היה מקובל על כל דבר לדרוש מיהודים, שרוצים לעזוב את ברה"מ, שלמון. לא יודע, איך זה עכשיו. אולי אותו דבר.
שעזבנו את ברה"מ, היינו צריכים לקבל אישור להוציא פסנתר של אשתי. הפסנתר היה עתיק גרמני או בלגי. סבתא של אשתי קנתה אותו בשוק שחור, כאשר התברר, שאשתי מוכשרת במוסיקה, עוד שהייתה ילדה.
בשביל לקבל אישור, היה צריך לנסוע מקישינב לאודסה 300 ק"מ, למנהל מוזאון תרבות מערב אירופה. היה צריך צילום של הפסנתר, ושלמון של, נגיד, 200$. אז ישבתי בתור אליו. כל אחד עם השלמון שלו. נכנס, נותן לו את התמונה של הכלי ושלמון, הוא סם חותמת, הכול ברוח טובה עם חיוך. היו ,בטח, 20 תחנות כאלה עם כל דבר. בכל תחנה - שלמון. אם לא – לא מקבל אישור, לא נותנים להוציא מכשיר טלוויזיה או מיקסר, או כיסא. מעניין, שבדרך הדסק של הפסנתר נסדק, וקנינו בארץ פסנתר סובייטי, שעומד עד היום. על סובייטי, לא היה צריך אישור.
