ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
נרתיק שהתרחב
שאלה:
אני בת 46, גרושה ואם לארבעה. היו לי כמה מערכות יחסים עם גברים שהסתיימו. כמובן שהיו לכך סיבות רבות, אבל אני חושבת שאחת הסיבות היא שהנרתיק שלי רחב מדי, ובגלל זה אני לא מצליחה לענג גברים כאשר מגיעים ליחסי מין. היו פעמים שמסיבה זו הזקפה אצל הגבר הייתה נחלשת, וזה יוצר מבוכה, כי גם אני לא הייתי מצליחה ליהנות.
אחרי כמה פעמים כאלה גברים מוצאים איזה תרוץ על מנת לנתק את הקשר. בעבר, כאשר הנרתיק שלי היה צר, הייתי נהנית מאוד ממין, וגם לגברים לא היו בעיות כאלה כאשר היו איתי. האם קיים ניתוח או דרך אחרת לפתור את הבעיה?
תשובה:
יש כמה הסברים לתלונות שאת מעלה: גיל, שינויים הורמונאליים ולידות מרובות באמת יכולים לגרום להתרופפות שרירי הנרתיק והתרחבותו - אך ההנאה המינית של הגבר, וגם זו של האישה אינן תלויות רק ברוחב הנרתיק. מבחינה טכנית, האזורים הרגישים אצל האישה הם הדגדגן, השפתיים ואזור נקודת הג'י – אזורים שנמצאים כולם בשליש החיצוני של הנרתיק.
השקעה במשחק מקדים ובתנוחות מתאימות יכולה לפצות על התרחבות הנרתיק ולתרום לסיפוק גם של הגבר וגם של האישה. לא הייתי תולה את כל ההתדרדרות בחיי המין שלך וביחסים שלך עם הגברים רק ברוחב הנרתיק שלך.
ידוע שהמין הכי טוב הוא במערכת זוגית קבועה, כאשר שני בני הזוג מכירים, אוהבים, ומרגישים אחראים לאיכות החיים האינטימיים כחלק ממערכת היחסים הכוללת. את לא נמצאת עכשיו במערכת כזאת. היחלשות הזקפה אצל הגברים שעמם היית בקשר יכולה לנבוע גם מהבעיות הבריאותיות והפסיכולוגיות שלהם.
קיים ניתוח שנקרא "וגינופלסטיקה" להצרה של הנרתיק. את צריכה להתעניין אצל הגינקולוג שלך מי מבצע את הניתוח הזה. לפני שמחליטים על ניתוח, מומלץ לתרגל את שרירי הנרתיק. זה יכול להחזיר לך שליטה על השרירים וללמד אותך לכווצם לפי רצונך.
אחד התרגילים הבסיסיים הוא כיווץ של כל השרירים הטבעתיים, כאילו את מנסה לעצור את זרם השתן ל 5 - 10 שניות. יש לבצע את התרגיל הזה בתנוחות שונות 10-20 פעמים 3-4 פעמים ביום. בתרגיל אחר את שוכבת על הגב, מחזיקה כרית בין הברכיים, ומכווצת אותה עם שריר הירך הפנימי לאותן 5-10 שניות, 10-20 פעמים 3- 4 פעמים ביום - כמו בתרגיל הראשון.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
טיפול סרוגייט חד פעמי!
שאלה:
אני סטודנט בן 20 - ועדיין בתול. עד לפני שנה וחצי הייתי מאוד בישן. אז קרה שינוי גדול באישיותי. כעת אין לי כבר בעיה להימצא ליד בנות ולדבר איתן, אבל אני עדיין חסר ביטחון בכל מה שקשור למין.
אני חושב שתספיק לי פגישה אחת עם סרוגייט כדי לאבד את בתולי. אין לי צורך ללמוד לתקשר, להרגיש נינוח, וכו'. אני מרגיש שאני צריך רק לשבור את המחסום הראשוני. האם ניתן לארגן פגישה חד פעמית כזאת?
תשובה:
חלק נכבד מהמטופלים בקליניקה הם בחורים צעירים כמוך, שמסיבות שונות מתקשים להתחיל בחיי מין עם בנות שאותן הם מכירים בסיטואציות חברתיות רגילות. ביישנות וקושי בתקשורת – הם רק חלק מהבעיות שיכולות להפריע להגיע למטרה אליה אתה שואף.
בכל מקרה, גם בחיים הרגילים וגם בקליניקה של טיפול מיני בעזרת פרטנר חליפי (סרוגייט) לא מומלץ למהר ולקיים יחסי מין עם בחורה שרק לפני חמש דקות הכרת, ובוודאי לא כאשר זו החוויה המינית הראשונה שלך.
הניסיון לחסוך זמן וכסף יכול להיגמר בכישלון כואב, עם תחושות תסכול והחמצה. בקליניקה, תוך כמה פגישות אתה יכול ללמוד את רזי ההתקרבות והפעילות המינית שבהדרגה, ללא כאב, התרגשות יתר, או חרדת ביצוע - יביאו אותך ליחסי מין מהנים ומספקים.
את הידע והניסיון שתצבור במפגשים עם פרטנרית מנוסה מהקליניקה, תוכל ליישם אחר כך עם הבנות שתכיר בסביבתך הטבעית. ההבדל יהיה בכך שבמקום המתח והחרדה שמשתקים אותך עכשיו, תוכל לחוש רק ביטחון וציפייה לחוויה מרגשת.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
נקמה על דחייה
שאלה:
אני רווק, איש עסקים מבוסס בן 35. בחמש השנים האחרונות הייתה לי חברה. היום היא בת 24. היא בחורה מדהימה שאהבה אותי יותר מכל. הקשר איתה היה מעולה, ויחסי מין הטובים ביותר שהיו לי. למעשה גידלתי אותה, פינקתי אותה במתנות, בילויים, מלונות, נסיעות לחו"ל.
בשנה האחרונה היא התחילה ללחוץ עלי שנעבור לגור ביחד ונודיע לכולם שאנחנו מתחתנים. אני מאוד נלחצתי, וניסיתי למשוך עד כמה שאפשר. אחרי כמה חודשים היא הציבה לי אולטימאטום: הודעה פומבית על חתונה, קביעת תור ברבנות ושכירת אולם - או פרידה.
כעסתי עליה מאוד, לא יצרתי קשר במשך חודשיים, כל יום ביליתי עם בחורה אחרת רק כדי לשכוח אותה - אבל לתדהמתי גיליתי שאני לא יכול בלעדיה. התחלתי שוב לחזר אחריה, שלחתי לה מתנות ופרחים, ניסיתי לדבר איתה בטלפון, אך היא סירבה לענות לי. בסוף אמרה שהיא נהנית מהחופש, וצריכה זמן בשביל להחליט מה היא רוצה.
חיזרתי אחריה בטירוף, כתבתי לה מכתבים ואימיילים, השארתי מסרים בסלולארי, הבטחתי להתחתן איתה מתי שתרצה ולעשות אותה מאושרת. לבסוף היא כתבה לי מכתב קצר, בו היא אומרת שחבל שזה בא מאוחר מידי, שהיא כבר לא רוצה להתחתן איתי, שיש לה חבר רציני ושהיא מבקשת שאפסיק לחזר אחריה ושאפסיק לנסות ליצור עמה קשר.
אני חסר אונים, מרגיש שאני הולך למות, לא יודע מה לעשות... לתת זמן ואז אולי לאבד אותה, או לא לתת זמן וגם לאבד אותה. אמרו לי שהסטטיסטיקה מראה שמתחתנים מהר עם החבר הראשון אחרי הפרידה. אני בלחץ. מה לעשות?
תשובה:
אתם שניכם, כנראה, אנשים עם אופי כוחני וצורך בשליטה. האולטימאטום שלה גרם לך להתנתק ולהראות לה "מי הבוס" על ידי זה שהראת לה שיש "הרבה דגים בים" ומי שיחליט אם להתחתן ומתי - זה רק אתה.
למרות גילך הבוגר ושנות היכרותכם הרבות, לא הערכת נכון את עוצמת תגובתה לדחייה. בסופו של דבר נראה לי ששניכם הרווחתם ממה שקרה. אם בתקופה של חיזורים ואהבה פורחת אתם מסוגלים לפגוע בצורה כל כך כואבת אחד בשני, מה היה קורה לו הייתם זוג נשוי? אני מקווה ששניכם תפיקו לקחים לקראת מערכות היחסים העתידיות שלכם.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
משבר נישואין
שאלה:
אני בת 37, ובעלי צעיר ממני בחצי שנה. אנחנו יחד מכיתה י"ב. לפניו היה לי חבר במשך שלוש שנים. לבעלי לא היה ניסיון מיני כשהכרתי אותו. עד לפני חצי שנה היינו זוג מדהים.
חיי המין שלנו היו מצוינים. אני הייתי היוזמת והמגוונת של הסקס. אני גם יזמתי את כל הבילויים והפעילויות החברתיות כי בעלי העדיף לשבת בבית עם העיתון והטלוויזיה שלו.
לפני כחצי שנה הרגשתי שמשהו קורה לבעלי. הוא הפסיק להתייחס אלי, נעשה עוין וקר כלפי, סירב לשתף אותי במחשבותיו. התאפקתי כמה שיכולתי, עד שלילה אחד בא הפיצוץ. לאחר בכי שלי ושלו, הוא הסביר לי שהוא מרגיש כישלון בחיים.
לפני כמה שנים הוא הביא לפשיטת רגל עסק משפחתי מצליח של ההורים שלי. בעקבות זאת רמת החיים שלנו ירדה. במאמצים גדולים שלי ושל משפחתי הצלחנו לשקם את המצב שלנו. אף פעם לא האשמתי אותו בכל התסבוכת.
באותו לילה בעלי אמר שהוא לא אוהב אותי יותר, ושהוא רוצה לצאת לבד מבלי לתת דין וחשבון. החלטתי לתת לו חופש. הוא התחיל לדאוג להופעתו החיצונית, קנה תכשירים יקרים נגד התקרחות, הלך לדיאטנית ולחדר כושר.
בד ובד הוא התחיל לצאת לבד בימי שישי, לחזור מאוחר בלילה, ולא לקח לי זמן רב לגלות שהוא מבלה עם אחת מהעובדות שלו.
נורא נפגעתי וכעסתי, הצעתי להיפרד. לבסוף החלטנו לתת צ'אנס. אני תמיד הייתי אישה תומכת, אוהבת, חמה ומפרגנת. וכצעד של פיוס הזמנתי נערת לווי הביתה כדי לפצות את בעלי. חגגנו בשלישיה וחשבתי שבזה העניין הסתיים, אבל הסתבר לי שהרומן שלו לא נפסק, והוא המשיך להיות סגור וכעוס כלפי. אני מרגישה שהכול מתפרק.
השאלה שלי היא האם זה משבר חולף, או שהכול אבוד וכדאי לחתוך ולא להיפגע יותר?
תשובה:
כנראה את באמת אישה נהדרת, אוהבת, חמה ותומכת - אבל ממכתבך נוצר רושם כאילו את מתייחסת לבעלך קצת כמו אם שתלטנית לילד. את נותנת כסף, יוזמת עסקים, בילויים, סקס, כועסת, סולחת, נותנת לו מתנות. כמו אם לילד מתבגר את מתפלאת: "הייתי כל כך בסדר, למה הוא עושה בעיות?"
כנראה בעלך, שעד עכשיו הסכים להיות 'ילד טוב', עובר עכשיו משבר שדומה למשבר גיל ההתבגרות, מנסה להגיע לידי 'הגדרה עצמית', בודק מה הוא שווה בלי התמיכה והעזרה שלך. התהליך הזה הוא מסובך, עדין, וטומן בחובו סכנות רבות.
בגיל כזה שינוי אישי ושינוי במערכת המשפחתית לא באים בקלות. אם אתם מתקשים לנווט את המצב לבד, כדאי לפנות לאיש מקצוע בעל גישה מערכתית, שיעזור לכם למצוא כיוון בסערת הרגשות שבה אתם נמצאים כעת.
11.10.2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
