ישנה "שיטת" חינוך, שמתפתחת מהגישה שילד בעצמו או לא ירצה לעשות כלום, או יעשה דברים רעים. צריך כול הזמן לפקח עליו, להגיד לו מה לעשות.
זה כשלעצמו גורם לילד לגדול חסר יוזמה, מחכה להוראות, לא בטוח בעצמו בלי שאומרים לו מה לעשות.
לפי אותה "שיטה", ההשפלה של הילד, מתן רק חיזוקים שליליים, שילך עם "ראש באדמה" – זה אקסטרה שאמורה לגרום לילד להוכיח שהוא טוב.
הגישה הזאת עוברת הפנמה ופועלות באופן עצמאי מתוך הראש, גם שההורים לא נמצאים בסביבה ואפילו כבר לא בחיים.
הבעיה היא - שזה נתפש על ידי בנאדם כמחשבות עצמאיות שלו, לגיטימיות, שאפילו עוזרות לו להצליח כלפי חוץ.
בפנים קשה להיות מאושר כאשר החשיבה מתפתחת לפי הקונסטלציה הזאת.
אם אדם כזה, מצליח כלפי חוץ, ולא יודע שיש עוד דרכים להצליח, הוא גם את הילדים שלו
מחנך כך.
