ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
הקשר בין האובדן ודיכאון
שאלה:
אני בת 62. אני כנראה סובלת מדיכאון קלאסי: כל פרידה שהייתה לי בחיים - הייתה בשבילי סוף העולם. יכול להיות שזה בגלל שאמי נפטרה כשהייתי בת שש. לאורך כל השנים כל פרידה גרמה לי לדיכאון קשה. לפני כשלוש שנים סבלתי מכאבי גב עקב פריצת דיסק, וכתוצאה מכך נכנסתי לדיכאון.
מאז אני נוטלת כל יום "סרוקסט". ניסיתי פעם להפסיק עם זה, והדיכאון חזר מיד.
השאלה שלי כזאת: אני נוטלת כל יום כדור שאותו נתן לי רופא משפחה. לא נבדקתי מעולם על ידי פסיכיאטר. כיום אין לי דיכאון, אני מקבלת הכול בפרופורציה, אני מרגישה שהשתניתי - לא צוחקת יותר עד לדמעות כמו שנהגתי פעם, ולא בוכה. אני תמיד באותו מצב רוח. האם עלי ללכת לפסיכיאטר, או שמא עלי להמשיך עם אותה תרופה ולהסתפק במצב הנוכחי?
תשובה:
במאמרו "אבל ומלנכוליה", משנת 1917, נתן זיגמונד פרויד הסבר פסיכואנליטי קלאסי לקשר בין אובדן האובייקט האהוב לבין התפתחות הדיכאון. גם בלי להיכנס להתפלפלות פסיכואנליטית, כל אחד מכיר, ורבים אף חוו על בשרם עצב עמוק כאשר איבדו אדם קרוב ואהוב.
אין אובדן קשה יותר לילדה בת שש מאשר אובדן אמה. החסך הגדול נשאר בנפשך מאז היותך ילדה, ומלווה אותך כל חייך, גם אם הצלחת בהמשך לשקם את עצמך וליצור קשרים של קרבה ואהבה עם אנשים אחרים. כל אובדן גדול או קטן בחייך מפעיל את מנגנון הדיכאון הדומה לזה שחווית באובדן הראשון והגורלי בחייך.
מחקרים הראו שהאובדן שמפעיל את מנגנון האבל לא חייב להיות מוות של אדם קרוב. אובדן בריאות, אובדן אהבה, אובדן סטאטוס חברתי או כלכלי, כל אלו עשויים להפעיל את אותו מנגנון של עצב העובר לדיכאון קליני.
גם אנשים שלא חוו אובדן קשה בילדותם עוברים תהליכי אבל, אך אצלם תהליכי האבל בדרך כלל מוגדרים בזמן ומסתיימים בהשלמה עם האובדן, הפנמה של האובייקט האהוב ויציאה מהדיכאון.
נפש של ילדה שאיבדה את אמה בגיל צעיר לתמיד נשאר עם צלקת, שמדממת בכל פעם שמתרחש בחייה אובדן נוסף - אמיתי או דמיוני. כנראה שרגשי אשמה שמלווים תמיד את אבלך לא אפשרו לך במשך כל חייך לפנות לקבלת עזרה. היית צריכה, כנראה לחוות כאב פיזי עז על מנת לתת לעצמך לגיטימציה לבקש עזרה.
רופא המשפחה שלך קיבל החלטה נכונה כאשר נתן לך תרופה נגד דיכאון. בכל מקרה, מגיע לך שגם פסיכיאטר יחווה את דעתו על מצבך, ועל הטיפול שאת מקבלת. אני לא ממליץ לך להפסיק את התרופה עד לבדיקה אצל הפסיכיאטר.
31.08.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
האם הדיכאון יחזור?
שאלה:
אני בחור בן 23. לפני כשנה עזבתי את הבית ועברתי לגור באילת. שם גיליתי שהחיים יכולים להיות מדהימים אם אתה יכול לעשות מה שבא לך. באילת הייתה לי חברה. אהבתי אותה מאוד, והיא הייתה הכול בשבילי.
כאשר חזרתי הביתה, היא נפרדה ממני. בבית החיים שלי התחילו להידרדר. עבדתי בשמירה 12 שעות בלילה לבד. התנסיתי בכל סוגי הסמים, אך תמיד הייתי בשליטה. יום אחד, תחת השפעת חשיש, היה לי התקף חרדה, ונכנס בי פחד שאני הופך להיות הומו.
מאותו יום החיים שלי התהפכו. החרדות השתלטו עלי. הייתי בדיכאון קשה ורציתי למות. הייתי בדיכאון גם לפני המקרה הזה, אבל הדיכאון הזה, והתקפי החרדה, היו קשים לאין ערוך. זה נמשך מספר חודשים. קראתי הרבה מאמרים על דיכאון, חרדה, הומופוביה, ומחלות נפש אחרות.
היום, ברוך השם, ה"סרט" חלף, ואני חזרתי פחות או יותר למסלול. אני עובד על עצמי, ומנסה להחזיר את הביטחון העצמי שהיה לי לפני שחזרתי הביתה מאילת, והלך לי לאיבוד בעקבות מה שקרה לי. אני מחזיק מעצמי בחור חכם, שיכול להגיע רחוק. קראתי הרבה, ובסופו של דבר ידעתי בדיוק מה עובר עלי.
אני יודע שחלק מהמשבר נגרם עקב חזרתי הביתה. ההורים שלי מבוגרים, וכל החיים סובלים מחוסר תקשורת ביניהם, מדיכאון ואבי סובל גם מפחד ממחלות. אני רוצה לדעת האם מי שיש הורים דיכאוניים, והוא עצמו סבל מדיכאון קשה והתקפי חרדה בעבר, עלול לסבול מזה בעתיד? ואם וכאשר אותו דיכאון יחזור, האם אוכל להתגבר עליו לבד, כפי שעשיתי עם הדיכאון הזה, או שבכל זאת עלי לפנות לטיפול?
תשובה:
אתה באמת נשמע בחור חכם ואמיץ, וכל השאלות שלך, והסוגיות שאתה מעלה, הן ענייניות. אנסה לענות לך, ולרבים אחרים ששולחים אלי מכתבים דומים:
1. פרידה מאדם אהוב תמיד מלווה בעצב, ולחלק מהאנשים, בעלי רגישות מיוחדת, עלולה לגרום לדיכאון קשה.
2. אחד הסימפטומים הקלאסיים של דיכאון, הוא ירידה בערך עצמי, ועקב כך - לעג וביקורת עצמית קשים.
3. אחד הביטויים לערך עצמי נמוך יכול להיות פחד מאובדן הגבריות והפיכה ל"הומו".
4. עישון חשיש יכול להיות זרז להתקפי פאניקה ודיכאון, כפי שזה קרה לך.
5. דיכאון אצל ההורים, ויחסים עכורים בבית בהחלט מעלים את סיכוי לחלות בדיכאון.
6. דיכאון – הוא מחלה גלית, עם שיפור ספונטאני כעבור מספר חודשים. רוב הפונים לטיפול מספרים על גלים כאלה בעבר, שחלפו. הסבל שעברו אנשים אלה הוא קשה מאוד, והתחושה שלהם, כאילו התגברו על הדיכאון לבד, היא מוצדקת רק בחלקה.
7. לפי הסטטיסטיקה העולמית, ל- 50% מהאנשים שסבלו מתקופת דיכאון אחת - יהיו גלים נוספים. לאלה שעברו שניים או יותר גלים דיכאוניים - הסיכוי שהדיכאון יחזור - הוא 100%.
8. הגלים החוזרים בדרך כלל קשים, וממושכים יותר, ופרק הזמן ביניהם מתקצר.
9. פסיכותרפיה וטיפול תרופתי מונעים התקפים חוזרים.
10. אם יצאת לגמרי מההתקף הראשון, אתה כנראה לא זקוק לתרופות כעת, אבל פסיכותרפיה ומעקב פסיכיאטרי יכולים למנוע התקפים בעתיד.
11. היום קיימים טיפולים יעילים מאוד, שמקצרים את הסבל מחודשים רבים לשבועות בודדים - כך שהסבל והניסיונות "להתגבר לבד", הם מיותרים.
12.09.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
לא מסוגלת להתגרש
שאלה:
אני בת 50, נשואה ואם לחמישה ילדים. מאז שהתחתנתי, אני נמצאת בהליכי גירושין כרוניים. אני נשואה לבעלי בפעם השנייה. הוא מתעלל בי נפשית ופיזית, משפיל אותי לעיני הילדים והקרובים, אך מאיים בהתאבדות בכל פעם שאני מתחילה בהליכי גירושין.
כאשר הוא מאיים, אני נתקפת פחדים נוראיים, הגוף שלי רועד, אני מזיעה וסובלת מנדודי שינה, סובלת מרגשות אשם, בלבול, ועוד. כל הניסיונות שלי לפתוח בהליכי גירושין עולים בתוהו, ואני חוזרת לבעלי. אני רוצה להתגרש. אנא, הציעו לי מה עלי לעשות.
תודה רבה, ומחכה לתשובתכם.
תשובה:
מהשורות שלך, וביניהן, מצטייר סיפור טראגי של חיים הרוסים של שני אנשים מבוגרים - שלך ושל בעלך - שלא מסוגלים לחיות יחד, אך גם לא מסוגלים להיפרד. לשניכם יש כנראה נטיות לתלות ולהתעללות. לשניכם כנראה יש נטייה לדיכאון, ואתם משתמשים בה בצורה מודעת ולא מודעת במשחק ללא מנצחים ביניכם.
כנראה שבעלך, בהתנהגותו ובייחסו כלפיך, גורם לך לקבל החלטה על גירושין, את מתחילה בהליכים, ואז הוא נתקף פחדי נטישה ונכנס לדיכאון, כולל איומי התאבדות - אך אז את מתמלאת רגשות אשם ונכנסת לדיכאון משלך, ובכך מורידה את האיום מבעלך וחוזר חלילה.
קרוב לוודאי שהסיפור מורכב בהרבה, אבל זה מה שניתן להבין מתיאורך. עד כה ספרנו שני אנשים אומללים שחייהם מתבזבזים על מריבות, התנכלויות, איומים, אשם ודיכאון. יחד עם זאת, אני משוכנע שהקורבנות האמיתיים של הטרגדיה הזאת - הם חמשת ילדכם, שגדלים באווירה של שנאה, מניפולציות, אי וודאות ודיכאון. יהיה זה פלא אם מישהו מהם יצא בריא בנפשו מהאווירה כזאת.
חוץ מהגנים הדיכאוניים שהם ירשו מכם, הם גם למדו דפוסי התנהגות הרסניים בין בני זוג, אבא ואימא שלהם, דבר הקורע את נפשם כעת, ובעתיד יתבטא בבחירת בבני זוג ובדפוסי האינטראקציה איתם. יהיה זה פלא אם מישהו מהם ידע איך לבנות משפחה בריאה, גם אם יקרא אלף ספרים בנושא. גם הילדים שלהם יהיו אומללים, כפי שכנראה הייתם את ובעלך במשפחות המוצא שלכם.
זה כמובן תיאור פסימי ודמיוני, אך לצערי הוא קולע ושכיח, בחברה בכלל, ובקליניקה הפסיכיאטרית בפרט.
על מנת להקל על הסבל שלכם ולהפחית את ההרס שנגרמת לנפשם של ילדיכם, אתם צריכים שניכם יחד, או לחוד, או לפחות אחד מכם - לפנות לייעוץ פסיכיאטרי, לטפל בדיכאון שלכם ולקבל ליווי לתהליכי הפיוס או הגירושין, לפי החלטתכם.
אם להתגרש, צריך לעשות זאת בצורה שתשפוך כמה שפחות דם ודמעות, וכמה שפחות תפגע בילדיכם ובכל אחד מכם.
18.09.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
איך להתגבר על ערך עצמי נמוך
שאלה:
אני תלמידת תיכון בת 17 וחצי. איני יודעת איך להסביר את בעיותיי: אני מרגישה מבודדת מכל העולם, לא יודעת מה אני רוצה מהחיים, מה המטרות שלי. אני לא יודעת איך לתקשר עם אנשים ואיך ליצור קשרים - וזה מתסכל אותי.
אני כל היום בבית, לא יוצאת לשום מקום, כי אין לי חברים. נדמה לי שהעולם "גדול עלי". אני מפחדת מהכול ומכולם. לא מצליחה להתרכז בלימודים, כי כל מה שאני עושה בשיעור - זה מפנטזת שאני מישהי אחרת, ושהחיים שלי מושלמים. אני מפחדת שבסוף אני לא אדע מה פנטזיה ומה אמיתי.
במציאות אני גרה בבית עם המון בעיות. אבא שלי אלים, ואני תמיד חיה בפחד שהוא יפגע באימא. יש לי הרבה זיכרונות לא טובים. אני לא מרגישה שהם השפיעו עלי, אבל אני בטוחה שהייתה לי איזו שהיא טראומה שאני לא זוכרת, כי אני זוכרת את עצמי בילדות חיה בהרגשה לגמרי אחרת. אז לא היו לי שום תסביכי נחיתות. אני לא יודעת אם השתניתי בגלל גיל ההתבגרות, או בגלל הטראומות, שאותן אני לא זוכרת.
יש לי שינויים תכופים במצב הרוח - מתחושות עמוקות של "הכול אפור ואין תקווה שמשהו ישתנה", ועד להרגשה של "החיים יפים" והעולם ורוד. זה מאוד מבלבל אותי. עוד יותר מתסכל אותי שאני לא יודעת מי אני. אני לא על סמים, ולא ניסיתי אף פעם.
אני לא מצליחה לגבש לעצמי מטרות בחיים, וכל המטרות שיש לי הן לא מציאותיות ולא הגיוניות. נמאס לי לחיות בעולם של אשליות תוך תקווה קלושה שמתישהו יהיה טוב. אני מתביישת מכולם. אני תמיד שואלת את עצמי מה אנשים אחרים עושים בשביל להרגיש טוב, ומנסה לזייף אושר, אבל זה לא הולך.
אני צריכה אהבה של אנשים. ההרגשה שלי היא שאף אחד לא יהיה מסוגל לאהוב אותי. התכתבתי עם בחור בן 21 שהכרתי בצ'ט. היה לנו אותו ראש ואותם רצונות, אבל כאשר פנטזתי אותו בתוכי, נגעלתי מעצמי, והייתי בטוחה שהוא בחיים לא היה מתקרב אלי. כאשר שמתי במקומי דמות שהמצאתי, הכול פתאום הסתדר לי בראש, ויכולתי ליהנות.
במציאות אני נראית טוב, והרבה אנשים נמשכים אליי, אבל אני דוחה אותם כי אני מרגישה שאין לי מה להציע להם. אני מרגישה שאני לא שווה. עזור לי בבקשה להבין את עצמי: אני לא יודעת אם בעייתי היא בגישה או במחשבה, אבל אני יודעת שלא הכול בסדר איתי, ושאני זקוקה לטיפול.
תשובה:
אני יכול לראות ממכתבך שלמרות הסבל, את בחורה מאוד אינטליגנטית, עם תובנות עמוקות למתרחש בנפשך. בנוסף, אפשר לראות אי השלמה עם המצב הקיים, ושאיפה לחיים טובים יותר. הפנטזיות שלך הן המאמץ הנפשי שלך לצאת מהתחושות של ערך עצמי נמוך, ומהוות חזרה מנטאלית לקראת שינוי שללא ספק יבוא גם במציאות.
את גם מאוד נבונה בכך שאת מקשרת את תחושות הערך העצמי הנמוך עם האווירה האלימה בבית, ועם טראומות נפשיות שאולי עברת. בכל זאת – את חווה גם תקופות של שמחה, ואלו מראות שיש בך הרבה כוח ואופטימיות.
גיל ההתבגרות הוא גיל של גיבוש האישיות, תנודות בתפישה העצמית ובתפישת העולם. יכול להיות שאת באמת צריכה פסיכותרפיה על מנת לגשר בין היחס החיובי שמגלה כלפייך הסביבה לבין הכוחות החיובים והיצירתיים שטמונים בך.
ההרגשה שלך,שאת צריכה אהבה כדי לשנות את התפישה העצמית הפסימית, היא כנראה נכונה. גם כל הפנטזיות שלך, שהן פרי יצירתך - הן חלקים מאישיותך שאולי עוד לא מצאו ביטוי במציאות.
אני מציע לך לשוחח עם מישהי שאת מעריכה, מישהי שאת סומכת עליה. זו יכולה להיות אם או אחות בוגרת, מחנכת או המורה האהובה עלייך, או יועצת פסיכולוגית של בית הספר.
בעזרתן תוכלי להגיע לטיפול, שיעזור לך להתגבר על חוסר ביטחון שלך, ליצור קשרים חברתיים, ולקבל פידבקים מהסביבה שמגיעים לך – גם בגלל החוכמה והעומק שלך, וגם בגלל המראה המושך שלך - פידבקים שהם שונים מאלה שאת נותנת לעצמך. התנסויות חיוביות אלה ישנו את הרגשתך, ובמקום תחושת גועל עצמי תתחילי לאהוב ולהעריך את עצמך.
25.09.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
