פעם בראיון לעיתון "לאישה" אמרתי על תשוקה מינית, שהתיאבון בא עם האוכל. הכוונה שלי הייתה לתקן תפישה מהוות, שזוג מקיים יחסי מין, רק כאשר שני בני זוג מרגישים בו זמנית מגורים מינית.
לדעתי, אנשים, שאימצו לעצמם אמונה הזאת, נמצאים בבעיה רצינית, ובסכנה, שיחסי מין שלהם בהדרגה ירדו לאפס.
זה נכון, שאדם יכול להרגיש גירוי מיני מבפנים, גם ללא גירוי מבחוץ.
הסיכוי, ששני בני זוג ירגישו מגורים מינית בו זמנית, ללא קשר לפעילות מינית, הוא נמוך.
זה אומר, שכאשר אחד מבני זוג מרגיש מגורה, סיכוי טוב, שהשני יענה לו: "לא בא לי". קשה לדמיין פגיעה יותר גדולה, שגורמת להמון רגשות שליליים – הרגשת דחייה, כעס, רצון, אפילו אם לא מודע, לנקום. בפעם הבאה, כאשר השני יאותת תשוקה מינית, הוא יקבל אותה תשובה צוננת: לא בא לי.
רוב האנשים, אחרי כמה דחיות כאלה, ידכאו את יצר המיני שלהם, ולא יסתכנו להכריז על רצון המיני שלהם. יחסים כאלה נדונים לסבל, פגיעות הדדיות, פירוק.
ולהפך, כאשר הקשר בין בני זוג הוא טוב, קיימת ביניהם תובנה, מין הסכם, אפילו אם לא כתוב או מדובר, שמספיק, שאחד מבני זוג מגורה, השני גם נכנס למשחק מיני, גם אם לא חשב באותו רגע על מין, או לא הרגיש מגורה.
פה נכנסת המטפורה שלי, שתאבון בא עם האוכל. בני זוג שאוהבים אחד את השני, מכבדים אחד את השני, תוך כדי משחקי מין, שני בני הזוג מתגרים, ושניהם נהנים ממין.
זה משפר את היחסים, את האמון, את האהבה של בני זוג אחד לשני.
יחסי מין נעשים תדירים יותר והאיכות שלהם עולה באופן קבוע.
