פסיכוזה של חצי חברה. מזמן לא פותח ערוצים שלהם, אבל דרך ערוץ 14, אני מבין, שכולם מבזים את נתניהו (את עצמם) - כל מה שהוא עושה לא טוב. אומרים שטראמפ בז לו, ודברים כאלה. כל כך כואבת להם את האפסיות שלהם, שהם חייבים להשליך את זה על מישהו. נתניהו, בגלל שהוא לא דומה לאף פוליטיקאי מההווה ומהעבר, נבחר כמטרה להשלכות של כל אפסיות, שאנשים האלה מרגישים. כמובן יש להם גם אינטרסים, כלכליים וחברתיים, אבל זה מתחבר טוב עם האפסיות האישית שהם חשים. קשה להבין את התופעות האלה. למה שיעשו זאת, למה שיפגעו בגאון, שבינתיים עומד כחומה בצורה מול כל האנטישמיות שבעולם. אולי פעם נבין משהו מכל התהליכים האלה. יכול להיות שאנחנו חיים בעידן של פיצול. אנשים לא מסוגלים לתפוס את עצמם ואת האחרים, גם כחזקים, וגם כחלשים, גם כשנואים, וגם כשונאים. יכול להיות, שהשתלחות, נותנת להם רגעיי תחושת עוצמה, תחושה שהם בסדר. קשה להאמין, שהם מסוגלים לעיוות כזה של המציאות רק בגלל אינטרסים כלכליים. כנראה, גם מרגיעים את עצמם על ידי זה, שמשכנעים את עצמם, שהם צודקים.
אפשר לשאול, איך יכול להיות שרבבות אנשים עושים מעשים, שמסכנים את עצמם, את הילדים שלהם, את המדינה שלהם. על זה יש לי טעון, שהוא מר ומדכא: אנשים עושים דברים לא כפי שמקובל לחשוב, כי זה טוב בשבילם. אנחנו מכירים הרבה מקרים, שאנשים פוגעים בעצמם, בבריאות של עצמם, בילדים שלהם, באהובים שלהם, ללא מודעות. מתרחש אותו מנגנון של הפיצול: אני בסדר – השני לא בסדר. הוא חושב, שהוא טוב ממני – אני אראה לו. כנראה, כך בנויה הנפש של בני אנוש. כמובן, לא כולם אותו דבר, לא כולם באותו זמן באותו מצב. כתבתי פעם במאמר, איך בכנס באוקספורד, איפה שכולם רבו עם כולם, אירופה קונטיננטלית נגד הבריטים, אני חשבתי, איזה טמבלים, אל מה הם רבים? ואמרתי את זה בשביל לנסות לעשות שלום, אבל למחרת, חשבתי, שמישהו ערבי, והתחלתי להתייחס אלו בעוינות. מה התברר? – שהוא יהודי מדרום אפריקה, והסבים שלו מליטה. כך שתהליכים של פיצול והשלכה על השני, יכולים לבלבל מדינות שלמות. בספר של שטפן צוויג, הוא תיאר איך בתקופת מלחמת העולם- I באירופה, כולם היו מוכנים להרוג את כולם, איך כולם רצו להגיע לחזית מתוך שנאה, רק כדי למות בהמוניהם.
אני, למשל, חושב, שהרגשת קנאה זרה לי. כאשר אני רואה מישהו יותר חכם, יותר יפה, יותר מצליח, אני יכול רק להעריך אותו יותר, לשאוב גם להגיע להישגים כאלה, בלי לרצות להרוס אותו. יחד עם זאת, כאשר אני רואה מה קורא בעולם, ואיזה קנאות ושנאות אנשים כביול נורמליים מפתחים, אני נזהר מלהיות בטוח, שלא יכול להיות, שאני ארגיש כך.
שנים לא ידעתי איך מי שמשרת איתי, עובד איתי, מצביע. בשבילי, כולם היו מצביעים עבור ישראל. לא הייתי מקנא באף אחד. שמחתי להצלחות של אחרים. רציתי רק להיות הגרסה הטובה של עצמי. למדתי, כי היה לי מעניין, ומה שהיה לי מעניין. אם זה היה מתבטא בציונים, שמחתי בשביל עצמי, ולא כי הייתי יותר טוב מאחרים. למשל, בחינות שלב ב' לקבלת תואר מומחה, היו אכזריות מאוד. כ 60% היו נכשלים. היו אנשים, שנגשו לבחינות כמה שנים ברציפות. היו כאלה, שלא עברו גם אחרי 3 שנים ואבדו שנים של התמחות, שהלכו לטמיון. אני עברתי שלב ב' בהצטיינות אחרי 3 שנים שאף אחד לא עבר בהצטיינות וגם אחרי, 3 שנים אף אחד לא עבר בהצטיינות. כמובן שמחתי, אבל לא חשבתי, שאני הכי חכם. ידעתי, שלמדתי בכייף, ושאני מרגיש משוחרר ועושה את הטוב, שאפשר בבחינות. לא זוכר שקינאו בי. להפך. ברכו, אבל לא הרגשתי עליונות על מישהו.
