בחינוך מזרח אירופאי, אבל לא רק, היחס להרגשות של בן אדם היה משני ליחס להישגים החיצוניים שלו. וזה בכל הרמות.
הרבה אנשים מחונכים כך שמה שיש להם – כבר לא שווה. שווה מה שאין להם. זה בדם של החינוך הזה.
כאשר ההורים שלי היו חוזרים מאספת הורים והייתי מחכה בקוצר רוח: "מה אמרו עלי?" –
"אמרו שאתה יכול יותר טוב!" אף פעם שאני כבר טוב.
