ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
יצר מציצנות
שאלה:
אני נשוי, בן 35, ובמשך שנים סוחב איתי סוד, שמצד אחד מביא לי הרבה סיפוק, אך מאידך מסוכן, גורם לבזבוז זמן רב, ופעמים רבות כמעט סיבך אותי עם החוק.
את הסיפוק המיני החזק ביותר אני חווה ממציצנות. אחרי עבודה (אני עובד בתפקיד אחראי בחברה גדולה), אני נוסע למקומות שאיתרתי במשך שנים, ואורב לנשים שמתפשטות, משתינות בטבע או בשירותים ציבוריים, מקיימות יחסי מין בטבע או בבית באור מלא. אני מכיר חנויות בגדים שבהן ניתן להציץ בחדרי הלבשה.
יש נשים וזוגות שמשתפים איתי פעולה וממשיכים במעשיהם, למרות שיודעים שמציצים להם. אחרים מאיימים עלי ומקללים, והיו אף מקרים שנתפסתי, אך אנשים ריחמו אלי. יש מקומות שאליהם אני כבר חושש להגיע.
גם בנסיעות שלי לחו"ל, אני מחפש לי הזדמנויות לספק את הצורך הזה. אני מודע לכך שהצורך שלי הוא סוטה, אבל אני מנסה להרגיע את עצמי בכך שאיני פוגע באיש, ורק החיים שלי אפופים בשקרים וסודות - הכול כדי לארגן לעצמי את הצצה הבאה.
אשתי לא יודעת כלום על הסטייה שלי, ואני אפילו מעדיף שתחשוב שאני בוגד בה, רק שלא תגלה את הסוד שלי.
תשובה:
המושג Voyeurism , או בעברית מציצנות, מוגדר כצורך בלתי נשלט להציץ לאנשים, בדרך כלל זרים, בזמן שהם מתפשטים, עוסקים בפעילות מינית או עשיית צרכים. התופעה שונה מאדם לאדם.
מצד אחד הצצה וצפייה הם חלק מהפעילות המינית הנורמאלית. צפייה בנשים יפות המטיילות ברחוב בלבוש פרובוקטיבי, או הצצה בנשים בחוף הים שלובשות ביקיני, עם או בלי חלק העליון, הן פעילויות מקובלות שנעשות בהסכמת כל הצדדים.
מוזיאונים בכל העולם מציגים תמונות עירום של גדולי הציירים. צילום ארוטי הוא ענף מכובד באמנות המודרנית. סרטים אומנותיים, סרטים ארוטיים וספרות יפה מלאים בסצנות שמיועדות לספק את יצר המציצנות.
הבעייתיות מופיעה כשאדם נדחף על ידי היצר שלו לעבור על החוק, או לבזבז את כל זמנו, על חשבון דברים אחרים, לסיפוק היצר הסודי שלו. במקרה שלך הצורך להסתיר את התשוקה הסודית שלך אפילו מאשתך, מחמירה את מצבך ודוחפת אותך לפעילות שהיא על גבול הפלילי.
יתכן שתוכל לספק את יצר המציצנות שלך במועדונים מיוחדים, או במציאת אנשים עם יצר להיחשפות, או צורך בקיום יחסי מין בפני קהל צופה, במפגש אמיתי או באינטרנט, וזאת מבלי לעבור על החוק.
לעומת זאת, אם הסיפוק שלך מותנה בהכרח בהסתכנות, בעבירה על החוק, ברגשי אשם אחרי מעשה, ובמאמצים ומשאבים לשמירה על הסוד מפני אשתך, קרוב לוודאי שאתה זקוק לטיפול פסיכו-סקסולוגי מקצועי.
16.12.2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
רפואת פרוזדורים
שאלה:
אני אחות בת 36, עובדת בבית חולים גדול. מזה 5-6 שנים אני סובלת מחרדות ומדיכאון. אני מכירה הרבה רופאים טובים ומפורסמים. פניתי לכמה מהם. הם מאוד נחמדים אלי, אבל הבעיה היא שהם תמיד ממהרים, כל אחד ממליץ לי על תרופה אחרת ועל מינונים אחרים. אני אף פעם לא יודעת מתי אפגוש אותם שוב, וגם אם אני קובעת עמם פגישה, הם עסוקים או שאינם נמצאים.
החלטתי לקחת את העניינים בידיים ולטפל בעצמי. ניסיתי לקחת Prozac, Seroxat, Cipramil, Lustral, Zyban, Efexor XR, Clonex, ויטמינים ועוד, אבל מצבי לא השתפר. לבסוף החלטתי לעזוב את כל התרופות, אבל אז התחלתי להרגיש עוד יותר גרוע. האם יש תקווה למצב שלי אחרי כל הניסיונות הללו?
תשובה:
המצב שאת מתארת מוכר ברפואה, ויש לו אפילו שם רשמי למחצה: "רפואת פרוזדורים". אחות, רופא או איש צוות אחר תופסים את הרופא בעל השם במסדרון, בחדר האוכל או בדרך לשירותים, בין חדר ניתוח לישיבת צוות - ומציגים לו בעיה רפואית.
במקרה אחר איש הצוות מנצל את החלוק הלבן כדי להיכנס לחדרו של הרופא המומחה באמצע טיפול או עיסוק אחר שלו. הרופא, שאינו רוצה לאכזב עמית למקצוע, שולף המלצה כללית ולא מחייבת מבחינתו.
הוא לא אוסף אנמנזה (תשאול מעמיק ומקצועי), לא פותח תיק ולא עורך רישום מסודר. לעיתים הוא גם לא בודק את הפונה כלל, או שבודק אותו באופן שטחי ביותר.
גם ההמלצות שלו הן כלליות ולא מחייבות מבחינתו. לא נקבע מעקב מסודר. במצב כזה טיפול יעיל הוא בלתי אפשרי – ואין זה משנה מה שיעור קומתו של הרופא המומחה שמגיש עזרה כזאת. עזרה כזאת גם כרוכה בסיכונים ואכזבות.
אח של סבתא שלי, ד"ר ג', היה רופא מפורסם בעיר מזרח אירופית בין שתי מלחמות העולם. הוא היה איש אנרגטי וצבעוני, בעל חוש הומור. עד היום ישנם ותיקים שזוכרים את הבדיחות שלו או בדיחות עליו.
הנה אחת מהן: ד"ר ג' נוסע לביקור בית בחשמלית מלאת אנשים. מטופלת שלו שמחה לראותו, ומיד מתחילה לספר לו איפה כואב ואיפה שורף לה. ד"ר ג' ללא ניד עפעף, אומר לה: "תתפשטי, אני אבדוק אותך". ביידיש זה נשמע אפילו יותר טוב.
בקליניקה שלי אני רואה הרבה טעויות של רופאים שאני מכיר באופן אישי כידענים ואחראיים, טעויות שנובעות מאי שמירה על הכללים של המסגרת הטיפולית או מאילוצים של מסגרות שלא מאפשרות שמירה על כללים אלה.
טעות נפוצה אחרת של צוות הרפואי שאת מזכירה היא ניסיון לטיפול עצמי. גם רופא מומחה, שטיפל בבעיה או במחלה מסוימת פעמים רבות אצל חולים אחרים, זקוק לטיפול לפי כל הכללים מעמית למקצוע כאשר הוא עצמו לוקה במחלה או בבעיה.
דיכאון וחרדה שמהם את סובלת דורשים בנוסף למומחיות, ידע וניסיון, גם הקפדה מדוקדקת על המסגרת הטיפולית.
16.12.2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
לעבוד לבד
שאלה:
אני איש מחשבים בן 38. בעבר עבדתי בחברה גדולה, ודי סבלתי מחוסר יכולת להתרכז ומהפרעות רבות על ידי אנשים אחרים בעבודה. לא הסתדרתי עם הבוס שלי, ועם עוד כמה אנשים תחרותיים וערמומיים בחברה. בשנים האחרונות ארגנתי את חיי כך שאוכל לעבוד מהבית.
יש המון יתרונות לסידור החדש הזה. אני מרגיש בעל הבית לעצמי, מאגרן את העבודה ואת הזמן שלי כפי שנוח לי, מבזבז הרבה פחות זמן על ישיבות, פטפוטים סתמיים, פקקים בדרך לעבודה וממנה, ועצבים על ויכוחים חסרי משמעות מקצועית, אבל מלאי מאבקי כוח ושליטה.
יחד עם זאת, שמתי לב שעם כל היתרונות של העבודה בשקט ובנוחיות של הבית, יש בה גם חסרונות לא מעטים. אני גרוש, ויוצא לי להעביר ימים ואף שבועות בלי לראות איש, וכל הקשר שלי עם העולם מתבצע דרך האינטרנט והמחשב.
שמתי לב לכך שהתחלתי לאבד את הספונטניות שלי בשיחות עם אנשים, ואפילו סתם יציאה מהבית לפעמים גורמת לי אי נוחות ואף חרדה. אני מחפש תירוצים ודרכים לא לצאת, כמו למשל על ידי הזמנת אוכל בטלפון או צפייה בסרטים בווידיאו במקום בבית הקולנוע.
האם ידוע על נזקים נפשיים של עבודה בבדידות יחסית?
תשובה:
כל אדם צריך לשאוף להתאים את עיסוקו לצרכיו, בהתאם לאופי, לטמפרמנט וליכולות האינטלקטואליות שלו.
יש עבודות שניתן לעשות רק במקומות הומי אדם, תוך אינטראקציה מתמדת עם אנשים, מאבקי כוח, תחרות וחשיפה נפשית. יש אנשים שמרגישים באווירה כזו כמו דגים במים. קח מהם את הקהל, את ההמולה ואת המאבקים, והם ירגישו חנוקים.
אחרים צריכים שקט, זקוקים להתבוננות עצמית ולבדידות כדי לתפקד וליצור.
אם אתה אדם עצמאי, בעל כוחות מספיקים כדי ליצור לעצמך מקום עבודה בו אתה יכול להגיע לשיאים בעבודה וביצירה, אתה צריך באותה מידה להיות יצירתי בלתכנן ולמצוא זמן לפעילות חברתית, לחוגים, לספורט, לאמנות ולקשרים בינאישיים.
צריך להבדיל בין המצב של התבודדות מרצון לבין קושי אמיתי ביצירת קשר בינאישי, חרדה חברתית, הפרעת אישיות סכיזואידית או פרנואידית. במקרים כאלה, או במקרה של קושי בניהול זמן נכון – זו לא בושה לפנות לייעוץ מקצועי.
16.12..2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
פוחדת לפגוע בילד
שאלה:
אני בת 25. לפני ארבעה חודשים חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי. הזעתי, שלשלתי, היו לי דפיקות לב חזקות, ובעיקר פחדתי ממשהו לא מוסבר. באותו רגע שמרתי על ילד בן שנתיים, ופחדתי לאבד שליטה ולפגוע בו.
כל הזמן ראיתי את עצמי פשוט לוקחת אותו בידיים וזורקת אותו דרך החלון. לשמחתי שום דבר לא קרה עם הילד, אבל ההתקפים המשיכו עוד שבועיים ברצף. פחדתי לאבד שליטה ולפגוע פיזית באנשים יקרים לי.
הייתי אצל פסיכיאטר פרטי כדי שיסביר לי את כל מה שמתרחש במוחי. הוא הסביר לי שאני סובלת מהפרעת חרדה. התחלתי טיפול עם Clonex ו-Cipralex , ומאז אין לי יותר התקפי פאניקה, אבל המחשבות הרעות עדיין מלוות אותי.
אני גרה עם חבר, שתומך בי מאוד, וכל הזמן אני רואה תמונה שאני פוגעת בו עם סכין. אותו דבר עם אימא ועם אנשים יקרים אחרים. התמונות האלה כל כך ריאליסטיות שאני כבר רואה את עצמי פושעת והולכת לכלא. זה כמו סיוט אמיתי רק שאני ערה לגמרי.
בכל מצב אני מצליחה לראות אסונות שאני גורמת להם, אבל לשמחתי שום דבר לא מתרחש באמת. הכול נשאר בראש שלי. כל לילה אני מבקשת מחברי לא לישון עד שאני לא אירדם, כיוון שאני מפחדת ממחשבותיי ושבאמת אאבד שליטה ואפגע בו כנגד רצוני.
אני רוצה לסלק את המחשבות הרעות האלה ולחזור למי שהייתי, תמיד שמחה, אוהבת לבלות, אוהבת טבע, אוהבת חברים.
האם אתה חושב שהיפנוזה יכולה לסייע לי לחזור לחיים נורמאליים?
תשובה:
לפי התיאור שלך את סובלת מתסמונת של מחשבות כפייתיות. בהתחלה התלוו לזה התקפי פאניקה, אך הם טופלו בהצלחה על ידי הטיפול התרופתי שציינת. האפשרויות כעת הן:
1) טיפול במחשבות יכול לקחת בערך כפול זמן מטיפול בפאניקה.
2) יכול להיות שהפסיכיאטר שלך יגדיל לך את מינון התרופה.
3) יכול להיות שהוא יחליט להוסיף תרופה נוספת.
4) אולי הוא ישקול לשנות את התרופה לתרופה אחרת.
שילוב של פסיכותרפיה והיפנוזה עם הטיפול התרופתי יכולים להחיש את החלמתך.
02.01.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
