ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
הסכנה הטמונה בסדנאות לא מקצועיות
שאלה:
בנו של חבר שלי הוא בן - 27 אקדמאי, בחור מופנם מאוד, אך מבריק וחרוץ. הוא עובד בהיי-טק מאוד קשה, ואין לו כמעט חיי חברה - שלא לדבר על חיים זוגיים. לפני כחודש הוא עבר סדנא רבת משתתפים - ומאז התחיל הבלגן.
בלילות הראשונים הוא לא ישן וכמה ימים הוא לא אכל - עד שאביו עלה על זה. מאז הוא נמצא כבר שלושה שבועות תחת הסגר בבית לצורך מנוחה ואכילה בלבד, ובהוראת פסיכיאטר הוא נוטל תרופות. הוא משנן ללא הרף סיסמאות מהסדנא ונוטה לדבר על אלוהיות ונרקיסיסטיות. הפסיכיאטר אומר שהוא סובל ממניה פסיכוטית חריפה.
האם התופעה כל כך נדירה כמו שטוענים מארגניה? האם ניתן לצפות לקראת מה הבחור הולך בשלב זה? האם על מקיימי הסדנאות הללו לקחת אחריות על הנושא?
תשובה:
לקבוצה הגדולה השפעה אדירה על הנפש של המשתתף. מקדמת ההיסטוריה מנהיגים ודיקטאטורים ידעו להשתמש בעוצמת ההמון. היחיד בקבוצה גדולה עובר תנודות חדות במצב הרוח. ממצב של כוח בלתי מוגבל עד לתחושה של אפסיות, בושה ואשמה קיצונית.
במקרים רבים משתתף חש פחד וחרדה קיצוניים. גם אנשים בריאים נפשית ומנוסים בהשתתפות בקבוצות גדולות יכולים לעבור בקבוצה מצבים פסיכוטיים קצרים או לפתח פרנויה חולפת.
מנחה מנוסה צריך לדעת להשתמש במצבים אלה לצורכי גדילה וצמיחה של המשתתפים. מנחה קבוצה גדולה צריך להיות קודם כל איש בריאות הנפש מנוסה, מומחה לפסיכיאטריה או פסיכולוגיה, שבנוסף לכך עבר הכשרה רבת שנים בפסיכותרפיה.
לאחר מכן עליו להתמחות מספר שנים בהנחיית קבוצות. הנחיית קבוצות גדולות דורשת התמחות ספציפית נוספת. מאז שנות השישים ועד ימינו צצות פה ושם קבוצות, סדנאות ומרתונים בהם מנחים לא מקצועיים מציעים פתרונות קסם לאנשים מתוסכלים.
המועמדים לקבוצות האלה לא עוברים אבחון והכנה בטרם היחשפותם לחוויה קבוצתית רבת עוצמה. בנוסף ללחץ קבוצתי אדיר, המנחים בקבוצות אלה נוהגים להפעיל לחץ פסיכולוגי על המשתתפים, במיוחד על החלשים שבהם. רבים יוצאים לאחר התנסות כזאת עם פגיעות נפשיות בעוצמות שונות, כמו פגיעות בערך העצמי, בביטחון העצמי וביכולת ההסתגלות החברתית.
אצל אנשים שנמצאים בסכנה של התפרצות פסיכוטית, הקבוצה יכולה להוותTrigger , כמו במקרה של בנו של החבר שלך. בקבוצות כאלה בדרך כלל מחתימים אנשים על אחריות לכל מה שיקרה להם, כך שבקשר לאחריות משפטית יש להתייעץ עם עורך דין. חשוב להמשיך בטיפול לפי המלצות הפסיכיאטר המטפל.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מה הם התקפי פאניקה?
שאלה:
אני נשוי, בן 32, ואב לשני ילדים. יש לי מקצוע ועבודה מכובדת. מצבי הכלכלי סביר. בהיותי בעבודה, כבר שלוש פעמים קרו לי התקפי קוצר נשימה ודפיקות לב. הייתי בטוח שיש לי התקף לב ושאני הולך למות.
גם כל הסובבים היו בטוחים בזה. הם הזמינו לי אמבולנס, ובכל פעם הגעתי לחדר מיון. בכל שלושת הפעמים בדקו אותי, אמרו לי שאין לי מחלת לב, ושמה שקרה לי - זה התקף פאניקה ושאני צריך לפנות לפסיכיאטר.
כל מי שמכיר אותי, יודע שאני בחור הגיוני, לא טיפש, מסתדר עם כולם, מצליח בעבודה. קשה לי לקבל את העובדה שאני צריך טיפול פסיכיאטרי. הייתי רוצה לדעת יותר - מה הם התקפי פאניקה?
תשובה:
הפרעת בהלה, או - Panic Disorder זה מצב של התקפים חוזרים של סימפטומים גופניים קשים, המלווים בפחד קיצוני. התקפים האלה באים בדרך כלל באופן פתאומי, ללא סיבה נראית לעין, ומתבטאים בדפיקות לב חזקות ומהירות, הזעה, תחושת חנק וחוסר אוויר, כאבים בחזה, בחילה, סחרחורת, כאבי בטן, היעדר תחושה בגפיים, הרגשת חום או קור.
כל הסימפטומים הללו הם ביטויים לסערה במערכת העצבים האוטונומית - הלא רצונית. סימפטומים גופניים אלה גורמים לסבל קיצוני, ומלווים בפחד להתעלף, למות, להשתגע, לאבד שליטה.
ההתקף יכול להימשך כ-10 דקות, וחולף גם ללא טיפול. התקפים האלה מתחילים בדרך כלל בגילאי ה-20. אחרי שאירע לאדם התקף אחד או יותר, הוא נעשה מודאג מההתקף הבא. הזמן בין ההתקפים נוטה להתקצר לאחר כל התקף נוסף.
במקרים רבים אנשים שעברו התקפים כאלה נוטים להימנע ממצבים וממקומות שבהם קרו להם התקפים. במקרים קיצוניים אדם לא מסוגל לעזוב את ביתו.
כ-3% מכלל האוכלוסייה סובלים מהתקפי פאניקה במשך חייהם. המהלך של ההפרעה הוא בדרך כלל כרוני, עם נטייה להחמרה במרוצת השנים.
הסיבות להפרעה הן מורכבות. בולט למשל גורם גנטי משפחתי. לקרובים מדרגה ראשונה יש סיכוי גדול פי-3 לסבול מהמצב. גורמים סביבתיים - במיוחד בגיל המוקדם - ידועים גם כבעלי השפעה על מצב זה.
כיום קיימים טיפולים תרופתיים והתנהגותיים שיכולים לרפא כ- 90% מהסובלים אך הבושה וההכחשה - שהם למעשה סימפטומים של המצב עצמו - מביאים לכך שכ- 60% מהסובלים אינם פונים לקבל טיפול. רבים פונים אחרי שנים רבות של סבל מיותר.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
דיכאון, חרדה ויתר לחץ דם
שאלה:
האם מותר למי שמטופל ומאוזן בשל יתר לחץ דם להשתמש בפרוזאק? האם יש סתירה בין תרופות לאיזון לחץ דם לבין פרוזאק או התחליף שלו בקופת חולים?
תשובה:
לא צריך למדוד לחץ דם כדי לדעת שריב מר, פגיעה בכבוד העצמי, או כעס קשה יכולים להעלות לכם את לחץ הדם. הרגשת דפיקות הלב מואצות, הפנים הסמוקות - מוכרים לכולם. יש אנשים שלחץ דמם עולה בזמן הבדיקה אצל רופא. למרבה המזל, הקפיצות הזמניות הללו בלחץ הדם אינן גורמות בדרך כלל נזק בריאותי.
לעומת זאת, אנשים שסובלים מסטרס תמידי עקב חרדה ודיכאון כרוני, מגיעים למצב בו לחץ הדם שלהם עולה באופן קבוע ומסוכן.
המחקר החשוב ביותר בנושא נערך במשך 20 שנה בארה"ב. בשנות ה 70 - לקחו 3000 אנשים צעירים עם לחץ דם תקין ובדקו את נטייתם לדיכאון וחרדה. הם היו במעקב במשך 20 שנה.
בתום 20 שנה, הסתברותם של אלה שנטו לדיכאון וחרדה בתחילת המחקר לסבול מיתר לחץ דם הייתה גבוהה פי ארבע מאשר אלה שלא הייתה להם נטייה לדיכאון וחרדה מההתחלה.
מחקר בריטי שארך 13 שנה ונערך על מדגם של 1500 משתתפים הראה שאלה שהייתה להם נטייה לדיכאון מההתחלה, לקו בהתקפי לב בשיעור הגבוה פי ארבע מאלה ללא נטייה לדיכאון וחרדה.
מחקרים אחרים גילו עלייה ב - 73% של סכנת אירוע מוחי אצל אנשים עם דיכאון קשה, ו - 25% אצל אלה הסובלים מדיכאון קל עד בינוני.
עד היום עדיין לא ידוע לנו המנגנון המדויק שבאמצעותו דיכאון והחרדה גורמים או מסייעים ליצירת יתר לחץ דם. ההערכה היא שזה קורה עקב פעילות יתר של מערכת העצבים האוטונומית - הלא רצונית, במיוחד החלק הסימפטי שלה , שאחראי לגיוס כל מנגנוני הגוף בזמן הסטרס, ומעלה את לחץ דם. ידוע כי במצב של דחק עקב דיכאון וחרדה, פעילותו של המנגנון הזה מוגברת.
בנוסף קיימת השפעה לא ישירה: לעתים דיכאון וחרדה גורמים לאנשים לעשן, לשתות אלכוהול ולעלות במשקל- כל אלה - הם גורמי סיכון ליתר לחץ דם. הבשורה הטובה היא, שגם דיכאון וגם יתר לחץ דם ניתנים לטיפול ולאיזון.
מחקר חדש בניו יורק גילה שטיפול משולב, הכולל תרופות נגד לחץ דם עם תרופות נוגדות דיכאון ופסיכותרפיה, מונע 60% מהעליות החדות והמסוכנות של לחץ דם אצל החולים.
כפי שאתה רואה, טיפול בפרוזאק אינו נוגד, אלא רק תורם בטיפול שלך. זאת, כמובן, אם אובחן אצלך מצב של דיכאון או חרדה או שניהם.
לגבי יעילות של תרופות גנריות בהשוואה לתרופות מקוריות - אין מידע חד משמעי. בקליניקה שלי אני מעדיף את התרופות המקוריות, למרות שמחירן גבוה יותר.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
צעיר חסר מוטיבציה
שאלה:
אני אם לבן 25. מאוד מדאיגים אותי האפאתיות וחוסר המוטיבציה שלו. הוא ממשיך לגור יחד איתי, לא עובד ולא לומד, ישן עד מאוחר. כאשר אני שואלת אותו מה יהיה, מה הוא מתכוון לעשות עם עצמו, או שהוא לא עונה כלום ומסתגר עוד יותר, או שהוא אומר שלא מעניין אותו כלום.
הוא לא מדבר על התאבדות, אבל אני מודאגת. שאלתי היא: האם התנהגות כזו מעידה על מחלת נפש, והאם יש צורך לטפל במצב?
תשובה:
את מתארת את המצב של בנך כאפאתיות. אפאתיות וחוסר מוטיבציה כשלעצמם, אינם מחלה. אפאתיות היא סימפטום, ויש צורך באבחון פסיכיאטרי מקיף כדי להגיע לאבחנה נכונה, ורק לאחר מכן להחליט האם יש צורך בטיפול זה או אחר.
אתאר כמה מצבים שבהם הסימפטומים הבולטים הם אפאטיות וחוסר מוטיבציה:
אחד המצבים הללו הוא מחלת הסכיזופרניה, שפוקדת 1% מאוכלוסיית העולם, ומתחילה סביב גיל ההתבגרות.
גם דיכאון, במקרים מסוימים, במיוחד אצל צעירים, מתבטא כך.
אפאתיה יכולה גם להיות סימפטום לפגיעה מוחית מחבלה או מגידול במוח.
סיבה נפוצה אחרת לאפאתיה וחוסר מוטיבציה היא שימוש ממושך בסמים כמו מריחואנה או הסנפת דבקים.
על פי ניסיוני, קיימת גם קבוצת אנשים שמתחת לטענה שלא אכפת להם מכלום, ולא מעניין אותם שום דבר - מסתירים פחדים שונים, כמו פחד מכישלון, חרדות לסוגיהן, פוביה חברתית, וביישנות קיצונית.
כל המחלות והבעיות שמניתי בהן סימפטומים של אפאתיה וחוסר מוטיבציה יכולים להתקיים כחלק מתמונה קלינית כוללת. זה אולי נשמע מפחיד, אבל צריך להיות ברור שבתשובתי התייחסתי לסימפטום - ולא לבן שלך.
אם מצבו והתנהגותו מדאיגים אותך, עשי הכול כדי שיגיע לבירור מקצועי מהר ככל האפשר.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
