ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
שאלות ותשובות - זוגיות ומיניות
כל הזכויות שמורות למכון השרון
סיוטי לילה ודיכאון
שאלה:
אני בת 34, נשואה ואם לשניים. מזה 13 שנים אני סובלת מסיוטי לילה. אני מתעוררת מכל רעש קל ומשוכנעת שיש מישהו בבית שמסתכל עלי, ורוצה להזיק לי. החשש הוא שהזר יראה שהבחנתי בו. במהלך השנים הסיוט השתנה, ואני מפחדת שהזר ירצה לפגוע בילדי. אני קמה ערה לחלוטין ורצה בבהלה לבדוק אם ילדי בסדר. רק כאשר אני בודקת את כל החדרים, אני חוזרת לישון.
בשנה האחרונה אני מתעוררת עם הרגשה שאני כבר לא חיה. אני מעירה את בעלי בבכי ושואלת אותו אם אני עדיין בחיים. התחושה היא קשה: אני מרגישה לבד, שלא נפרדתי מילדיי, שלא מיציתי את חיי. אחרי לילות כאלה, הדיכאון מלווה אותי גם בשעות היום. לפעמים התקפי החרדה מופיעים כמה פעמים בלילה.
לאחר שהבחנתי שבני, בן השבע סובל גם הוא מחרדות בלילה, פנינו בעלי, הילד ואני לייעוץ אצל פסיכולוג, אשר לאחר מספר פגישות איבחן כי החרדה של הילד היא כתוצאה מהחרדות שלי. התחלתי טיפול בפסיכותרפיה פעמיים בשבוע, ולמרות העליות והירידות בטיפול, אני מגלה כל הזמן משהו חדש על עצמי. במהלך הטיפול היו לי תקופות של high, שלאחריהן תמיד הופיע down.
הדיכאון האחרון היה הקשה ביותר. פניתי לרופא משפחה, והוא רשם לי כדור הרגעה. הכדור עזר לי, אבל אני יודעת שאם אמשיך לקחת אותו, בקרוב אצטרך להעלות את המינון, ובזה אני לא מעוניינת. אני רוצה להמשיך בפסיכותרפיה, אבל אני לא רוצה להתמכר לכדור הרגעה. האם אני זקוקה לתרופה פסיכיאטרית אחרת, שאינה ממכרת, והאם הפסיכולוג שלי ידע לומר לי האם אני זקוקה לתרופה או לא? יש לציין שהוא מתמחה אך ורק בפסיכותרפיה.
תשובה:
התעוררויות באמצע הלילה במצב של בהלה ואי שקט – הן סימפטום אופייני מאוד לדיכאון קליני. החרדה והדיכאון במשך היום שאת מתארת מחזקים את החשד. תקופות של עליה במצב הרוח, שמתחלפות במצב רוח ירוד מעלים חשד למחלה דו קוטבית. לא ברור מדוע סבלת 13 שנה ולא פנית לאבחון של הבעיה. ללא ספק, הילדים סופגים את החרדות של ההורים. אם הורה שאמור לספק לילד סביבה בטוחה, חרד בעצמו, קשה לצפות שהילד יישאר רגוע.
פסיכותרפיה חשובה מאוד בטיפול באדם הסובל ממחלת דיכאון או ממחלה דו קוטבית, אך במקרים רבים יש צורך לשלב את הפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי. בקשי מהפסיכולוג שלך להפנות אותך לאבחון וייעוץ פסיכיאטרי. שילוב של שתי שיטות הטיפול ברוב מיקרים יעיל יותר ומהיר יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד.
29.11.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
בחורה מתוסבכת
שאלה:
אני בת 31, גרושה ואם לילד, ולמעלה משלוש שנים אני סובלת מהתקפי חרדה. ההתקפים באים כאשר אני לחוצה במיוחד, והתקופה הזאת הייתה תקופה קשה מאוד בחיי.
בשלוש השנים הללו עברתי שינויים רבים: טיולים ארוכים לחו"ל, הריון, שמירה, לידה, פגיה, נישואין, גירושין, עבודה חדשה, פיטורין, אבטלה, מערכות יחסים שונות, ועוד.
עכשיו אני מובטלת מזה כחצי שנה, מחפשת עבודה ללא הפסק. למרות שיש לי ידע רב בתחומים שונים, אני לא מוצאת חזון, לא מצליחה להיות החלטית, וכל הזמן אני בבדיקה עצמית.
אני לא מצליחה להתמיד גם בחיים האישיים. מזה שלושה חודשים אני נמצאת במערכת יחסים הממלאת את צרכי מבחינה פיזית, אבל ליבי במקום אחר, ושם צרכי המיניים לא באים לידי סיפוק.
אני רוצה יציבות, אבל לא נוח לי היכן שאני נמצאת. אני ממלאת את זמני בחיפוש משמעות - ספורט, מדיטציה, קריאת ספרות פסיכולוגית, האזנה למוסיקה - אבל התחושה שלי היא שאני במבוי סתום.
כמעט כל הזמן אני מרגישה לחץ באזור מקלעת השמש (בין הצלעות), וכאשר אני לחוצה ממשהו, אני מרגישה כאילו חסר לי אוויר, ואני הולכת למות. אני משתדלת לאכול נכון, לעשות תרגילי נשימה, מנסה להגיע למודעות עצמית.
פניתי לפסיכיאטר, והוא אמר לי שאני צריכה לשוחח על הבעיות שלי. אמרתי לו שאם אני לא מצליחה להבין מה קורה איתי, אז אף אחד לא יבין, ואז הוא הציע לי לכתוב.
הכתיבה אכן הועילה לי מאוד. זו תרפיה מצוינת. מהכתיבה למדתי להכיר את עצמי טוב יותר, להיות מודעת יותר ליתרונות ולחסרונות שלי, ועקב כך התחלתי לעבוד על השינוי העצמי.
עכשיו אני שוב במשבר. בקיצור כמו שאני נשמעת, אני בחורה מתוסבכת. הייתי רוצה לדעת מה לא בסדר איתי?
תשובה:
ממכתבך ניתן לחוש שאת באמת בחורה מוכשרת, אמיצה, כזו שאינה מוותרת במאבק על האושר. כנראה החיים שלך התפתחו כך, שלמדת לסמוך רק על עצמך ועל הכוחות שלך. אפילו את הטיפול הנפשי את עושה לעצמך לבד, על ידי כתיבה, קריאה, התבוננות.
יכול להיות שהגורל שלך זימן בדרכך מכשולים ומבוכים מעבר למה שאת את מסוגלת לעבור בעצמך. את מתארת אירועים בשלוש השנים האחרונות שהיו יכולים להספיק לחיים שלמים. לא פלא שהגוף שלך מגיב למורכבות כזאת ולקשיים כאלה בהתקפי חרדה.
כמו הפסיכיאטר שהתייעצת איתו, אני חושב שפסיכותרפיה תספק לך מסגרת שבה תוכלי לפתח את היכולות שלך בצורה הרבה יותר יעילה.
לפי היכולת הביטוי שלך בכתב, אני יכול לשאר שפסיכותרפיה בהתכתבות, או שילוב של פסיכותרפיה בקליניקה עם ההתכתבות, יכולה להיות בשבילך כלי בעל עוצמה בהתפתחותך האישית ובפיתרון בעיותיך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
טראומה נפשית לאחר תאונת דרכים
שאלה:
לפני כחודשיים כאשר עמדתי ברמזור פגע רכב אחר ברכבי מאחור. תודה לאל הנזקים הם ברובם לרכב וגופנית רק כאבי צוואר וגב וגם ללא ממצאים.
לאחר כשבוע חזרתי לנהוג ברכב ללא פחדים כלשהם, אך כאשר נהגתי עם נוסעים נוספים, התלוננו אלה כי כאשר אני מאט לקראת רמזור אדום וכן כאשר אני כבר עומד ברמזור, אני מדבר לעצמי, כאשר אני אומר כביכול לנהג הרכב שמגיע מאחור להאט ולעצור כבר ואני אומר את זה לא בדיוק בצורה עדינה.
לאחר שהאירו את תשומת הלב שלי לנושא, זה רק נהייה יותר גרוע, מאחר שאני שם לב לזה, אני נהייה עצבני במשך כל הנסיעה ויותר מכך, אני מדמיין את החבטה ברכבי מאחור כמעט בכל רמזור. האם קיימים איזה שהם תרופות או כלים שיכולים להקל עלי מאחר ולאחרונה אני עצבני כבר מעצם המחשבה שצריך להיכנס למכונית.
תשובה:
בחיי היום-יום כל אדם, שלו ככל שיהיה, מוקף בסכנות אמיתיות לחיים שלו. למרות שכולם רואים בטלוויזיה, קוראים בעיתון, שומעים ברדיו על הפיגועים, תאונות, מחלות קטלניות, שרפות, אסונות טבע, מנגנונים נפשיים מגנים על בן אדם והוא מצליח להיזהר מצד אחד, אבל לא לחוש את הסכנות באופן אישי כל הזמן.
במקרים בהם אדם מעורב באופן פתאומי, בעל כורחו, ללא הכנה נפשית וגופנית באירוע שמסכן את חייו, כל ההגנות הנפשיות נפרצות והוא לפתע מגלה שהוא אינו חסין כלל ועיקר. במצב חדש זה אדם חש בחרדה, מחושים גופניים, מחשבות טורדניות המזכירות את האירוע, חלומות זוועה.
מצבים שמזכירים במשהו את טראומה, יכולים לגרום להתקף חרדה קשה. במקרה של תאונת דרכים זה יכול להיות ריח של דלק או צלילים של צפירה, חריקת בלמים, סירנה של אמבולנס, רמזור או כל דבר אחר שמתקשר איכשהו לאירוע הטראומטי.
למה אותו אירוע גורם לתופעת פוסט טראומטיות אצל אדם אחד ואצל השני - לא, לא תמיד ברור. לפעמים אדם שעמד בגבורה מול אירועים מאימים מאוד, מפתח תגובה קשה אחרי אירוע טראומטי שלאחרים יכול להראות כפעוט. רק במהלך טיפול של פסיכותרפיה ניתן למצוא הסברים ותשובות לשאלות כאלה.
ברוב המקרים התופעות חולפות בהדרגה לבד או בעזרת הטיפול. כ 10- 15 אחוז של אנשים שעברו אירוע טראומתי מפתחים תסמונת בתר חבלתית (פוסט-טראומתית).
בשלושה חודשים אחרי האירוע התסמונת מוגדרת כחריפה ואחר שלושה חודשים - ככרונית. ככל שפונים מוקדם יותר לטיפול, סיכוי רב יותר למנוע הפיכתו של סינדרום חריף לכרוני. טיפול כולל שיחות ותרגילי חשיפה התנהגותיים, מותאמים למצב, היפנוזה ולפעמים טיפול תרופתי.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון




