ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
חרדה ודחיפות בהטלת שתן
שאלה:
לפני כ-4 שנים עבר עלי אירוע שהוגדר כאירוע חרדה, זאת על רקע מחלת סרטן הלבלב בה חלה חברי הטוב ביותר מילדות. הוא נפטר כשנה וחצי לאחר גילוי המחלה.
אצלי האירוע התבטא בתסמינים פיזיים רבים מלווים בכאבים, והבולט בהם היה דחיפות בלתי נסבלת במתן שתן וכאב בראש הפין - הן בעת ההשתנה והן במצב רגיל.
לאחר בדיקות מקיפות, שכללו בדיקות שתן ודם, בדיקת ציטולוגיה, סונר כליות ודרכי השתן, האורולוג בישר לי שהפרוסטטה שלי מעט מוגדלת, אינה דורשת טיפול, וכל היתר נמצא תקין לחלוטין.
אז הגעתי עם רופא המשפחה שלי למסקנה שמדובר בבעיה נפשית, ופניתי לפסיכיאטר, שאיבחן אצלי מצב חרדה. קיבלתי טיפול תרופתי בסרוקסט ואחר כך בציפרמיל למשך כעשרה חודשים. הטיפול היה מוצלח. כל התסמינים נעלמו, למעט תסמין הדחיפות במתן שתן והכאב בפין.
לאחר ניסיונות עם כמה תרופות, הסתבר כי האלטרולט עוזר הן בדחיפות במתן השתן והן בכאב. המינון היה נמוך – 40 מ"ג ביום. ניסיונות לרדת מאלטרולט במשך שלוש שנים לא עלו יפה, והמסקנה היא שהכדורים אינם פותרים את הבעיה, אלה רק מקילים על אי הנוחות ומאפשרים איכות חיים.
לפני כמה ימים חזר התסמין של דחיפות ההשתנה עם כאב חריף מאוד בפין. הכאב חזק יותר מלפני ארבע שנים. תסמינים אחרים לא חזרו. יש לציין שחיי רגועים מזה זמן רב. האם יש מה לעשות, או שנידונתי לסבול?
תשובה:
אתה מציין שלפני ארבעה שנים הגבת בחרדה חריפה למחלה סופנית של חבר ילדות שלך. אצלך הסימפטומים הגופניים התרכזו בעיקר במערכת האורוגניטלית.
מדוע אצלך החרדה התבטאה בסימפטומים אלה ולא אחרים, אפשר לברר רק בתהליך של פסיכותרפיה אנליטית. טיפול זה הוא ממושך, אבל הוא מגיע לשורש הבעיה, ומטפל בסיבות היווצרות החרדה. הטיפול הזה אינו מתאים לכולם, וגם לא כולם מעוניינים בטיפול ארוך.
אתה קיבלת טיפול תרופתי נגד החרדה במהלך עשרה חודשים, שפתר חלקית את הבעיה. אלטרולט היא תרופה ישנה נגד דיכאון וחרדה, שאחת מתופעות הלוואי שלה היא כיווץ של דרכי השתן. יכול להיות שזה עזר להקלת הסימפטום של הדחיפות בהטלת שתן, אבל הכמות של התרופה לא הייתה מספיקה כדי למנוע חזרה של החרדה.
מחלות חרדה הן מחלות כרוניות, ואם הן אינן מטופלות עד הייסוד על ידי פסיכותרפיה, או שמפסיקים לקחת תרופות למניעתן, הן נוטות לחזור לאחר זמן מה.
אני ממליץ לך לחזור לפסיכיאטר שלך, ולשקול מחדש את המשך הטיפול ואופניו.
19.02.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
רוצה לשנות את האישיות
שאלה:
אני בת 23, סטודנטית מצטיינת, יפה, אשת שיחה מעניינת. אנשים פונים אלי לעצות בכל מיני תחומים. בגיל 19, עקב קשיי הסתגלות בצבא, התחלתי לחוש מדוכאת וחרדה. לא הייתי מסוגלת לסבול את המצב הזה ופניתי לעזרתה של פסיכולוגית.
התחלנו בטיפול פסיכולוגי שנמשך כשלוש שנים ושילבנו אותו עם תרופת סרוקסט, אותה אני לוקחת עד היום. במהלך הטיפול דנו בנושאים שונים, ניתחנו את עברי, את השפעת המוצא שלי על חיי, פגמים בגופי, ועוד. היא עזרה לי מאוד, בעיקר בכך שגרמה לי להבין שאני לא משוגעת.
את הנושאים האחרים לא ממש הצלחנו לברר. אני פונה אליך מכיוון שמבחינה התנהגותית לא השתניתי. הבעיה הבולטת היא בעיה של קשרי עם גברים: הם קצרים, מיניים מאוד ותלותיים.
אני רוצה לשנות את האופי שלי, אני רוצה להיות מאושרת. האם קיימות אפשרויות אחרות חוץ מפסיכותרפיה אנליטית וכדורים?
תשובה:
אופיו של אדם נקבע בחלקו על ידי המטען הגנטי אותו רכש מהוריו, ובחלקו האחר מהשפעות הסביבה והאנשים עמם הוא נכנס לקשר במהלך חייו. כמובן שההתנסויות הראשונות עם האם, האב, סבים ואחים, היחסים איתם וביניהם – הם הראשונים וההשפעה שלהם - היא החזקה ביותר.
קשרים אלה בונים את הבסיס של האישיות המתפתחת. עם אותה אישיות ראשונית אותו אדם נכנס לקשרים הראשונים שלו מחוץ למשפחה: עם הגננות, המורות, חברי הילדות.
גם אירועים חיצוניים משפיעים על מבנה האישיות - מלחמות, מחלות במשפחה, מוות של קרובים, טראומות או הצלחות בילדות, התבגרות, ובהמשך גם אירועים וקשרים בגיל המבוגר.
לכל קשר חדש אדם נכנס עם האופי והאישיות שלו, ומתמרן אחרים בצורה לא מודעת להתנהג כלפיו כפי שהתנהגו כלפיו דמויות מוכרות לו מעברו.
יתר על כן: אדם בוחר בצורה לא מודעת חברים, שותפים ובני זוג כאלה שנוטים למלא את ציפיותיו להתנהגויות מוכרות לו מן העבר. חזרה כפייתית על אותם דפוסי יחסים במקום לשנותם, רק מחזקת את הדפוסים ההרסניים מן העבר.
כנראה זה מה שקורה לך בקשרים שלך עם גברים. בתהליך של פסיכותרפיה מגיעים למודעות להתנהגויות הרגילות ואולי לא יעילות כל כך, ולשליטה בהם ברמה כזו, שמאפשרת בחירות שונות מאלה האוטומטיות שהיו לפני הטיפול בכל תחומי החיים.
זה השינוי שאת קוראת לו שינוי באישיות. לעתים דרושות יותר משלוש שנים כדי להגיע לשינוי כזה. טיפול תרופתי יכול לעזור לך בינתיים ללמוד, לעבוד ולהתקדם בתהליך של פסיכותרפיה ללא סבל מיותר. כמובן שאת ההחלטות לגבי הטיפול התרופתי עלייך לקבל בהתייעצות עם רופא.
19.02.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מקיאה ותולשת שיער
שאלה:
אני בת 30, ומזה כ- 15 שנה אני מורטת גבות וריסים. כאשר אני אוכלת יותר מדי, אני מקיאה. כל יום אחרי שאני חוזרת מהעבודה, אני סוגרת את עצמי בבית. מצבי הרוח שלי משתנים כל הזמן. כשאני נשארת לבד, המתח שלי עולה, ואני מתחילה לתלוש גבות וריסים.
לפעמים אני מצליחה לשלוט בעצמי, אך לרוב אני מביאה את עצמי לתלישה מוחלטת. כשאני תולשת, אני נהיית עצבנית, רועדת ובוכה על כך שאני לא יכולה להפסיק. כל המצב הזה שבו אני נמצאת גורם לי להתבייש ולרצות להסתתר. גידלתי פוני שלא מתאים לי ומכער אותי, רק כדי להסתיר את הגבות המרוטות.
אני מבקשת עצה איך לטפל בבעיה, ולמי לפנות, ואם זה נכון שאני צריכה לשתות כדור נגד דיכאון? האם הכדור יעזור לי? והאם הוא פוגם ביכולתי להיכנס להריון או עלול לפגוע אי פעם בעובר?
תשובה:
את מתארת מצב של בולימיה: הקאות לאחר אכילה בלתי נשלטת, ותסמונת של דימוי גוף מעוות - מריטה אובססיבית של גבות וריסים. את רומזת גם על מצב רוח קודר, התבודדות, בושה משתקת. כל הבעיות הללו שייכות לקבוצה גדולה ומגווונת של מצבים דיכאוניים - חרדתיים. הטיפול במצבים אלו הוא מורכב, וכולל בין היתר תרופות נוגדות דיכאון.
אך בדרך כלל טיפול תרופתי בלבד אינו מספיק. סוגים שונים של פסיכותרפיה - התנהגותית, משפחתית ודינמית - במקביל לטיפול התרופתי, יכולים לעשות את ההבדל בין הצלחת הטיפול לבין כשלונו.
כמובן שהטיפול הזה צריך להינתן רק על ידי פסיכיאטר, ואסור באיסור מוחלט לקחת תרופות פסיכוטרופיות (המשפיעות על המוח ועל מערכת העצבים) על דעת עצמך.
תרופות נוגדות דיכאון אינן מפריעות לאישה להיכנס להריון, לא בזמן לקיחת התרופות ובוודאי שלא אחרי שמפסיקים את לקיחתן. תרופות נוגדות דיכאון גם לא פוגעות בעובר, וכאשר יש צורך רפואי בכך, אישה יכולה להמשיך לקחת את התרופה גם בזמן ההריון. דיכאון בזמן ההריון ואחרי הלידה מסוכנים לוולד הרבה יותר מהתרופות הללו.
כמובן שישנם מקרים שבהם האישה, בתיאום עם הפסיכיאטר המטפל מחליטים שהפסקת התרופה לכל תקופת ההריון, או לחלקה, לא יסכנו את בריאותה ואת בריאות העובר, ואז הם קובעים יחד את קצב הורדת הכמות עד להפסקה מוחלטת, לפי המועד המתוכנן של האישה להיכנס להריון. בדרך כלל כאשר עושים הפסקה בנטילת התרופות, יש צורך בטיפול פסיכותרפי ובמעקב יותר אינטנסיביים.
08.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
סטודנט במצוקה
שאלה:
שלום רב! אני נער בן 19 ,סטודנט לאלקטרוניקה, בעל אינטליגנציה ומוטיבציה גבוהים. במשך כשנה אני סובל מהפרעות נפשיות שונות ומאי שקט תמידי, אשר פוגעים בי בכל תחומי החיים.
אני מאוד סובל ומיואש מהחיים ומהרגשת הריקנות הטוטאלית שלא עוזבת אותי. אני כל הזמן מנסה לדבר עם עצמי על מנת להרגיע את אי השקט הזה.
אני יכול לתת לך דוגמה מוחשית למה שקורה לי: היה לי מבחן חשוב לפני כמה ימים, וניסיתי ללמוד במשך שבוע, ולא הצלחתי לקרוא את החומר ולהבין אותו בגלל ההפרעות הנפשיות שיש לי. למעשה אין לי כל שליטה על החיים שלי. אני מרגיש שיש לי יכולות, אבל אני לא יכול למצות אותן בשל ההפרעות הנפשיות.
עד עכשיו הייתי אופטימי, וניסיתי לחשוב שאוכל להשתחרר מזה בכוחות עצמי, אבל לאחרונה הרמתי ידיים, והתחלתי להבין שהעניין לא בשליטתי, ושאני חייב לגשת לטיפול מקצועי. אבקש ממך את חוות דעתך המקצועית ואודה לך אם תיתן פתרון לבעיה שלי.
תשובה:
לפי התיאור שלך אתה ככל הנראה סובל ממצב חרדתי, אולי עם כמה סממנים דיכאוניים. אתה נמצא במסגרת לימודים מאוד דרשנית, והמצב שבו אתה שרוי, בנוסף לסבל הגופני והנפשי עשויים להפריע לך ללמוד. במצב כזה אתה עלול לפתח פערים וחובות אקדמיים, ולבסוף להיפלט מהלימודים.
אי שקט, חוסר יכולת להתרכז, חוסר הנאה, בלבול, פסימיות, ונטייה לדחות משימות דחופות אופייניים למצב זה. בלי להכיר אותך קשה לדעת מה גרם לך להיכנס למצב זה.
יכול להיות שלימודי האלקטרוניקה אינם בראש מעייניו של בחור בן 19, או שבעיות חברתיות, בדידות, היעדר תמיכה מספקת מהמשפחה, מחברים, מחברה, פוגעים ביכולתך להתמודד עם כמויות החומר שעליך ללמוד ולהבין.
אולי בחרת בתחום הלימודים לא מרצונך, או שיש דברים שהיית רוצה להשיג לפני שתהיה מהנדס אלקטרוניקה. לפי הגיל שלך, אתה כנראה עתודאי.
אולי מתאים לך יותר לדחות את הלמודים עד לאחר השירות הצבאי. אולי בעוד כמה שנים תרגיש שלם יותר עם מה שבחרת, או שתבחר תחום לימודים אחר, שמתאים לך יותר.
קשה לקבל את ההחלטות הללו לבד, במיוחד במצב שבו אתה נמצא כעת. אני ממליץ לך לפנות לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש ויחד אתו להגיע להחלטות.
יכול להיות שטיפול קצר יעזור לך לחזור למסלול, ואולי תזדקק לטיפול ארוך יותר, בלי קשר ללימודים. קיימת גם אפשרות שאתה זקוק לטיפול תרופתי כלשהו, על מנת להגיע לרגיעה, לאיזון נפשי וליכולת ליהנות ממה שאתה עושה.
16.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
