חשוב לחקור מצבים שהשתבשו, לא הסתיימו טוב, גרמו לעוגמת נפש.
מומלץ לכתוב תסריטים אלטרנטיביים לאותם האירועים.
לא צריכים למהר. אפשר לכתוב אותם לאט, בלי לחץ, עם הרבה מחשבה וויזואליזציה של התנהלות רצויה. זה יכולה להיות סיטואציה בינאישית שהשתבשה ולא הלכה למקום טוב, או כישלון במשהו, שרק אדם עצמו יודע עליו.
התסריטים לא מחייבים לשום דבר. זה רק תרגיל של המחשבה ודמיון. מזה שמפנטזים התנהגויות אלטרנטיביות לאירוע שלא הלך טוב, לא נגמר טוב, גרם להרגשות לא נעימים, לא מחייב את האדם לשום דבר.
זה גם לא ניתוח מוח בלתי הפיך. אם אחרי שכותבים תסריטים אלטרנטיביים, מחליטים שהאלטרנטיבות לא ישימות, לא טובות, טמונים בהם קשיים וסיבוכים, אז לא מיישמים את הדמיון.
גם בלי להתכוון לכך, כל אחד מדמיין. ההבדל בתרגיל המוצא – שהדמיון בו מכוון מטרה, לא מוגבל על ידי המציאות, איסורים חברתיים ומוסריים. לא חייבים להוציאם לפועל את הדמיונות.
היתרון הוא בפיתוח חשיבה חופשית ודמיון מפותח.
נשאלת השאלה - אם לא הכול מוציאים לפועל, למה לבזבז זמן ומאמץ?
התשובה היא – שזה מפתח את החשיבה והדמיון, עושה אותם חופשיים, יצירתיים, ומכוונים הצלחה. משחרר אותם ממהלכים אוטומטיים נלמדים מהילדות, ובהרבה מקרים, לא אדפטיביים, שתמיד מביאים לאותו מקום – סבל וכישלון.
אין צורך לדמיין ולכתוב מראש תסריטים לכל מצב אפשרי בחיים. זה בלתי אפשרי. הניסיון
מלמד, שכמה תרגולים משנים את דפוס החשיבה והתכנון הפנימי, מאפשר לשקול
אלטרנטיבות שונות, וזה פועל גם בעתיד, ובמצבים בלתי צפויים.
