כנראה, חלק גדול מחשיבה רגילה, מתרחש במוח באופן אוטומטי ולא כל כך במודע.
סיכוי טוב, שבמצבים דומים בחיים, יקרו לאדם דברים דומים, גם אוטומטית.
זאת אומרת, שגם אם מתרחשים עם אדם דברים לא רצויים, קרוב לוודאי, ששינוי בתגובות שלו, לא יקרה.
כאשר המצבים מתוארים בכתוב, נמצאים מול העיניים, חושבים עליהם עוד פעם, אז, אם רוצים לשנות משהו, קל יותר לתכנן. אפשר גם בכתב.
אין ספק, שבכתיבה וקריאה, מופעלים במוח מנגנונים נוספים, שמעלים את רמת המודעות, משחללים את ההבנה של המתרחש, והתגובה, שכבר לא תהי אוטומטית.
זה אולי דומה למתעמל קרקע או ספורטאי במקצוע אחר, שרואה את עצמו על המסך, כאשר התרגיל מצולם. זה מאפשר לו לשפר את הביצועים ואת התוצאה.
ספורטאים ידעו את זה מזמן.
שהייתי בן 16, דוד שלי ממוסקבה, קנה לי מתנת יום הולדת – מצלמת קולנוע 8 מ"מ לחובבים. היה לי חבר, שכן שלי, שעסק באתלטיקה ברמה גבוה. היה מועמד לנבחרת ברה"מ לאולימפיאדת מינכן 1972. אז הוא והמאמן שלו, שכנעו אותי למכור להם את המצלמה, בדיוק לאותה מטרה – לראות את עצמם מהצד.
בגלל שלא ידעתי אז, מה לעשות עם המצלמה, הסכמתי למכור.
לדעתי, אחד התפקידים של כתיבה טיפולית – זה אפשרות להסתכל על הנפש של עצמך מהצד, ולחשוב, איך לשפר. מתאים לאין ספור מצבים בחיים.
יש לכתיבה טיפולית עוד תפקידים עליהם דברתי, עוד אדבר, אולי אגלה עוד שימושים נוספים.
