הדור שלי, אולי עוד כמה דורות, גדלו בעידן, שהילדים היו אצל סבא וסבתא.
האב לא התעסק עם ילדים. רק ביצע עונשים. גם אצל ילדים - שכנים שלי, כך היה מקובל. אבא חוזר הביתה. אימא אומרת לו: "ילד עשה כך וכך". אבא מוציא את החגורה ומתחילה האקזקוציה. גם אצל כמה מטופלים שלי, שגדלו במדינות שונות, זה היה כך. זה מאה הקודמת ואחורה.
היום ההורים מתחלקים. מנסים לא להזניח את הילדים. כל עוד הילדים גדלים – ביטחונם ורווחתם על אחריות שתי ההורים.
שנים הראשונות – שנים הכי חשובות בהתפתחות הילדים. לפחות הורה אחד אמור להפחית את השאיפות מהקריירה. ילד – לא חפץ, שמישהו זר ישמור עליו, ושיתנהג כמו בובה על קפיץ. גידול ילדים – זה צ'לנג' מתמשך. כל יום צריך להמציא דרכים להתנהל אתו, מבלי לפצוע את הנפש שלו. כל יום צריך לספק לילד את הביטחון. זה לא אומר, שהורה צריך להתבטל לפני הילד.
כעס צריך ללמוד לנטרל ולא לטפח. ילד צריך לקבל מההורה גם ביטחון, גם אהבה, גם תמיכה, גם גבולות חכמות, גם העשרה, גם וורבליזציה למתרחש – הסברים.
משחקי סדו מזו עם הילד, נשארים אצלו כדגם ליחסים בינאישיים לכל החיים.
