ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
דיכאונית או פשוט שונאת את העבודה
שאלה:
אני בת 42 בתפקיד חשוב בארגון גדול. אני עובדת כבר 15 שנה, התקדמתי לא רע, המשכורת שלי גבוהה, אבל אני פשוט שונאת את העבודה שלי. אני חולמת לזכות בפיס או אפילו בפיצויי פיטורים כדי לעזוב את המקום הזה.
אני כל הזמן מתוחה, לא ישנה בלילות, מתרגזת על הבעל והילדים. מרוב העצבים אני אוכלת יותר מדי ועליתי במשקל. יש לי הרגשה שאני בתהליך הזדקנות מואץ, שהחיים חולפים ואני מפספסת אותם.
בת דודה שלי חלתה בסרטן הרחם ואני פוחדת שגם לי זה יקרה, למרות שאין לכך כל סימן. בגלל התפקיד שלי אני חייבת להציג את עצמי כחזקה והחלטית כאשר ביפנים אני מרגישה שהכול רקוב.
יש לי אלף סיבות לשנוא את העבודה שלי: הנהלה מתחלפת תכופות, הוראות סותרות מלמעלה, תככים בלתי פוסקים, קנאה, אינטרסים אישיים, שעות עבודה מטורפות. לא שלא ראיתי את זה קודם, אבל כל הזמן דחיתי את השינוי והיום אני מרגישה שאין לי כבר כוח.
אני גם לא יודעת מה אני באמת רוצה לעשות, למרות שאני מפנטזת כל מיני שינויים דרסטיים ולא מציאותיים כולל מציאת בן זוג חדש, עבודה חדשה, טיול עם צעירים במזרח ומה לא, אבל במציאות אני יודעת שאף אחד בשום מקום לא צריך אישה מזדקנת, וזה עוד יותר מדכא אותי.
אני פוחדת לסיים את החיים שלי כמו אבא שלי, ניצול שואה, שידע רק לעבוד ולסבול עד יומו האחרון. השאלה שלי היא: אם לעבודה שלי יש השפעה כל כך רעה עלי או שאני פשוט טיפוס דיכאוני ושום דבר לא יהיה טוב בשבילי.
תשובה:
בסיפור ובשאלות שלך את נוגעת בנושאים מאוד חשובים. ביניהם:
1. השפעה של הסביבה על המצב הקליני. במקרה שלך השפעה של האווירה בעבודה על הדיכאון שלך.
2. הקשר בין האופי לבחירת עיסוק ומקצוע.
3. השפעת האופי של אדם ומצבו הקליני על האווירה בארגון בו הוא עובד.
4. השפעת העבר של ההורים על האופי שלהם, כמו השפעת השואה על האופי של אבא שלך.
5 השפעת האופי של אבא שלך על האופי שלך ואולי על הדיכאון שלך.
6. הקשר בין ההשפעות הסביבתיות והגנטיות.
זה רק חלק מהשאלות בנשואים שעולים אצלי מקריאת המכתב שלך.
אני בטוח שיש עוד הרבה מאוד נושאים נוספים שלא ניתן להקיף במכתב קצר. אני מציע לך להשקיע קצת מהיכולות שלך בייעוץ מקצועי כדי להגדיר יותר במדויק את הבעיות ולמצוא את הסיבות לכך שהחיים שלך נחווים על ידך כאומללים ורקובים. כאשת ביצוע, את מבינה שזה הצעד הראשון למציאת פתרונות.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
התפתחות של מצב דיכאוני לאחר הלידה
שאלה:
אני עוקבת אחר הכתבות שלך ומקווה שתוכל לייעץ לי. הבעיה שלי היא כזאת: לאחר שילדתי לפני שישה חודשים, אני מרגישה כאילו העולם חרב עלי.
אני מרגישה סחוטה, מרירה, מנותקת. אני כועסת על בעלי שלא עוזר לי מספיק. זה הגיע לכך שדרשתי שנתגרש, למרות שזה לא מה שאני באמת רוצה.
אני אוהבת את התינוק שלי, אבל אחרי יום של התעסקות איתו, אני כל כך עייפה ועצבנית, שאני מתפרצת על כל מי שנקלע בדרכי, וצורחת אפילו על התינוק כאשר הוא בוכה.
בזמן ההריון עליתי המון במשקל ונשארו לי סימני הריון מכוערים. זה משגע אותי כי הגוף החטוב שלי תמיד היה מקור לגאוותי, ועכשיו יש לי צלקות לכל החיים. הרגיעה היחידה שנשארה לי - זו זלילה מתמדת, ואני כבר החזרתי את ה - 15 קילו שהורדתי בלידה. אני שונאת את עצמי על זה.
אני רוצה לחזור להיות מה שהייתי, ואני יודעת שאני צריכה לפנות לייעוץ, אבל אני לא מסוגלת לקבל החלטה בשום נושא, והמצב רק מחמיר.
תשובה:
מהתיאור של המצב שלך אפשר לחוש את כאבך. את צודקת - הצעד ראשון לשיפור - הוא פנייה לעזרה מקצועית. אני מבין שזה לא קל, היות שאת כל הזמן רצה נגד השעון, והעזרה והתמיכה שאת מקבלת בבית כנראה לא מספיקים.
עלייך לזכור שבמצב הנפשי והבריאותי שלך תלוי לא רק הגורל שלך ושל משפחתך, אלא בראש ובראשונה גורלו ועתידו של התינוק שלך. התינוק קולט ומפנים כל הבעת פנים, גוון קול, טונוס שרירים, קצב נשימה, דופק לב וחום גוף של האם.
ההפנמות הללו יוצרות את הבסיס לאישיותו, בריאותו, מצב רוחו, טיב היחסים שלו עם זולתו. הילד עלול לשלם ביוקר במשך כל חייו על אמהות שנפגעה עקב מחלה גופנית או בעיה נפשית.
לא ניתן לעשות אבחנה מדויקת רק לפי המכתב, אבל אני אנסה לסקור כמה מהאפשרויות. חלק מהדברים שאת מתארת יכולים להתפרש כסטרס רגיל של אימא חדשה. זה די נפוץ במצב שלך - עייפות, עצבנות, נטייה לבכי והרגשה שכל מה שאת עושה בשביל התינוק - לא מספיק. מצב כזה קורה בקרב כ – 60% מהאמהות החדשות. מצב כזה חולף בדרך כלל כמה שבועות אחרי הלידה.
בתופעות שאת מתארת יש סימנים ברורים של דיכאון קליני. כ – 7% של נשים מפתחות מצב הזה תוך שישה חודשים אחרי הלידה. זהו מצב הרבה יותר רציני ממצבי רוח אחרי הלידה. מצב זה נקרא דיכאון אחרי לידה.
במצב הזה אישה מרגישה חסרת אונים, חסרת תקווה, חסרת ערך בצורה קיצונית, רגזנית, ובהמשך יכולה לפתח מחשבות ותוכניות אובדניות. האישה יכולה לחוש כעס ודחפים אלימים כלפי התינוק. מצב כזה דורש טיפול מיידי.
במקרים נדירים יותר, דיכאון אחרי לידה מהווה שלב במחלה דו קוטבית - מה שקרוי מניה - דפרסיה. מחלה זאת מתבטאת בתנודות קיצוניות במצב הרוח - מדיכאון קיצוני ועד למצב רוח מרומם יותר על המידה.
אני מקווה שההסברים שלי יכריעו את הקו, ואת תימצאי כמה שעות בסדר יום העמוס שלך כדי להתייעץ עם פסיכיאטר.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
לא מספיק שום דבר
שאלה:
אני סטודנט שנה ג'. עכשיו אני בתקופת הבחינות. אני לא מספיק שום דבר. יש לי הרבה חומר חובה לקרוא. אני כבר לא מדבר על חומר נוסף מאינטרנט, ספריות, הרצאות, אנציקלופדיות.
חשוב לי מאוד להגיע למבחנים מוכן מעל ומעבר. המבחן שלי חייב להיות מושלם. אם אני לא מסיים את כל התשובות - אני לא מוסר את המבחן. בגלל זה צברתי חובות משנים הקודמות. אני מיואש.
תשובה:
ניהול זמן לקוי מהווה מקור לסטרס בחיים של סטודנטים רבים.
בזבוז זמן, "גרירת רגליים", הכנות ארוכות לביצוע משימות לא משמעותיות, צורך לדעת הכול, חוסר יכולת להבדיל בין עיקר לטפל, צורך בתנאים מיוחדים כדי ללמוד - יכולים להיות סימנים לקווי אופי כפייתיים, נטיות פרפקציוניסטיות, ספקנות יתר והיעדר גמישות.
אם לא משנים את הדפוסים האלה, הלימודים מחוויה הופכים לסיוט.
הסטרס המצטבר מביא לדיכאון, ירידה נוספת בתפוקה, תופעות פסיכוסומאטיות, הפרעות שינה, שימוש בסמים ממריצים, סמים מרגיעים, אלכוהול, עישון מוגבר, פגיעה בבריאות, ירידה בערך עצמי ולפעמים להפסקת לימודים. עם חלק מהבעיות האלה ניתן להתמודד לבד.
תזכור: לא ניתן לארגן את הזמן - ניתן להתארגן בזמן שיש לך.
כמה עצות שימושיות:
- תתכנן משימות ליום מסוים לפי חשיבותן.
- תרשום אותן
- אל תרשום דברים שלא תוכל לבצע.
- את הדברים המסובכים תעשה כאשר אתה עוד לא עייף.
- חלק את המשימות לתת-משימות. כל חלק קטן שביצעת נותן לך מוטיבציה להמשך.
- קח בחשבון שיבושים שונים והפרעות.
- על תיזום שיחות טלפון לא דחופות.
- אל תתבייש להגיד שאתה עסוק ולקצר כאשר מתקשרים אליך.
- תכנן מראש תוספת של כ - 20% של זמן לדברים בלתי צפויים.
- היה סלחני לעצמך גם אם לא סיימת את כל המשימות.
- הידע הוא בלתי מוגבל, אבל הזמן מוגבל.
- אף אחד לא יודע את הכול.
- אל תתייאש, ואם התייאשת - פנה לעזרה - אל תיתן לדברים להידרדר.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
אונס ותסמונת בתר חבלתית
שאלה:
אני בן 33, הנדסאי במפעל גדול ועדיין רווק. אני נמשך לנשים, מאונן הרבה, והפנטזיות המיניות שלי תמיד על נשים. הכירו לי הרבה בחורות, אבל בגלל הביישנות וחוסר הביטחון שלי הקשרים לא התפתחו, וקשר מיני היה לי רק עם נערות ליווי.
תמיד קונן בי חשש שאולי אני הומוסקסואל שלא יצא מהארון. זה גרם לי להסתגר, לא ליצור חברויות קרובות לא עם בנים ולא עם בנות.
לפני כ - 4 שנים במקרה הגעתי לשכונה שבה גרתי עד גיל 9 ומאז לא ביקרתי שם. הסתובבתי על יד הבית שבו גרתי. ישבו שם כמה גברים שנראו עבריינים.
הפנים של אחד מהם נראו לי מוכרים, ופתאום נזכרתי שכאשר הייתי בן 5 או 6 הוא פיתה אותי לרדת עמו למקלט ,הפשיט אותי ואנס אותי. אני זוכר שכאב לי, ירד לי דם, שבכיתי. ההורים שלי לא הקשיבו לי, הכניסו אותי למקלחת. אבא מאוד כעס עלי ואיים שאם יעשה את זה עוד פעם, הוא יהרוג אותי.
שכחתי מהמקרה עד לאותו יום שבו ראיתי שוב את העבריין הזה. מאז אני כל הזמן חושב על המקרה, מנסה לשחזר אם יכולתי לברוח ממנו או להתנגד. לפעמים אני מאשים את עצמי: "בטח נהנית וזה הפך אותך להומו. מאז שפגשתי אותו שוב, אני חולם חלומות מפחידים. אני לא מרגיש טוב - רוב הזמן מדוכא ולא מרוכז.
בעבודה אני צריך להיכנס לפעמים למקלט וזה עושה לי רע. פעם כמעט התעלפתי במקלט, ומאז אני נמנע מלרדת לשם בתירוצים שונים. מפחידות אותי המחשבות שאני צריך להתנקם בעבריין, ואם לא אעשה זאת , אז זו הוכחה לכך שאני הומו. אני אדם בכלל לא אלים, ואני מבין מה יהיו ההשלכות אם אקח את החוק לידיים. מה עושים? הרי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה?
תשובה:
מכתב שלך מאוד מרגש. אתה צודק .לא ניתן לסובב את גלגל הזמן אחורה. אבל בכל זאת אולי משהו שיכול להרגיע אותך. זה שעברת מקרה של אונס אכזרי לא עושה אותך להומו.
משיכה שלך לנשים, פנטזיות אוננות הטרוסקסואליות, חיפוש אחרי מין עם נשים מראים שהאוריינטציה המינית שלך היא הטרוסקסואלית.
יחד עם זאת, כעס, מחשבות חוזרות על המקרה, החלומות המפחידים, האשמה העצמית, החרדה ומצב הרוח הירוד, הימנעות מהכניסה למקלט שמזכיר לך את האירוע הטראומתי - מצביעים על כך שאתה סובל קרוב לוודאי מתסמונת פוסט-טראומתית (בתר חבלתית, בעברית), Posttraumatic Stress Disorder (PTSD) - באנגלית.
PTSD מתפתח חודשים או שנים לאחר אירוע טראומתי שמאיים על שלמות פיזית ונפשית של בן אדם. זה כולל קורבנות או עדים לאונס, אלימות, שוד, אסונות טבע, תאונות, כולל תאונות דרכים, מצבים הקשורים לפעילות מלחמתית.
הסימפטומים הם כמו שאתה מתאר: מחשבות וחלומות חוזרים על האירוע, חרדה מכל דבר המזכיר את האירוע, הימנעות, כעס, האשמה עצמית, מצב רוח ירוד, נדודי שינה, שינויים באישיות.
העוצמה של הסימפטומים משתנה מאדם לאדם. יכולות להיות תקופות של הקלה בסימפטומים, אבל בדרך כלל המהלך הוא כרוני. טיפול יכול להיות מאוד יעיל גם במקרים החדשים, וגם בכאלה שסובלים שנים.
הטיפול צריך להיות מותאם באופן אישי לאדם הסובל, וכולל סוגים שונים של פסיכותרפיה, היפנוזה עם או בלי תוספת של טיפול תרופתי. ההליכים המשפטיים שקשורים לחלק מהמצבים שלאחר טראומה יכולים להחמיר או להטיב עם המצב הבריאותי, ולכן צריכים להיות מלווים בטיפול נפשי.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
