ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
תרופות נגד הדיכאון ומשקל
שאלה:
אני בת 43, ומזה שנה אני לוקחת שלושה כדורי פקסט ביום בגלל הדיכאון והחרדות שהיו לי. המצב שלי השתפר מאוד, אבל מאז שהתחלתי את הטיפול העליתי 10 קילו במשקל.
לפני חודש, בעזרת דיאטה וצעידות יומיומיות, הצלחתי להוריד קילוגרם אחד. אני מאוד מודאגת מהעלייה במשקל. האם העלייה היא בגלל הכדורים שאני לוקחת?
תשובה:
הרבה אנשים שלוקחים תרופות נוגדות דיכאון מתלוננים על עלייה במשקל. עלייה במשקל יכולה להיגרם מסיבות שונות: לעתים מטען תורשתי קובע אם לאדם יש נטייה להשמנה; הפרת האיזון בין הכנסת אנרגיה והוצאתה יכול להביא לשינויים במשקל בכיוון זה או אחר; הדיכאון עצמו בדרך כלל גורם לאדם לאבד תיאבון ולרדת במשקל.
יחד עם זאת, יש סוג של דיכאון שנקרא דיכאון לא טיפוסי, שמלווה דווקא בעלייה במשקל. סוג אחר של דיכאון, דיכאון עונתי, מאופיין בעלייה במשקל בעונות מסוימות של השנה.
ירידה בתפקוד של בלוטת המגן יכולה להיות אחראית גם לדיכאון וגם לעלייה במשקל.
רוב האנשים שירדו במשקל בגלל הדיכאון חוזרים למשקל שלהם כאשר מצבם משתפר בעקבות הטיפול התרופתי. אם לאדם לפני הדיכאון היה עודף משקל, הוא חוזר למשקלו שקדם למחלה.
כל התרופות מסוג SSRI יכולות לגרום לעלייה מתונה של 2 - 2.5 קילוגרם עם הטיפול. הטיפול מביא לשיפור במצב הדיכאוני, שבתורו גורם לשיפור התיאבון, וכאשר זה אינו מלווה בהקפדה על סוגי המזון שאדם צורך, ואינו מלווה בפעילות גופנית – התוצאה היא עלייה במשקל.
ייעוץ דיאטני, הורדה כמות השומן והסוכר באוכל, פעילות גופנית מתונה, כמו הליכה של 20-30 דקות ביום, יכולים להביא לשיפור של הדיכאון ללא העלייה במשקל.
את כותבת שאת לוקחת שלושה כדורי פקסט ליום. אני מציע לך לדון עם הרופא שלך על אפשרות של הורדת הכמות. ברוב המקרים השפעה של כדור אחד זהה להשפעה של כמות יותר גדולה. יכול להיות שזה גם יקל עלייך לרדת במשקל.
לפעמים יש מקום לשקול מעבר לתרופה אחרת. קצב ההורדה של קילוגרם אחד לחודש הוא קצב אופטימאלי. בקצב זה תוך כשנה תחזרי למשקלך הקודם. קצב זה של הורדת המשקל הרבה יותר בריא מדיאטות "כאסח" או שימוש בתרופות הרזייה.
כל הזכויות שמורות למכון השרון
רוצה להתגבר לבד
שאלה:
אני אישה בת 30. לפני 7 שנים חבר שלי נהרג בתאונה. מיד אחר כך התחתנתי עם מישהו שלא ממש אהבתי, ומיד התגרשתי.הגירושין היו מכוערים עם הרבה בעיות משפחתיות.
בערך באותה תקופה הופיעו לי התקפי חרדה. בתחילה בבית המשפט, ואחר כך גם במקומות אחרים.אני נמנעת מלהיכנס לבנק, מלעמוד בתור, מלנסוע באוטובוס, ולאחרונה התחלתי לפחד לנהוג בכבישים בינעירוניים.
האם אני סובלת מתסמונת פוסט - טראומתית, ומה הדרכים להיפטר מזה לבד בלי עזרת רופאים ופסיכולוגים?ראשית בגלל שאני חושבת שאדם צריך לפתור את הבעיות שלו לבד, ושנית כי אני מתכוונת להתחתן ולהיכנס להריון, ולכן עניין התרופות לא בא בחשבון.
תשובה:
ממה שאת מתארת במכתבך, נראה שהאבחנה הסבירה יותר למצבך היא הפרעת חרדה עם התקפי פאניקה ואגורפוביה.
גם אם בהתחלה ההתקפים אולי היו קשורים לאובדן ולטראומת הגירושין, היום הם קורים ללא קשר לגורמים חיצוניים, אלא בגלל השינויים הביולוגיים במוח ובגוף שלך.
הרבה אנשים נרתעים מלבקש עזרה מגורמים מקצועיים בגלל סטיגמה החברתית, תחושת כישלון, פחדים שונים, בושה, אילוצים כלכליים וסיבות אחרות. אני יכול להציע לך לבנות לעצמך אורך חיים בריא שכולל:
1. שינה סדירה בשעות קבועות של 8 שעות לפחות.
2. שילוב של פעילות גופנית אירובית מאומצת כמו צעידה, ריצה, ריקוד או אגרוף אירובי עם פעילות גופנית הרגעתית כמו יוגה, פלדנקרייז, מתיחות והרפיה לפחות 5 פעמים בשבוע.
3. תרגילי נשימה נכונה.
4. לימוד עצמי דרך ספרים, אינטרנט וקלטות של שיטות התמודדות עם סטרס.
5. מדיטציה של כ- 20 דקות פעמיים ביום.
6. תזונה נכונה
7. הימנעות מעישון, אלכוהול וסמים אחרים.
8. מסז'ים, טיפולי ספא למיניהם.
הבעיה היא שאצל רוב האנשים שכבר סובלים מהשינויים במוח שגורמים להתקפי בהלה (פאניקה) נפגעת גם היכולת לחיות חיים בריאים, כמו למשל לישון היטב, לאכול באופן מאוזן, להימנע מסמים, עישון ואלכוהול, להירגע עם עצמם או במצבים מלחיצים.
אין להם לעיתים כוח לבצע פעילות גופנית סדירה וליהנות ממסז' או מטיפולי ספא. יחד עם זאת אין מקום להתייאש. אם לא תצליחי לבד, תוכלי לפנות לעזרה מקצועית.
היום קיימות שיטות פסיכותרפיה ושיטות פסיכופרמקולוגיות שמחזירות את האיזון הביולוגי למוח ומפסיקות את ההתקפים.
מידע נוסף על תרופות נגד חרדה והריון, אספקטים שונים אחרים של מצבי חרדה והטיפול בהם תוכלי למצוא באתר שלי באינטרנט.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
קשה אל עצמו ולאחרים
שאלה:
אני בן 42, מנהל בכיר בחברה גדולה. בכל מה שאני עושה, אני דורש מעצמי שלמות, דיוק וחיסכון. זה מתחיל בהכנת קפה בבוקר: עד שהמים רותחים, אני גומר להתגלח ולשמוע חדשות. עד שאני גומר לשתות קפה, אני עובר על מדור הכלכלי של העיתון.
בדרך לעבודה, במכונית אני אוכל סנדוויץ'', שומע חדשות וקורא עיתון, וכך כל היום: עונה לדואר אלקטרוני ,מדבר עם אנשים, חותם על מסמכים, מדבר בטלפון ומקבל החלטות, הכול באותו זמן. גם את הנסיעות שלי לחו"ל אני מסדר כך שמיד אחרי הישיבות, תחכה לי מונית לשדה התעופה.
כמו שאני דורש מעצמי, אני דורש גם מאשתי, מילדי ומאנשים שעובדים תחתי. לא פעם אשתי והילדים נפגעים ובוכים ואני בסך הכול דורש מהם לדייק ולעמוד בזמנים ובמילה שלהם. בעבודה פיטרתי כמה אנשים וכמה אחרים התפטרו. נשארו כאלה שמתייחסים לעבודה כמוני.
הבעיה היא שאם משהו לא מסתדר כמו שאני מתחנן, אני אוכל את עצמי שעות וימים. למרות שאני שומר דיאטה, מתעמל בקביעות ושומר על הגזרה שלי, לחץ הדם שלי והכולסטרול שלי - הם מעל הנורמה. אני מרגיש עצמי מתוח ולא מצליח לישון אפילו את שש השעות שאני מקציב לעצמי. אם החלטתי לכתוב לך - סימן שאני בבעיה. מה עלי לעשות?
תשובה:
את הצעד הראשון כבר עשית. כמנהל וכאדם יעיל, זיהית את הבעיה, ואתה מבקש עצה. מיליוני אנשים בעולם המודרני סובלים כמוך, אך לא מעיזים להודות בבעיה.
הרבה מההתנהגויות שאתה מתאר שייכות לגישה מערבית מודרנית הדורשת מאדם השגיות ופרפקציוניזם ללא גבול. הדרישות הללו עוברות מדור לדור, מהורים לילדים, מחוזקות על ידי מוסדות חינוך, דת, כלי התקשורת.
הן חודרות עמוק לתוך האישיות של האדם. אנשים עם קווי אישיות כפייתיים ופרפקציוניסטיים נוטים יותר לפתח חרדות, דיכאונות, מחלות פסיכוסומאטיות. בדרך כלל הבנה שישנה בעיה לא מספיקה. כדי לשנות קווי אישיות, לפתח אופציות אחרות בהתייחסות ובהתנהגות - דרוש תהליך ארוך של פסיכותרפיה מעמיקה.
רק מעטים עוברים מהשלב של זיהוי הבעיה לשלב ההתמודדות עמה בטיפול ובחיים.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מתכווץ כשנוגעים בי
שאלה:
אני בן 24, סטודנט, נראה טוב, יש לי הרבה חברים. עד לא מזמן הייתה לי חברה. מאוד נמשכתי אליה. אבל גם איתה וגם עם החברות שהיו לי קודם - לא אהבתי כאשר הן היו נוגעות בי. אפילו כאשר החברה הייתה נוגעת ביד שלי, הגוף שלי היה מתכווץ, ואני משתדל להתחמק ממגע.
אני מרגיש מוזר כי אני הייתי נהנה מאוד לגעת בה. זה היה יוצר מבוכה, כי היא פירשה את הרתיעה שלי בכך שאני לא אוהב אותה. לא ידעתי איך להסביר לה שאין זה נכון.
גם עם החברים שלי מלחיץ אותי כאשר הם נוגעים בי, תופחים לי על השכם או לוחצים לי יד. אין לי הסבר לתופעה. האם יש פיתרון לבעיה הזאת?
תשובה:
התופעה שאתה מתאר נדירה למדי, אבל היא קרוב לוודאי שייכת לקבוצת תופעות הרבה יותר רחבה של תסמונות חרדה. כ - 25% מהאוכלוסייה סובלים מתסמונת חרדה בחומרה זו או אחרת, וכ - 40% סבלו או יסבלו מחרדות במהלך חייהם.
בתופעה שאתה מתאר יש גם מרכיבים של פוביה וגם מרכיבים כפייתיים. דרושה בדיקה מעמיקה של מומחה מתחום בריאות הנפש כדי להבין את משמעות התופעה שאתה מתאר, ולבנות תוכנית טיפול המתאימה במיוחד לצרכים שלך.
אתה מתאר תופעה שלא רק לא נעימה פיזית ומביכה אותך, אלא גם פוגעת ביחסים הבינאישיים שלך - כלומר, כל מהלך החיים שלך משתבש. לכן לא כדאי לדחות פנייה לבעל מקצוע.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
