בת דודה של אבא שלי - דמות מעוררת השראה. אני לא יודע את הכול – את מי היא אבדה במלחמה ואת מה. אבל כנראה לא מעט. הסבירו לי שבית ספר אזורי מכיתות א' עד י"א' במרכז העיר – היה בית מגורים של המשפחה שלה.
דירה יותר קטנה מזאת שהם גרו בה אחרי המלחמה, אפילו אני לא ראיתי, שגדלתי בכוך.
הכי חשוב – שהאופטימיות שלה לא הייתה אופטימיות של טיפשה או אופטימיות מזויפת.
כזה אדם היא הייתה. ומעניין שבעלה שחיי אתה כל החיים שלו – ראה תמיד את החצי כוס
הריקה. זה מאוד מלמד לכולם – העולם הוא בעיניי המתבונן.
