יולי 2014
אני לא מחזיק בסוד, שאני מרגיש הזדהות רבה עם שבט היהודי הזה שנקרה ישראל.
אולי שרואים מה קורה בפריס ובשאר העולם, אפשר להבין עד כמה ההישג הזה של מדינה משלנו חשוב.
למרות שאני חושב שכול האנשים שווים ואין לי שנאה לערבים או לגרמנים, אני יודע שאנשים תמיד מחפשים אויב, תמיד מחפשים שעיר לעזאזל, תמיד מחפשים שונה. בגלל זה היריבויות בעולם בין הלאומים, בין הדתות, בין המדינות, בין המפלגות, בין האנשים אף פעם לא יפסקו.
היהודים, איך שהו, תמיד היו הקורבן ביריבויות האלה. אז טוב שיש לנו מדינה, לפחות לא ישחטו אותנו כמו פעם.
זה לא אומר שנפסיק לריב בינינו ובין עצמנו. כול עוד זה בכנסת, ובטלוויזיה, ובפייסבוק – זה לא נורא.
הבעיה היא התוקפנות הפנימית, התוקפנות כלפי עצמך, התוקפנות בין החלקים שונים של
הנפש. היא באמת כואבת והורסת עם או בלי אויב חיצוני.
