האפשריות. ניסיתי משחות שונות וכדורים, אבל שום דבר לא עזר. הרופא מזמן ממליץ לי לפנות לפסיכיאטר. אני רוצה לדעת האם יכול להיות קשר בין הגירוד ובין בעיות נפשיות והאם טיפול פסיכיאטרי יכול לעזור לי לפתור את הסיוט שלי?
תשובה:
הקשר בין העור והמצב הנפשי הוא ידוע. בני אדם מחווירים, מסמיקים או מצטמררים מכעס, מבושה, מהתרגשות ומפחד. על אדם החסין לפגיעות רגשיות אומרים שיש לו עור של פיל.
גם פתולוגיה נפשית מתבטאת לעיתים בבעיות עור שונות. ידוע שמחלות כמו פסוריאזיס, אורטיקריה, דרמטיטיס אטופי, ונוירודרמטיטיס קשורים בדרכים שונות לנפש.
את לא כותבת על עצמך, לכן אספר לך על שתי נשים אותן בדקתי במחלקת עור של בית החולים. שתי הנשים היו בסביבת גילך. שתיהן סבלו מגירוד בלתי פוסק. אצל שתיהן לא נמצאה סיבה גופנית לגירוד. אצל שתיהן הגוף היה מחוסה בשריטות, והטיפולים הפיזיים לא עזרו.
הראשונה סיפרה לי שחייה הזוגיים היו גיהנום שנמשך על פני כל חיי הנישואין שלה. בעלה רדה בה, התעלל בה נפשית ופיזית והשפיל אותה בקביעות. בשנים האחרונות כמעט ולא דברו, חיו כמו אנשים זרים באותו בית מתוקף הרגל ובלית ברירה.
לאחרונה הבעל לקה באירוע מוחי, נעשה משותק ותלוי בה בכל, והיא צריכה לרחוץ אותו, לסעוד אותו, להבין מה הוא צריך כי דיבורו השתבש בגלל האירוע המוחי. תוך כדי הסיפור שלה, בכל פעם שהיא דיברה על בעלה, הייתה מתגרדת בעוצמה עד זוב דם.
האישה השנייה סיפרה שגידלה לבד את בנה היחיד. לפני כשנה הבן התחתן עם אישה מבוגרת ממנו בהרבה ועזב עמה את הארץ. היא הייתה מספרת את הסיפור עוד ועוד פעם, ובכל פעם מסיימת אותו במילים: "אבל לא אכפת לי!" וכל "לא אכפת לי" כזה היה מלווה בפרץ של גירוד.
בבדיקה יותר מעמיקה, התברר שלשתי הנשים היו סימנים נוספים של דיכאון, כמו הפרעות בשינה, בתיאבון, במצב הרוח. אצל שתי הנשים הגירוד עבר לאחר טיפול קצר בדיכאון.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
פוחדת ממקומות סגורים
שאלה:
אני סטודנטית בת 24, ואני סובלת מבעיה מביכה מאוד. הבעיה התפתחה בהדרגה בשנתיים האחרונות, ובתחילה לא ייחסתי לה חשיבות. היום אני סובלת מקלאוסטרופוביה בצורה הקשה ביותר. אני אפילו לא מסוגלת לדמיין את עצמי סגורה מבחוץ לבד בחדר, או נכנסת למעלית - ולא חשוב כמה קומות אצטרך לעלות ברגל.
אני גרה קרוב לתחנת רכבת וזו הדרך הכי מהירה וקלה להגיע לאוניברסיטה. ניסיתי פעם לעלות לרכבת, אבל ברגע שהגעתי לדלת הקרון, ברחתי משם. פחדתי להיות במקום סגור בלי אפשרות לצאת החוצה בכל רגע.
לאחרונה אותו דבר קורה לי גם באוטובוס. בכל מני תחבולות שכנעתי את ההורים שלי לקנות לי אוטו ישן, אבל הבעיה קיימת גם שם, במיוחד כשאני נתקעת בפקק תנועה. על האפשרות לטוס אני כבר לא מדברת.
הבעיה שלי פוגעת בכל תחומי החיים שלי, מגבילה אותי בלימודים ובחיים החברתיים. אני מבזבזת המון אנרגיה כדי לתכנן כל צעד, כדי לא להיקלע לסיטואציה מביכה.
בבקשה עזור לי כי אני ממש נואשת. אף אחד במשפחה לא יודע על הבעיה.
תשובה:
הבעיה שאת מתארת נפוצה למדי, והטיפול בה יחסית מהיר וקל.
הטיפול המהיר והמקובל ביותר הוא קומבינציה של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה התנהגותית. אם את לא מעוניינת בתרופות, קומבינציה של טיפול התנהגותי עם היפנוזה היא יעילה לא פחות, אך דורשת, לפעמים, השקעה יותר גדולה של זמן והתמדה.
במקרים אחרים את התוצאות הטובות והיציבות ביותר ניתן להשיג על ידי פסיכותרפיה דינמית בלבד, או בשילוב שלה עם אחד השיטות שהוזכרו.
אני לא מכיר את משפחתך ואת החברים שלך, ואולי יש לך סיבות טובות להסתיר מהם את הבעיה, אבל למעשה אין בבעיה שלך שום דבר שצריך להתבייש בו.
זו מחלה כמו כל מחלה אחרת, ושום אשמה אינה נופלת עלייך בשל המצב. אם אחד או שניים מהאנשים הקרובים לך יודעים על הבעיה, זה מאוד עוזר - גם לפנות לטיפול וגם להתמיד בו. עדיף לפנות לפסיכיאטר שמנוסה בכל השיטות הטיפול שהוזכרו.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מחשבות כפייתיות
שאלה:
השאלה שלי היא על אדם קרוב אלי - בן 33, נשוי עם ילדים ועובד. מצבו החברתי והכלכלי מצוין, אבל יש לו בעיה של ביטחון עצמי. הוא נזכר בדברים מהעבר שעשה, והוא מפחד שייגרם נזק.
לדוגמא, בשירות מילואים הוא ראה כדור רובה ישן קבור ליד בלוני גז (כך הוא סיפר) והוא לא היה רגוע במשך כמה ימים על מה שיכול לקרות, עד שהוא הלך והוציא אותו. מה פשר התופעה הזאת?
תשובה:
סוג המחשבות שאת מתארת אצל החבר שלך, נקראות בשפה המקצועית "מחשבות כפייתיות". מחשבות אלה מאופיינות בכך שהן אינן רצוניות, מטרידות ומלוות בחרדה. למרות שהאדם מודע להיעדר הרציונליות של המחשבות הללו, הוא לא מסוגל לסלקן.
מחשבות אלה יכולות להיות מסוגים שונים, ומשתנות מאדם לאדם. סוג נפוץ אחד של מחשבות הן מחשבות על נזק ואלימות. כך, אם צעירה יכולה להיות מוטרדת ממחשבות שהיא תפיל או תפגע בתינוק שלה, או נהג יכול להיות מוטרד שמא גרם לתאונה בדרך. זה יכול לגרום לו לחזור שוב ושוב לאותו מקום, כדי לוודא שאף אחד לא נפגע.
נפוצים מאוד ספקות כמו "האם הגז סגור?" או "האם הדלת לא נשארה פתוחה?". במקרים קשים אדם יכול לחזור עשרות פעמים כדי לבדוק את עצמו. מחשבות יכולות להיות בעלות תוכן מיני, כמו התעסקות בלתי פוסקת ולא רצונית באברי המין, בזהות מינית. קבוצה אחרת של מחשבות היא התלבטויות על רקע דתי, קיום או אי קיום מצוות. נפוצות מחשבות על מוות, על לכלוך, על זיהום.
אצל חלק מהסובלים צריך "טריגר" כדי שהמחשבות יופיעו. למשל, מטופל אחד שלי היה קורא בעיתון על אירוע אלים, כמו רצח, ומיד היה מתחיל לחשוב שגם הוא מסוגל לעשות אותו דבר. אצל אחרים המחשבות מופיעות ללא שום אזהרה או סיבה נראית לעין.
יש להבחין בין מחשבות שמופיעות לעתים וחולפות מהר, ושלמעשה יכולות להיחשב בגדר הנורמה, לבין מחשבות שמעסיקות את האדם במהלך רוב שעות היום במקביל לחשיבה רגילה. אדם יכול לתפקד באופן כמעט תקין במקרים אחדים, ויכול להגיע עד לחוסר תפקוד מלא באחרים.
כ - 2% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מתסמונת כפייתית. דיכאון וערך עצמי נמוך לעתים מלווים את התופעה. במקרים מסוימים טיפול יעיל בדיכאון יכול להפסיק גם את החשיבה הכפייתית, אך במקרים אחרים דרוש טיפול נוסף. הטיפול הוא בדרך כלל שילוב של סוגים שונים של פסיכותרפיה עם טיפול תרופתי.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מיניות ומחלה דו קוטבית
שאלה:
אני בת 34 , "חולת נפש" כשנה, ומטופלת בליתיום. בתחילת השנה, כשהייתי במצב גרוע, ועדיין בתחילת הדיכאון ולא מצאו לי את הכדורים המתאימים, בכלל לא חשבתי על יחסי מין. מאז עברו כמה חודשים, ובעזרת הכדורים חזרתי לעצמי, אני מרגישה טוב, ומתפקדת מעולה - ורק דבר אחד לא חזר למה שהיה בעבר - החשק המיני. למדתי לעשות הצגות לבעלי כאילו אני נהנית, אבל היו ימים שלא היה לי כוח וחשק בכלל להיכנס איתו למיטה.
בעבר, לפני המחלה נחשבתי ל'נימפומנית', הייתי מדריכה את כל החברות והאחיות שלי, וגם את בעליהן והחברים שלהם. היו לי כל האביזרים, כמו בייבי דולס, ויברטורים הכי חדישים, סרטי פורנו מכל הסוגים, חוברות סקס מכל העולם. הייתי היוזמת בבית, ותמיד היה לי חשק למין. הייתי גם מאוננת המון.
כאשר שאלתי את הרופא שלי אם הירידה בחשק היא בגלל הכדורים , הוא הוריד לי קצת מהמינון, אבל זה לא השפיע במיוחד. כשאני כבר מקיימת יחסי מין, אני מגיעה לאורגזמה כמו פעם, ואפילו יותר, אבל אני לא יודעת למה אין לי את החשק לעשות את זה כל הזמן, כפי שהיה קודם. מקווה שתעזור לי לחזור למה שהיתי, למרות שאני מבינה שזה תהליך ארוך.
תשובה:
לפי התיאור שלך והתרופה שאת מקבלת, את סובלת ממחלה דו קוטבית. הכוונה היא שמצב רוחך נוטה לנוע בתקופות שונות מדיכאון למצב של אופוריה. החשק המיני וההתנהגות מינית מאוד קשורים למצב הרוח. אחד הסימנים של דיכאון הוא ירידה בחשק המיני. בתקופה של אופוריה, יחד עם מצב רוח מעולה, קיימת גם עלייה בחשק ובפעילות המינית - 'היפרסקסואליות' בשפה המקצועית.
במקרים קיצוניים אדם מתנהג בצורה בלתי מבוקרת, שמסכנת אותו ואת בריאותו. במקרים רבים למצב של מיניות יתר מתלווים בזבוז כספים, תוקפנות יתר, חוסר שינה, ועוד. למרות הסכנות, חולים רבים מתגעגעים, כמוך, למצב הזה בגלל הרגשות העזים שמלווים אותו.
התרופה שאת מקבלת מייצבת את מצב הרוח שלך, ולראיה - את מרגישה טוב ומתפקדת מעולה. אני משוכנע שהרופא שלך יתאים לך את כמויות התרופה כך שהמחלה לא תחזור, ועדיין תוכלי ליהנות ממין טוב עם בעלך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
