ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
פוחדת להסמיק - האם היפנוזה תעזור?
שאלה:
אני בת 28, ואני סובלת מהסמקה, או יותר נכון מפחד להסמיק בקבוצת אנשים. זה קורה בעבודה, בלימודים ואפילו עם חברים ומשפחה. העניין מפריע לי מאוד. חשוב לציין שלא חוויתי את התופעה הזו עד לפני מספר שנים. אני לא יכולה להגדיר את עצמי כביישנית. האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור לי?
תשובה:
הסמקה - היא התרחבות של כלי הדם של הפנים, הצוואר ובית החזה. הסמקה נורמאלית מתרחשת כאשר אדם נחשף באופן בלתי צפוי ואינטנסיבי לאירועים שגורמים לו לכעס, למבוכה, להתרגשות מינית או כל התרגשות בלתי צפויה אחרת. הסמקה כזאת חולפת מהר, ולא גורמת לאי נעימות. מערכת העצבים האוטונומית היא זו שאחראית להתכווצות או להתרחבות של כלי הדם.
במקרים מסוימים, מסיבות פנימיות ולא מודעות, האיזון במערכת הזאת מופר, והיא מתחילה לתפקד כאילו האדם נמצא במצב של דחק מתמיד. במקרים כאלה, גורמים חיצוניים פעוטים שבדרך כלל לא אמורים להפעיל את המערכת, מכניסים את האדם לתגובה של כלי דם שמתאימה למצבים קיצוניים.
לאחר שתגובה כזו מתרחשת כמה פעמים, אותו אדם מפתח אריטרופוביה - פחד מהסמקה, דבר שהופך אותו להיות עוד יותר פגיע וחשוף. כך הופכת התופעה הפיזיולוגית הרגילה לסימפטום שגורם לאנשים לסבל רב, להימנעות ממצבים חברתיים, להסתגרות, לפעמים במחיר של ויתור על התקדמות מקצועית ולבדידות.
טיפול בהיפנוזה יכול להיות מאוד יעיל כנגד הפרעות שונות של מערכת העצבים האוטונומית, כמו סוגים מסוימים של יתר לחץ דם, מעי רגיז והפרעות שונות בתפקוד מיני אצל גברים ונשים. גם בהפרעת ההסמקה שימוש בטכניקות של היפנוזה על ידי מטפל מוסמך יכולה להביא להקלה מהירה בסימפטומים ישירים ונלווים להפרעה אצל הסובל.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מצב רוח ומחלות לב
שאלה:
האם לחץ, מתח וחרדות יכולים לגרום למחלות לב?
תשובה:
מטבעות לשון כמו "לב שבור" , "הלב כואב על מה שקרה" , "הוא לוקח הכול ללב", ועוד, מעידים על כך שבאופן אינטואיטיבי בני אדם תמיד ידעו על הקשר בין המצבים הרגשיים והלב. מחקרים שנעשים בכל העולם, במיוחד ב - 10 שנים האחרונות, מוכיחים את הקשר באופן מדעי ושאינו משתמע לשתי פנים.
כמה מחקרים לדוגמה:
1. מעקב של 6 שנים אחר 5600 אנשים בגילאי 65 ומעלה הראה שבקבוצה של אלה שנמצאו אצלם סימנים דיכאוניים, התמותה הייתה גבוהה ב - 65% !
2. בבית ספר לרפואה על שם ג'ון הופקינס בארה"ב עקבו אחרי 1200 בוגרים מאז שהיו סטודנטים במשך 40 שנה. לאלה שב - 40 השנים הללו היו בדיכאון אפילו פעם אחת, הסיכוי לפתח התקף לב היה גבוה ב - 20% מאשר לאלה שלא היה להם אף התקף דיכאוני.
3. במעקב של 14 שנה אחר גברים בשנות ה- 50 לחייהם, גילו שלאלה שהייתה להם רמה גבוה של חרדה וסימנים של דיכאון, היה סיכוי גבוה פי שלושה למות משטף דם במוח מאשר לאלה שלא היו להם סימני דיכאון וחרדה.
4. התבררה גם תוצאה הפוכה! לאנשים עם אופי אופטימי ומזג שמח היו משמעותית פחות מחלות לב וכלי דם.
5. כעס פנימי שמלווה לרוב את הדיכאון והחרדה מעלה את הסיכוי ללקות בהתקף לב פי שלושה אפילו אצל אנשים שאינם מעשנים, בעלי לחץ דם תקין, רמות שומנים תקינות בדם, וללא עודף משקל.
6. ברור שאנשים שכבר סובלים ממחלת לב או כלי דם, ומגלים בעיות רגשיות מסוג כעס מוגבר, דיכאון וחרדה, נמצאים בסכנת מוות פי 3-4 מאנשים הסובלים ממחלת לב, אבל מאוזנים מבחינה נפשית.
7. הקשר הזה בין דיכאון, חרדה, כעס, תסכול לבין הלב נעשה ברור כאשר נמדדות רמות של הורמונים של סטרס. אצל הסובלים מהמצבים הנפשיים הללו, רמות ההורמונים גבוהות באופן קבוע. זה גורם לכך שכלי הדם שלהם מכווצים יותר, גמישים פחות, ומעבירים פחות דם ללב, למוח ולרקמות.
8. קיימות גם השפעות עקיפות על בריאות הלב וכלי דם: דיכאון , חרדה וכעס גורמים לאנשים לצמצום תמיכה מהסובבים, לעישון מוגבר, לזלזול בדיאטה ובפעילות הגופנית, לחוסר התמדה בטיפול רפואי ובתוכניות שיקום לב.
המסקנה של כל המחקרים הללו היא שטיפול מיידי בהפרעות נפשיות יכול להקטין באופן משמעותי תחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
ביטחון עצמי ירוד, דיכאון וקנאה
שאלה:
אני בת 24 ובן זוגי בן 26. אנחנו יחד כבר שנתיים. בשנה האחרונה הוא נמצא במשבר, וידי קצרה מלהושיע, למרות כל הניסיונות שעשיתי.
הכול החל בהיעדר כמעט מוחלט של ניסיון המיני שלו מול הניסיון המיני שלי. הדבר הגיע לאובססיה של שאלות ותחקורים מצדו, לפרצי זעם וקנאה. בחצי השנה האחרונה, אנחנו נמצאים בסוג של קשר "פתוח" מצדו, (אך לא מצדי - "כי אני את שלי עשיתי כבר!"), על מנת שיוכל לגשר על הפערים בעברו.
הבעיה היא שהוא פשוט לא עושה את זה! הוא כל הזמן מספר לי על הזדמנויות עם בחורות שהוא פספס, וטוען שבכל מקרה לא היה לו סיכוי. הוא בחור נאה מאוד, אבל עם ביטחון עצמי נמוך שמונע ממנו ליצור קשר עם בחורה (הקשר שלנו התחיל בסוג של שידוך).
מאז שהוא החל את לימודיו באוניברסיטה המצב החמיר עוד יותר. הוא לא מוצא שום עניין ושום הנאה בלימודיו, ואינו מוכן לעשות מאמצים על מנת להצליח. הוריו לוחצים עליו ללמוד, אחרת, לדבריהם, יגורש מהבית.
הוריו, שחיו באותו בית כזוג פרוד כבר זמן מה, התגרשו, וכעת אמו לוחצת על מכירת הבית ומדברת על בניית משפחה עם אדם אחר שנמצאת איתו בקשר.
לטענתו, חייו החברתיים התדרדרו, וכעת אינם שווים דבר. הוא לא יוצא ולא מבלה כמו פעם. הוא חש שאנשים רבים נמנעים ממנו ועושים לו טובה כאשר יוצאים איתו. הוא מתלונן על כך שאיבד את טעם החיים, ואינו יכול ליהנות יותר.
אני מהווה עבורו, לדבריו, מעין מכונת הנשמה, אבל למרות הטוב שהבאתי לחיים שלו, הבאתי גם הרבה רע והוא "אכול קנאה" בשל העבר שלי, ובשל הגברים ה"רבים" (4) שאיתם קיימתי יחסי מין. הוא מרבה לדבר על התאבדות, בעיקר בחודש האחרון, ואומר כמעט מדי יום שהוא רוצה לגמור את הכול כי "אין טעם".
לאחרונה הוא דורש ממני שאתאבד כדי לכפר על "ההפקרות המינית" שלי. הוא דורש ממני לזרוק את עצמי על פסי רכבת, ואומר שאם לא אעשה זאת, הוא יעשה את זאת לעצמו. הוא קורא לי זונה ומילים קשות אחרות, על מה שעשיתי עם החברים שלי מאז גיל 18 ועוד בטרם הכרתי אותו.
מאז שאנחנו יחד אני נאמנה לו בצורה מוחלטת. ניסיתי לשכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי, אני מוכנה ללכת יחד איתו לטיפול זוגי, אך הוא מתנגד בתוקף ואומר כי זה משפיל ומטומטם.
אני אובדת עצות. אני נמצאת במצוקה קשה, ואיני יודעת מה עלי לעשות.
אנא עזור לי.
תשובה:
לפי התיאור שלך, חבר שלך נמצא במצב דיכאוני קשה. מחשבות ותוכניות המוות שלו עבור עצמו ועבורך מצביעים על כך שהמצב מסוכן מאוד, ודורש טיפול מיידי.
יכול להיות שלמצב היחסים בין ההורים שלו יש קשר גם לדיכאון שלו, גם לחוסר הביטחון העצמי שלו, וגם לרגישות היתר שלו ליחסים שלך עם גברים בעבר.
ממכתבך עולה שאת חברה נאמנה, ומוכנה לעשות הרבה בשביל לעזור לו. הבעיה היא שהנכונות שלך לסבול השפלות, או הניסיון שלך לאפשר לו להעלות את ביטחונו העצמי על ידי קשרים עם נשים אחרות לא יעזרו לו במצבו הנוכחי.
אני מציע לך לחלוק באחריות עם המשפחה שלו. יכול להיות שלמשפחתו תהיה השפעה רבה יותר, והם יצליחו לשכנעו לפנות לטיפול פסיכיאטרי באופן מיידי. אני מציע לך גם לנקוט במשנה זהירות, כי שילוב של דיכאון, קנאה ותוכניות התאבדות הדדית מעמידים גם את החיים שלך בסכנה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
איך לגשר על הבדלי חשק?
שאלה:
אני בן 30, ונשוי כבר שלוש שנים לאישה שאני מאוד אוהב. אנחנו מסתדרים מצוין יחד, וכמעט באותו ראש. יחד עם זאת, חיי המין שלנו הם 'לא משהו'. אני מרגיש לא מסופק כבר תקופה די ארוכה. אני תופס את עצמי מפנטז המון על ריגושים מחוץ לנישואין. לאחרונה התחלתי לחפש דרך האינטרנט ודרך תיבות קוליות, ובמחשבה שלי אני כבר בוגד.
יצר המין שלי חזק מאוד, ואני חושש שבקרוב מאוד אני עלול לגרום להתמוטטות נישואי. אני מנסה להתקרב לאשתי, אבל היא לא כל כך משתפת פעולה, ולרוב מתחמקת מהחיזורים שלי. מה אתה מציע לי לעשות כדי שנישואי לא ייהרסו?
תשובה:
ממכתבך עולה שאתה מאוד אוהב את אשתך, נמשך אליה מינית, ולו היא הייתה משתפת אתך פעולה ומסכימה לקיים איתך יחסים לעתים קרובות יותר - לא היית חושב על בגידה, שעשויה לסכן את הנישואין שלך. ננסה לחשוב מה יכול לגרום לאשתך, שגם אוהבת אותך, לדחות את ניסיונות ההתקרבות האינטימית שלך:
1.אתם נשואים שלוש שנים. ייתכן מאוד שיש לכם כבר ילד אחד או שניים. בכל מקרה, כנראה לא עבר הרבה זמן מאז הלידה. יכול להיות שאשתך כל כך עייפה מהטיפול בבית ובילדים, ואולי גם בעבודה מחוץ לבית, שלא נשאר לה מרץ באותה מידה שיש לך.
2.באותה מידה יכול להיות שאשתך עדיין תשושה נפשית, ואולי אפילו עוברת דיכאון קל אחרי הלידה, וזה גורם לה לירידת החשק המיני ולניסיון לחסוך בכוחות הנפש בגלל חולשתה ומצוקתה.
3.קיימת אפשרות שאתה כל כך להוט בתשוקתך, שאתה לא קשוב מספיק לצרכיה ולרצונותיה ביחסים ביניכם, כך שהיא נהנית פחות ממך, אבל לא יודעת איך להגיד לך את זה, ובמקום זה מתחמקת מחיזוריך.
4.יכול להיות שהצטברו אצלה כעסים עליך, למשל, אולי, על כך שאתה לא עוזר לה מספיק בעבודות הבית, והיא לא מכירה בדרך יעילה יותר מזו ליידע אותך על כך.
כמובן שאלו רק השערות. יכולות להיות סיבות רבות אחרות לכך שהצרכים המיניים שלכם לא התאזנו עדיין, או יצאו מכלל איזון. אם אתה כן בכך שהמחשבות שלך על מין מחוץ למסגרת הנישואין נובעות רק מכך שאשתך, אהובתך, מתחמקת ממין, ומשאירה אותך לא מסופק - צריך לחפש כל דרך כדי לשפר את המצב ביניכם.
שוחחו בכנות, בלי האשמות, ונסו לגלות את הסיבות למצב, ולהגיע לפתרון בכוחות עצמכם. אם אתם לא מצליחים, פנו לייעוץ. לפעמים אפילו התייעצות אחת עם בעל מקצוע יכולה לשפוך אור על הבעיה, ולתת כיוון לפתרונה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
