ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
מחלה כפייתית
שאלה:
אני אב לנערה בת 21. בתי בחורה יפה מאוד ואסטטית. מורים בבית ספר תמיד שיבחו את כתב ידה והסדר במחברות. אני ואשתי מאוד שמחנו שהיא כל כך מסודרת.
גם אשתי היא מה שנקרא - "חולת ניקיון". עוד בזמן לימודיה בתיכון שמנו לב שהיא מתקלחת במשך המון זמן כמה פעמים ביום, והייתה מתעצבנת על האחים הקטנים שלה אם הם היו נוגעים בדברים שלה.
עם השנים היא נעשתה יותר ויותר קשה בכל הקשור לניקיון. היא נמנעת לגעת בידית דלת השירותים. יש לה כל מני פטנטים לעשות זאת: היא משתמשת בנייר טואלט או פותחת את הדלת עם המרפק. היא מכבסת את הבגדים שלה בנפרד ואסור שמשהו ייגע בהם.
לאחרונה היא אוסרת בכלל להיכנס לחדר שלה ובמיוחד לשבת על המיטה שלה. אם מישהו בכל זאת נכנס ונוגע במשהו היא מיד רוחצת את זה עם חומרי ניקוי. היא נועלת את הדלת של החדר שלה ומבלה שעות במקלחת.
העור שלה נעשה אדום ורגיש, אבל היא לא מרפה. היא רוב הזמן בבית כי היא לא מסוגלת להיכנס לשירותים ציבוריים, לאכול בחוץ. היא נפרדה מחבר שלה כי הוא לא הסכים לרחוץ ידיים כל פעם שהוא נוגע בה. איך לשכנע אותה שהיא מגזימה, שלא חייבים להיות כל כך סטריליים בחיים?
תשובה:
לפי התיאור שלך, הבת שלך סובלת מתסמונת כפייתית. זאת מחלה ממושכת שמתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות ונמשכת שנים רבות, לפעמים כל החיים. אם לא מטפלים במחלה היא בדרך כלל נוטה להחמיר, אם כי לפעמים יש תקופות של הקלה בסימפטומים.
בהרבה מקרים האנשים הסובלים מצליחים במשך תקופות ארוכות להסתיר את הסימפטומים או לתת להם הצדקה הגיונית: למשל, מי לא אוהב שהילד שלו מסודר ונקי והמחברות שלו מסודרות. רק אחרי שנים מתגלות מוזרויות בהתנהגות.
התמקדות בניקיון - זו רק אחת הצורות שהמחלה יכולה לבוא לידי ביטוי. צורות אחרות הם: בדיקה חוזרת של דלתות, גז, שלומם של הקרובים.
בדרך כלל הסובל מודע לחוסר ההיגיון ולבעייתיות של מחשבותיו והתנהגותו, אבל לא מסוגל לשנות אותם. כל ניסיון לשנות או להתנגד לטקסים גורם לעלייה של החרדה. גם הסברים של אחרים לא עוזרים.
במקרים קשים החולה מכריח את הסובבים לבצע טקסים שונים, לפעמים מורכבים מאוד, וכל זה רק בשביל להירגע לזמן קצר. במקרים קשים המחלה גורמת לנכות ולחוסר תפקוד.
כ - 2% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מהמחלה בחומרות שונות. אינטראקציה של גורמים גנטיים וסביבתיים אחראים למחלה. במקרים רבים המחלה מלווה בדיכאון.
גם אצל בני משפחה השכיחות של דיכאון וחרדות שונות גבוהה מאשר באוכלוסייה הכללית. הטיפול במחלה הוא שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפי. במקרים רבים ניתן להגיע לשיפור משמעותי, הקלת הסבל וחזרה לתפקוד.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
עוזרת לכולם אבל שונאת לקבל עזרה
שאלה:
אני בת 45, אחות אקדמאית. מזה שנים אני עובדת בתפקיד אחראי באחת המחלקות הקשות בבי"ח במרכז הארץ. לפני חמש שנים, בעקבות סכסוך מתמשך בעבודה סבלתי מדיכאון.
אני אישה חזקה, ורגילה להתמודד עם הבעיות לבד, אבל המצב שלי התדרדר: לא ישנתי בלילה, ירד לי התיאבון, בקושי סחבתי את עצמי. פניתי לפסיכיאטר. הוא רשם לי תרופות.
בינתיים פתרתי את הבעיה בעבודה, וקיבלתי מה שמגיע לי. המתח ירד. הבנתי שמלכתחילה לא הייתי צריכה את הפסיכיאטר - פשוט הבעיה האדמיניסטרטיבית הייתה חייבת להיפתר. הפסקתי את התרופות והרגשתי מצוין. אחרי שנים של מתח הייתי הולכת לעבודה בשמחה. גם בבית שלי הכול בסדר. אני נשואה באושר וגאה בילדים שלי.
הסיבה שאני כותבת לך היא שכבר חודשיים, וללא כל סיבה, אני שוב מרגישה לא טוב. אין לי מרץ כפי שהיה, אני מתעוררת באמצע הלילה בהרגשה רעה, בעבודה אני מרגישה אי שקט פנימי. אני משתדלת לא להראות זאת, אבל אנשים שואלים אותי אם אני מרגישה טוב.
כנראה כבר אי אפשר להסתיר את זה. אני חושבת ששוב חזר לי הדיכאון. מה שמרגיז אותי שבזמן האחרון אין לי שום בעיות. אין כל סיבה שזה יקרה לי. אני שונאת את המחשבה שאצטרך שוב לפנות לפסיכיאטר. אני רגילה להתגבר לבד על הבעיות, ולא רוצה להתמכר לתרופות.
השאלה שלי היא איך להתגבר על הדיכאון לבד?
תשובה:
ממכתבך ברור שאת אישה מאוד עצמאית וחזקה. את רגילה להתמודד עם קשיים בחיים ולעזור לאחרים. אני סבור שהחולים שאת מטפלת בהם במחלקה בוטחים בך, ואת יודעת לעזור להם ברגעים הקשים בחייהם.
הבעיה היא שיש אנשים שיודעים רק לתת ולעזור לאחרים, ומתקשים לבקש עזרה כאשר הם הכי זקוקים לה. כנראה את שייכת לסוג זה של אנשים. אנשים כמוך לא מסוגלים לסבול מצב שבו הם זקוקים לעזרה של מישהו. זה חלק מהאופי שלך, ובוודאי קשור להיסטוריה האישית שלך, מבנה משפחת המוצא שלך והתכונות המולדות שלך.
אזכיר לך כמה עובדות על דיכאון שאת בוודאי יודעת מהלימודים, מהעבודה שלך ומכתבות אין ספור שמופיעות בשנים האחרונות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית: 20% - 40% מהאוכלוסייה הכללית מתמודדים עם הדיכאון במהלך חייהם. כ - 10% סובלים מדיכאון בכל זמן נתון.
שינויים ביוכימיים במוח, בעיות ומחלות גופניות שונות, היסטוריה אישית ומשפחתית, אישיות, סטרס ומתח בחיים תורמים להופעת הדיכאון. אצל כל אדם ההשפעות ההדדיות בין הגורמים האלה הן ייחודיות, אבל אנחנו יודעים שאף אחד לא מחוסן, ושהדיכאון יכול לקרות לכל אחד ובכל גיל.
זה קורה לאנשים שמוכרים כ"חזקים" ולכאלה ש"חזקים פחות", רגישים ואדישים, מנהיגים באופי וגם אנשים תלותיים יותר. גם אינטליגנציה והשכלה לא מחסנים נגד הדיכאון.
גם הצוות הרפואי וגם אנשי בריאות הנפש פגיעים כמו יתר האוכלוסייה. אלה דווקא נוטים לחקות יותר זמן, לנסות לטפל בעצמם, ולהגיע לטיפול כבר במצבים יותר קשים ולפעמים קריטיים ממש.
סטטיסטיקה מראה שבין אנשים שעברו פעם אחת מצב דיכאוני, 50% יעברו אותו שוב. בין אלה שעברו שני מצבים דיכאוניים הסיכוי לחלות שוב מתקרב ל - 100% .
טיפול בדיכאון הוא יעיל מאוד ומהיר, עם הצלחה שמתקרבת ל - 100%. ניתן למנוע מצבים דיכאוניים נוספים גם אצל מי שעבר מספר רב של תקופות דיכאוניות. התרופות נגד דיכאון אינן ממכרות, ותופעות הלוואי שלהן פעוטות בהשוואה לנזק שגורם דיכאון.
אני מציע לך לעשות עם עצמך בדיוק מה שהית עושה לו היית מזהה חולה במחלקתך עם סימני דיכאון. אין לי ספק שהיית מיד מרימה טלפון ומזמינה ייעוץ פסיכיאטרי למי שאת אחראית על שלומו וחייו. את חייבת לגלות את אותה אחריות כלפי עצמך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
אשתי עצבנית לפני וסת
שאלה:
אשתי בת 35. אנחנו נשואים מזה 8 שנים. בשנים האחרונות כל חודש כשבוע עד עשרה ימים לפני המחזור אשתי הופכת לאדם אחר. אני יודע לזהות את זה אפילו במראה שלה. היא נעשית חיוורת, עצבנית, צועקת עלי ועל הילדים. לפעמים היא בוכה ומסתגרת.
אחי אומר שגם אשתו כך, ושכל הנשים עצבניות לפני המחזור. אנחנו כולנו סובלים מזה. האם באמת זה נורמאלי ואין מה לעשות?
תשובה:
לכ - 80% מכלל הנשים יש סימפטומים כאלה או אחרים כשבוע לפני התחלת הווסת, אבל כ - 5% סובלות במידה כזו, שזה פוגע בתפקודן, ביכולתן ליהנות מהחיים וביחסים הבינאישיים.
נשים אלה סובלות מתופעות גופניות ונפשיות שונות, בהן:
- מצב רוח ירוד
- תחושת לחץ וחרדה
- בכי, כעס, רגזנות , חוסר סבלנות
- איבוד עניין בפעילויות יומיומיות
- קושי להתרכז
- עייפות, חוסר אנרגיה
- שינויים חדים בתיאבון: חוסר תיאבון או צורך במאכלים מסוימים כמו שוקולד או ממתקים
- נדודי שינה או שינה מרובה
- תחושת עומס יתר או איבוד שליטה
- נפיחות ורגישות בשדיים
- כאבי ראש, סחרחורת
- כאבי שרירים ופרקים
- בצקות, עלייה במשקל
- פצעי אקנה
- דפיקות לב
- תחושות קור וחום
נשים שסובלות מתופעות אלה הרבה פעמים מתביישות לפנות לרופא, כי הן חושבות שהסבל הזה הוא גורלן של כל הנשים, ולהתלונן זה להודות בחולשה.
אותן נשים, שהסימפטומים האלה, או חלק מהם, גורמים להן לסבל רב ופוגעים משמעותית במצבן הבריאותי והנפשי לתקופות של שבוע - שבועיים בכל, או כמעט בכל מחזור - חייבות להתייעץ עם רופא.
בבדיקות רפואיות צריך לשלול:
- אנמיה
- מחלות אוטואימוניות
- תת פעילות בלוטת התריס
- סכרת
- תסמונת עייפות כרונית
- מחלות רקמת חיבור
פסיכיאטר צריך לאבחן את המרכיבים הנפשיים. במקרים מסוימים מחלות גופניות ונפשיות קיימות במקביל להפרעות הקשורות למחזור החודשי ומחריפות לפני התחלת הווסת. על סמך הבדיקות הרפואיות והפסיכיאטריות ניתן להחליט על אופן הטיפול.
קיימים טיפולים יעילים מאוד שתוך זמן קצר מחזירים את האישה לחיים מלאים במשך כל החודש.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
טראומה גופנית, מחלות פסיכוסומטיות והמצב הנפשי
שאלה:
אני עתודאי בן 23, גם אחי סטודנט. אימא עובדת בתור מהנדסת אלקטרוניקה. אנחנו שש שנים בארץ.
לפני חמש שנים אבא שלי, אז בן 40, נפל מפיגומים בבניין ושבר יד, ירך וצלעות. הוא עבר כמה ניתוחים ולא עלה בידו לחזור לעבודתו בתור מהנדס בנין.
עד התאונה הוא היה אדם לגמרי בריא. כל הבדיקות בביה"ח היו תקינות. שנה אחרי התאונה הוא עבר התקף לב, ואז מצאו אצלו סכרת, לחץ דם וכולסטרול גבוה.
למרות שעברו כמה שנים, ורופאים אומרים לו שהוא יכול לחזור לעבודה קלה, אבא לא מתפקד בכלל. הוא עבר לישון במרפסת ולא מוכן לחזור לחדר השינה למרות בקשתנו ובקשת אימא.
כול הלילה הוא רואה טלוויזיה ונרדם לפנות בוקר. הוא אומר שהוא אשם בכול, שלא היה צריך לעלות ארצה, שהחיים שלו נגמרו, שהוא הפך להיות נטל על המשפחה ושעדיף שהיה מת בתאונה או מהתקף לב.
חשוב מאוד לציין שהוא היה אדם חזק מאוד פיזית ונפשית - מה שנקרא "סוס עבודה", במשך כל חייו. אנחנו כולנו שבורים וחסרי אונים. האם מה שקורה לו קשור לתאונה ואם ניתן לעזור לו. אנחנו מוכנים לעשות הכול בשביל שהוא יחזור להיות כפי שהיה.
תשובה:
מה שקורה לאבא שלך עוד פעם מוכיח עד כמה המערכות של הגוף והנפש קשורות זו בזו מחד, ונמצאות בקשרי גומלין עם אירועים חיצוניים מאידך.
אתה מתאר את אבא שלך כאדם חזק, בריא, חרוץ ואחראי. תאונת עבודה - אירוע חיצוני - שיבש לו את תהליך הקליטה, מנע ממנו את היכולת לפרנס ולהיות ראש משפחה, ואז כל מערכות הגוף שלו קרסו.
סכרת, לחץ דם, עלייה בשומני הדם והתקף לב ידועים כמחלות פסיכוסומאטיות, ועלולות להתפרץ בעקבות סטרס קיצוני. למרות שכפי שאתה כותב, מצבו הגופני השתפר, מצבו הנפשי התדרדר. מאדם חזק הוא הפך לשבר כלי, מדוכא, מריר ותלותי. ללא ספק המצב שלו משבש את כל המערכת המשפחתית שלכם.
הטיפול חייב התייחסות לכל המערכות: מצבו הגופני, מצבו הנפשי, שיקום מקצועי, טיפול בכל המשפחה, וגם טיפול משפטי בזכויותיו כנפגע עבודה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
