ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
שליטה על העיתוי השפיכה
שאלה:
אני בן 29 והחברה שלי, ארוסתי בת 27. אנחנו חברים כבר קצת פחות משנתיים. אנחנו עדיין לא גרים ביחד. זה יקרה בעוד חודשיים, כאשר הדירה שלנו תהיה מוכנה.
למרות שאנחנו לא גרים ביחד, תמיד יש אפשרות לאינטימיות, אצלי או אצלה בבית. היא הבחורה הראשונה שלי, ואני הראשון שנותן לה אהבה מכל הבחורים שהיו לה בעבר. אנחנו בדרך לחופה - עד כאן הרקע.
כיום אנו נהנים ממגע אינטימי שאינו כולל חדירה. בתחילת הקשר ניסינו לבצע חדירה, אבל היה לוקח לה זמן רב עד שהיא הייתה נהיית מספיק רטובה על מנת שאפשר יהיה לבצע חדירה.
אני כל כך מתגרה מהמשחק איתה שמספיקה נגיעה קלה שלה באיבר המין שלי, או כמה שפשופים - ואני מגיע לשפיכה. חסר לנו ידע "במשחק מקדים". אנחנו כרגע בייעוץ זוגי מיני, אבל זה יותר ייעוץ פסיכולוגי מאשר מיני, והקטע הסקסולוגי מוזכר רק לעיתים רחוקות.
החברה שלי שמעה שקיים טיפול תרופתי קצר שמשהה את השפיכה. האם אתה מכיר תרופה כזאת? מה שמה המדעי? מה הן תופעות הלוואי שלה? עלי לציין שהשיטה 'התחל והפסק' ידועה לי, אך עד כה זה לא עבד, ואני רוצה לדעת על התרופה הזאת. תודה לך מראש.
תשובה:
תודה לך על המכתב הכן והמפורט: קיימות תרופות שמשהות את השפיכה. למעשה לכל התרופות נוגדות הדיכאון מהדור החדש, תרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין SSRI, תרופות מסוג Prozac, יש תופעת לוואי של עיכוב שפיכה.
בתופעת לוואי זאת משתמשים במקרים שבהם לא ניתן לטפל בשיטה התנהגותית. התרופה השימושית ביותר היא Seroxat, או בשמה הפרמקולוגי Paroxetine, זאת משום שהיא מופרשת מהגוף במהירות יחסית.
יש שתי שיטות של שימוש בתרופה לפתרון של בעיית השפיכה המהירה: שיטה אחת היא נטילת התרופה כארבע שעות לפני המגע המיני המתוכנן, והשיטה השנייה היא נטילת התרופה על בסיס יומי. רק רופא יכול לרשום את התרופה.
יחד עם זאת, נראה לי שאתם לא מיציתם את הפוטנציאל של הטיפול המיני ההתנהגותי. זוג צעיר כמוכם, עם פתיחות לנושא כפי שאתם מגלים, יכולים בהדרכת מטפל מיני לפתור את הבעיה ללא תרופה.
שיטת 'התחל והפסק' היא רק חלק מהתוכנית הטיפולית, ודווקא החלק המתקדם שלה. יש סדרת תרגילים זוגיים שמטפל מנוסה ילמד אתכם לבצע, לפי קצב ההתקדמות האישי שלכם. לקראת סוף התוכנית, שנמשכת כמה חודשים, אתם לומדים שליטה על עיתוי השפיכה - לפי רצונכם.
16.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
פוחד להישאר לבד
שאלה:
אני בן 53, נשוי 27 שנים. אני ורעייתי למדנו יחד בתיכון, וגם שירתנו יחד בצבא. זמן קצר אחרי הצבא התחתנו. לימים רעייתי הפכה לעורכת דין בעלת תואר שני, ואילו אני רק הנדסאי. פרטים אלו, וכן הפרשי שכר ומעמד לטובתה חשובים לעניין.
לאחרונה חידשה אשתי קשר עם עורך דין נשוי. אני נוטה להאמין שאשתי אוהבת אותי. חיי המין שלנו תקינים ובריאים, ולו הייתי מגלה שאשתי ממש משקרת לי, אני לא חושב שהייתה לי בעיה עם הקשר הזה.
אשתי מספרת לי שהחבר לפעמים מתקשר אליה ושהיא לא מתקשרת אליו. בבדיקת טלפון הנייד שלה הסתבר שיש קשר יומיומי ביניהם, ושב- 80% מהמקרים היא זו שמתקשרת אליו. כאשר קורה משהו משמעותי בחייה היא מייד מעדכנת את החבר שלה, אפילו לפני שעדכנה אותי.
נראה לי, והלוואי ולא אתבדה, שאין ביניהם קשר רומנטי, ובכל זאת אני מודאג. אשתי כועסת. לטענתה איני יכול לחנוק אותה בבית ולא לאפשר לה לשוחח עם חברים.
יש לציין שאשתי מקובלת בחברה, היא אישה מאוד דומיננטית, ולעיתים אפילו כוחנית. היא תמיד משיגה מה שהיא רוצה, ותמיד המילה האחרונה היא שלה, אחרת היא מזעיפה פנים ומנתקת מגע. היא אישה מאד אמביציוזית. לעומתה אני מטבעי אדם מקובע, וללא אמביציות ראויות לציון. איני אוהב להתווכח.
אני לא רוצה להיות בעל קנאי וחונק. אני מאוד אוהב את אשתי, עד כדי תלות, ואפילו התבטלות בפניה. אני חושש שיבוא יום והיא תרצה להיפרד ממני. איני רואה את עצמי חי בנפרד ממנה. אני חושש שבריאותי עשויה להיפגע ממצב עניינים זה. כרגע אני אובד עצות ומבולבל.
תשובה:
אתה מתאר בצורה מאוד ברורה ומוחשית את הבדלי האופי, הטמפרמנט וההשכלה בינך ובין אשתך. זו כשלעצמה התפתחות טבעית במשפחה, והיא אינה חייבת ליצור בעיה. ניגודים באופי לפעמים יוצרים זוגיות מושלמת. אתם הרי הכרתם בגיל מאוד צעיר, ובוודאי הספקתם להסתגל אחד לשני.
אתה כותב שאתה מאוד אוהב את אשתך, אך אהבתך מהולה בתלות, בקנאה ובחשש מנטישה, שכנראה נובעות מחוסר הביטחון שלך. אולי הגיל עושה את שלו, או שמצב בריאותך התרופף, או שאתה מדוכא במקצת. הבעיה היא שאתה נוקט בפעולות שעלולות לגרום לכך שפחדיך יתגשמו.
מעקב אחרי הטלפון הנייד שלה, תשאול קבוע יכולים להיות בלתי נסבלים מבחינת בת זוגתך, והיא עלולה להחליט להיפרד ממך. אם אינך יכול לשנות לבד את התנהגותך ולמתן את חששותיך, כדאי שתפנה לעזרה מקצועית.
26.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מסמיקה בחברת אנשים
שאלה:
אני בת 47. בעיתי היא שאני מסמיקה בצורה קיצונית. הבעיה הייתה קיימת מאז ילדותי. בשנה האחרונה אני מרגישה שיש החמרה. אין מצב שבו איני מסמיקה: כאשר מביטים בי, כאשר מדברים אלי וגם כאשר אני מדברת. הדבר קורה בחברת אחי, אחיותיי, חברי, אפילו בעלי - ובכלל בכל מקום.
זה משתק את חיי. במקום העבודה הבעיה עוצרת את התקדמותי. אני נמנעת ממפגשים עם חברים ועם בני המשפחה. כאשר המפגשים בכל זאת קורים, זה גורם לי למבוכה ולצער רב. אני נראית מוזרה ביותר כאשר אני מסמיקה כולי ממשפט פורמאלי שנאמר, כאשר כל אדם אחר אפילו לא מניד עפעף.
אני עוד צריכה לעבוד, לחתן ילדים, וחבל לי על הפספוס של החיים שלי. אני סובלת מאוד, ולפעמים חושבת שאולי כדאי כבר שאזדקן ואהיה לבד בבית הרחק מחברתם של אנשים. מצפה לעזרתך הדחופה.
תשובה:
פעם קרו למצב שלך אריטרופוביה - פחד מהסמקה, מהמילה היונית "אריטרו" - אדום. היום רואים את המצב כסוג של חרדה חברתית. השם של התופעה לא כל כך משנה - מה שחשוב זה המגבלות, הסבל וההימנעות מפעילויות רבות בחיים שהמצב הזה גורם.
ננסה להבין מה קורה בגופך כאשר התופעה הזאת מתרחשת: באופן סכמאתי לכל אדם שתי מערכות עצבים - מערכת רצונית ומערכת בלתי רצונית, או האוטונומית. הראשונה נשמעת לפקודות של המוח. למשל כאשר אנו רוצים להרים יד, זו המערכת שמבצעת את רצוננו.
המערכת האוטונומית אחראית על תפקודים אחרים בגוף: קצב פעימות הלב, הפרשת זיעה, פעולות מעיים, כיווץ והרחבה של כלי דם, ופונקציות רבות אחרות בגוף, עליהן אין לאדם שליטה והוא אינו מודע להן בדרך כלל.
כאשר אחד מהתפקודים הללו יוצא מכלל איזון, מתרחשות תופעות שגורמות לאדם סבל רב, למשל דפיקות לב מואצות, או כמו אצלך - הסמקה לא רצויה. קיים קשר בין רגשות ובין התופעות הללו, אך אדם לא שולט על רגשותיו או על התגובות הגופניות.
מה שנותר לו זה להימנע מהמצבים שבהם הוא חש אי נוחות, מבוכה או פחד. הימנעות זו מצמצמת את חייו, והאדם הסובל כאילו נמצא במנוסה מתמדת מהחיים. במקרה שלך את אפילו מוכנה להיות זקנה ובודדה, ורק לא לסבול מהתופעה.
קיימים טיפולים שונים למצב כמו שלך: החל מאימון מערכת העצבים האוטונומית במגוון טכניקות ההתנהגותיות והיפנוטיות, וכלה בתרופות שונות הפועלות על מערכת העצבים הזאת. השיטה מותאמת לכל אדם לפי מצבו, אישיותו ורצונו לאחר בדיקה מקיפה.
26.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מצב דיכאוני אחרי לידה
שאלה:
ד"ר רויטמן שלום: אני אישה נשואה בת 26 ואם לילדה בת שנה. לפני כחצי שנה, לאחר שהפסקתי להיניק את ילדתי, החלה אצלי תופעה שנמשכה כשלוש שבועות: הייתי נרדמת מרוב עייפות, אך כעבור שעה או שעתיים מתעוררת, ולא מצליחה להירדם שוב. ככה זה היה נמשך עד הבוקר, עם ניסיונות רבים להירדמות ללא הצלחה.
כיום, כחצי שנה לאחר שהתופעות הללו נעלמו, הן חזרו בצורה הרבה יותר קשה. מאחר שאני יודעת על הבעיה שהייתה לי, אני קמה ומתחילה לחשוב האם אצליח להירדם שוב. אז אני מתחילה להזיע זיעה קרה, ומופיעות דפיקות לב, ושוב אני לא מצליחה להירדם עד הבוקר.
אני אם עובדת במשרה מלאה, וחייבת לתפקד היטב, גם בעבודה וגם בבית, אבל אחרי שלא ישנתי בלילה, אני מרגישה עייפה בעבודה וקשה לי להתרכז, לחייך ולהיות קשובה ונחמדה לאנשים.
בעבודה התחילו להרגיש בכך, ושואלים אותי אם אני מרגישה טוב. אני מתחמקת, אומרת שהילדה בכתה בלילה, ובגלל זה לא ישנתי טוב, אבל בתוכי אני יודעת שמשהו לא בסדר איתי. אני לא יודעת מה לעשות. לקחתי כבר כמה פעמים קלמנרבין בלילה, אך גם זה לא עזר.
תשובה:
לידת תינוק היא חוויה מרגשת ומשמחת לכל אישה ולכל משפחה, אבל זה גם שינוי גדול בכל מערכות החיים: ההורמונאלית, הרגשית, הזוגית והחברתית. אם חדשה זקוקה להרבה תמיכה ועזרה מבן זוגה, מהוריה, אחיה אחיותיה וחברותיה.
לא תמיד העזרה הדרושה זמינה. בחברה המודרנית זוג צעיר אינו גר תמיד בקרבת בני המשפחה, ולעתים בני המשפחה עסוקים בעבודתם ובמשפחתם. בן הזוג לעתים קרובות ממשיך לעבוד שעות ארוכות, והעזרה שהוא יכול להושיט לאם הצעירה מועטת.
האישה עשויה להיקרע בין הצורך שלה להיות אם מושלמת לבין הרצון שלה להמשיך בקריירה מקצועית. אישה צעירה לעיתים מאבדת את הקשר עם הסימנים שהגוף משדר לה. היא מתעלמת מהעייפות, מחוסר השינה, מהצורך האימהי להיות עם התינוק, להניק אותו, לגעת בו. הקונפליקטים הללו גורמים למתח מצטבר. אותה אישה נעשית עצבנית, רגזנית, מתוחה ועצובה. כ - 10% מהנשים מפתחות דיכאון קליני אחרי הלידה.
הפרעת השינה שאת מתארת אופיינית למצב דיכאוני. חרדה, דפיקות לב, עייפות, עצבות, רגזנות - הם סימנים נוספים למצב דיכאוני. כל זה אומר שאת צריכה לפנות באופן דחוף לבדיקה פסיכיאטרית.
יחד עם הרופא תוכלי לשקול ולתכנן שינויים בחייך שיעזרו לך לחזור לעצמך. לפעמים בנוסף לשיחות יש צורך בטיפול תרופתי אנטי-דיכאוני. יש לכך חשיבות רבה מאוד גם מבחינת טובת התינוק: פעמים רבות אנשים שמפתחים דיכאון בגיל מבוגר היו תינוקות לאמהות שסבלו מדיכאון שלאחר לידה.
03.04.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
