ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
על המותר והאסור באהבה
שאלה:
החברה שלי, בת 28, נרתעת ממגע פיסי לחלוטין - כלום מלבד חיבוקים. הדבר קרה לה גם עם חבריה הקודמים. הפעמים היחידות בהם היא קימה יחסי מין היו עם אנשים אליהם לא הרגישה קשורה.
בתחילת הקשר היו בינינו יחסים פיסיים, ואף קיימנו יחסי מין, אשר נפסקו לאחר חודש אחד, לטענתה כיוון שהתחילה להרגיש משהו כלפי. אנחנו ביחד כחמישה חודשים, ורוצים לפתור את הבעיה. כיצד ניתן לפותרה, והאם לדעתך הטיפול יהיה ארוך?
תשובה:
בני אדם נוטים להפנים מוסכמות ודעות קדומות חברתיות שונות. בדרך כלל ההפנמות הללו מתרחשות בגילאי הילדות או ההתבגרות. לרוב תהליך ההפנמה הוא לא מודע, ולנימוקים לוגיים להתנהגות כזו או אחרת קשר רופף עם הסיבות האמיתיות.
לא כל המוסכמות, החוקים מוסריים והדעות קדומות מופנמים בצורה שווה על ידי כל האנשים. בדרך כלל קיים קשר בין הקונפליקטים, הפחדים וההתנסויות של הפרט, לבין הנטייה שלו להפנים אמונות וחוקים כאלה או אחרים.
אמונות מהסוג שאתה מתאר, שמגע גופני הוא דבר מלוכלך וחסר רגש, מרחפות בשכבות אכלוסיה שונות. אותם אנשים יכולים להאמין שקשר רציני, "עם רגשות", הוא א-מיני. כפי שאמרתי אמונות אלה מתבססות על פחדים לא מודעים.
בבירור מעמיק בתהליך הטיפול מוצאים לעתים קרובות אצל אנשים אלה אסוציאציות פנימיות ולא מודעות בין מין ללכלוך, הפרשות, הריונות לא רצויים, מחלות מין או ניצול מיני. במקרים רבים הפחד והאיסור כל כך חזקים, שהם מצליחים לדכא לגמרי את היצר המיני הביולוגי.
בתרבויות שמרניות טכס הנישואין מתבצע על ידי דמות סמכותית כמו רב או כומר, שכאילו נותנים אישור לאדם החלש להנאה גופנית בגבולות המוכתבים. ההיתר הזה כאילו מוריד מהאנשים את האחריות. לא צריך להחליט לבד, לא צריך להתלבט.
אנשים שמעוניינים לבחור לעצמם את המותר והאסור בחיים האינטימיים ובמיניות, צריכים לעבור תהליך של שחרור רוחני. פסיכותרפיה ויעוץ פסיכוסקסואלי יכולים להיות חלק מהתהליך הזה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
עוד פעם על בגידה
שאלה:
אני כותבת לך בגלל שמצבי בכי רע. לאחרונה מצאתי את עצמי משוטטת באתרי אינטרנט שעוסקים במפגשים לצורך בגידה. נכנסתי גם לצ'טים במטרה לבגוד בבעלי. כל זה בגלל חסך הקיים בחיי הנשואים שלי.
אני אישה עובדת, נשואה מזה 8 שנים, ואם לשני ילדים. היית מגדירה את עצמי כאוהבת חיים ורוצה ליהנות מכל הדברים הקטנים. אני חולמת על חוויות מיניות חדשות, אוהבת להיות מחוזרת על ידי בן זוגי. עד עכשיו היית אישה מאוד נאמנה לבעלי, אוהבת להעניק לו את מה רק אפשר וכאן מתחילה הבעיה הגדולה.
בעלי בן להורים גרושים. הגירושים של הוריו היו מאוד מכוערים, אימא אישה מאוד קשה ואלימה מילולית. אני לא יודעת אם זה הסיבה, אבל בעלי מאוד סגור - כמו בתוך קופסא, מחפש תמיד את השקט שלו. לא עוזר לי בבית, לא מפנק אותי בלילות, לא אוהב נגיעות, לא אומר מילות אהבה, מתרגז כשאני יוזמת סקס, פשוט יבש כמו מדבר. רק הטלוויזיה שלו והעיתון וזהו.
לי מאוד קשה לחיות עמו מאחר שאני אוהבת לשוחח, אוהבת חיי מין סוערים, וכל הזמן שאני חיה עם החוסר הזה – הוא הופך אותי לאישה מתוסבכת ומרירה. הסברתי לבעלי כמה פעמים כמו לילד מתלמד - מהי אישה, מה היא אוהבת, אבל כמו שאמרתי - קיר בטון.
אני גם עברתי הרבה בחיים. אמי נפטרה ממחלת סרטן כאשר הייתה בת 22. אני עזרתי לה ותמכתי בה בכל תקופת המחלה. אני ראיתי מול העיניים שלי איך חיים נגמרים עם כל התסכולים - בין היתר על השנים שבוזבזו, על האושר שאף פעם לא הגיע.
לכן אני רוצה להרגיש טוב ולהיות מאושרת לפני שזה מאוחר מדי. אני מרגישה שבעלי כבר לא ישתנה. אני אפילו לא רוצה לדמיין איך יראו חיי בעוד 10 שנים, אם עד עז לא אמות מצער.
אני לא מעוניינת להתגרש כי לא רוצה מלחמות על גבי הילדים שלי. כיצד אני יכולה להקל על עצמי בהתמודדות שלי? האם עלי להרים ידיים ולצאת לבגידה הנחשקת שמעסיקה אותי בתקופה האחרונה?
תשובה:
את כותבת שהיחסים שלך עם בעלך התפתחו כך שנוצר נתק רגשי ביניכם, ושאת כל הזמן מתוסכלת מחוסר גילויי אהבה, חום וחברות מצדו. את מתארת בצורה מאוד משכנעת את הפחד שלך להחמיץ את החיים, וכמו אימא שלך, להגיע לנקודה הסופית מבלי לחוות אושר של אהבה, חברות וסיפוק מיני.
מהצורה שבה את מתארת את בעלך , גם ברור שאת מאוד כועסת אליו. לא לגמרי ברור איך הצורך באהבה הופך אצלך לצורך בבגידה. יתכן שכאן לא הצלחת להשתחרר מתפישת העולם של אמך, וכמוה את רואה שאיפה לאושר, לאהבה, לסיפוק מיני ורגשי כמשהו שלילי.
העמדה שגורסת שאהבה למישהו אחד פירושה בגידה במישהו אחר - טמונה בתפישה חברתית (שגם הופכת לתפישה פנימית של היחיד) שלפיה מיוחסים לאהבה, ששייכת לתחום הרגשי האין סופי, מונחים של מערכת העיכול - מה שנתת לאחד לאכול, כבר אי אפשר לתת לאחר.
מכאן, קצרה הדרך לחוות אהבה למישהו אחד כבגידה במישהו אחר. אם אין בכוונתך להרוג את בעלך, לנשל אותו מנכסיו, לגרום לקריסת העסק שלו או לפיטוריו מעבודה, לסכסך אותו עם החברים או המשפחה שלו, לגלות את סודותיו ברבים בצורה שתפגע בו, הייתי ממליץ לך לרדת מהמונח 'בגידה' ולהתרכז במה שחסר לך - אהבה, חום, חברות, מין מספק.
חשוב לשאול את עצמך אם עשית הכול כדי לשפר את המצב. אולי הצורה שבה הסברת לבעלך "כמו לילד" מה זאת אישה - הייתה מעליבה, וגרמה להתנגדות ולהתרחקות עוד יותר גדולים. אולי אפשר לעשות צעדים נוספים כדי לשפר את המצב. האם ניסית לשכנע את בעלך לפנות יחד לייעוץ זוגי? ואם ניסית והוא סירב, האם פנית לייעוץ לבד, כדי לבדוק מה עוד את יכולה לעשות מלבד הסברים כדי לשפר את הזוגיות שלכם?
נניח שעשית את הכול וזה לא קירב ביניכם . נניח שהגעת למסכנה שהדרך היחידה לממש את חייך, היא מציאת גבר או גברים מחוץ למסגרת הנישואין. נראה לי שכמו שהדבר מושך , הוא גם מפחיד אותך. אני חושב שהפחד הזה מוצדק.
הרי אין שום ביטחון שגברים שתכירי דרך אינטרנט יהיו מסוגלים, או ירצו לתת לך יותר ממה שבעלך נותן לך. אולי יתברר לך לאכזבתך שכל הגברים שתכירי יתייחסו אליך באופן דומה לאיך שבעלך מתייחס אליך, ואז תצטרכי להתמודד עם השאלה מה היא תרומתך למערכות יחסים כאלה.
אבל למה להיות פסימיים? יכול בהחלט להיות שאם תצליחי שלא לשקוע בתסכול וברחמים עצמיים, ותפסיקי לנסות לשנות את בעלך ולריב איתו, ובמקום זאת תאזרי אומץ ותחיי את החיים שלך כפי את רוצה, באמת תמצאי חבר או חברים שאיתם תוכלי לממש את הכמיהה שלך לאהבה, לחיזור, לשיחת נפש או למין סוער.
יש סיכוי שגם בעלך יזכה מהצד הזה שלך. במקום אישה מרירה ומתוסכלת, הוא יקבל אישה שמרוצה מעצמה, שלווה ומפזרת חיוכים. אולי אז גם הוא יתחיל לחזר אחריך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מתי אהבה היא בגידה
שאלה:
אני נשואה בת 36 וכבר הרבה שנים נמצאת בדילמה. לפני 6 שנים הכרתי גבר בסביבות גילי. אנחנו חברים טובים. שנינו נשואים פלוס ילדים ולא רוצים להרוס את מה שבנינו. אני מאוד אוהבת את בעלי וגם מאוד אוהבת את מאהבי.
האם זה נורמאלי והאם זה בריא לחיות עם שני גברים אהובים, כאשר לפחות בעלי לא יודע ולא חושד שיש לי מאהב? אני לא טיפוס בוגדני. האם יש פתרון למצב שלי, או שכך אחיה שנים?
תשובה:
אני מקבל הרבה מכתבים מגברים ונשים עם דילמות דומות לשלך. רבים מהמטופלים שלי נמצאים או היו במצבים דומים. תמיד נשמע לי צורם שאנשים תופסים את מושג האהבה למישהו או משהו כבגידה במישהו אחר. לדעתי שני המושגים האלה לא חייבים להתקיים יחד. בכל אופן לא בכל מקרה.
אני נתקלתי בחיי ובעבודתי כמטפל בהרבה אנשים שבוגדים בדרכים שונות ובצורה אכזרית ביותר באנשים שקרובים להם, סומכים עליהם, תלויים בהם וזאת אף מבלי שמעורבת בזה אהבה למישהו אחר.
את כותבת בכנות ומתוך לבך שאת אוהבת את בעלך ואת מאהבך. את גם כותבת שאת לא טיפוס בוגדני, ואין לך כוונה לפגוע באף אחד מהם. היכולת לאהוב – זו התכונה היקרה ביותר שקיימת אצל חלק מהאנשים. הביטויים שלה יכולים להיות קשורים במשיכה או בקרבה מינית, אבל לא תמיד ולא בהכרח.
מקדמת היסטוריה חוקים חברתיים ניסו להסדיר ולהגביל את חלוקת האהבה והקשרים המיניים של האזרחים. לא תמיד בהצלחה יתרה. הרבה דם ודמעות נשפכים בגלל החוקים וההגבלות האלה עד עצם היום הזה.
בחברה של ימינו, כאשר 30% - 50% אחוז מהנישואין מתפרקים, ולפחות בחצי מהנותרים אנשים סובלים, אבל נשארים יחד בגלל פחד, אילוצים כלכליים או חוסר ברירה, ברור שמוסד הנישואין הקיים פשט רגל, ובהדרגה עובר שינויים.
כל חברה וכל אדם מתמודדים עם זה בדרך אחרת. אם את מצאת אושר באהבתך לשני גברים ושניהם אוהבים אותך ואף אחד לא נפגע במשולש שלכם, תשמרי על הקיים, כל עוד המניע הוא אהבה.
זה הרבה יותר אנושי ובריא מלהתחיל לשנוא את בעלך בגלל שאין לך אומץ להודות לעצמך שאת אוהבת עוד גבר, או להתעסק בהתלבטויות בלתי פוסקות את מי לעזוב בגלל שלימדו אותך שלאהוב מישהו - פירושו לבגוד במישהו אחר.
יכול להיות שבמהלך שש השנים בעלך יודע על הרומן שלך, ולא אומר לך כלום כי הוא מפרגן לך וחשוב לו לדעת שאת מאושרת. כנראה הוא בטוח מספיק בעצמו ובוטח בך, כי הוא יודע שהאהבה שלך כלפיו לא נפגעת מזה. יכול להיות שגם לו יש לב רחב, והוא גם אוהב אישה או נשים אחרות.
כמו שאת רואה: אף אחד לא מת מאהבה. מתים משנאה וקינאה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
לא נהנית ממין
שאלה:
אני בת 18. כאשר הייתי בת 4 , בן דודי ניסה להכריח אותי לבצע בו מין אוראלי. עכשיו יש לי חבר, אבל אני לא מסוגלת לעשות איתו מין אוראלי. הכוונה שלי היא שאני לא מסוגלת לקחת את איבר המין שלו לפה שלי.
לא רק זה, אני לא מסוגלת לראות את איבר המין שלו - במיוחד כאשר הוא זקוף. אני גם משתדלת לא לגעת בו עם הידיים שלי. אני יודעת שאני אמורה ליהנות מזה, אבל במקום זה אני מרגישה גועל.
הבעיה השנייה שלי היא שמעולם לא הצלחתי להגיע לאורגזמה. לא לבד ולא עם גבר. עדיין לא קיימתי יחסים מלאים, אבל היית במצבים אינטימיים עם הרבה גברים. אחרי כל מגע עם גבר אני מסתבנת ומתקלחת כמה פעמים, כדי לשטוף מעצמי כל זכר למגע ולגירוי מיני.
אני לא מאוננת, גם בגלל שאני לא נהנית מזה, וגם בגלל שאני חושבת שזה לא טבעי ונגעלת מזה. השאלה שלי היא – האם כל זה קשור למה שקרה לי בגיל 4, ומה אני עושה עם זה עכשיו? איך מטפלים במצב כזה?
תשובה:
משחקים של ילדים קטנים, אחים, בני דודים, שכנים, לעיתים קרובות כוללים ביטויים מיניים, כמו הצצה, נשיקות, חיבוקים, נגיעות באברי המין של עצמם ואחד של השני, חיקוי של תנועות של משגל, או כמו במקרה שלך, ניסיון למגע מיני אוראלי.
בדרך כלל המשחקים האלה לא גורמים נזק, ומהווים שלב בהתפתחות של הילד - השלב האדיפאלי לפי זיגמונד פרויד. השלב הבא - הוא שלב החביון, שבו הילד מפנים את האיסורים החברתיים, ומוותר על הביטויים הגלויים של מיניותו עד לשלבים מאוחרים יותר בגיל ההתבגרות.
יכול להיות שפער הגילים בינך ובין בן הדוד היה גדול, והניסיונות שלו היו אלימים ובוטים. אפשרות אחרת היא שההורים שגילו את המשחקים שלכם הגיבו בצורה בהולה וגסה, שגרמה לך לרגשי אשמה, פחד וגועל בכול מה שקשור להתעסקות במין: התבוננות, מגע, התרגשות.
ייתכן ששנים לא זכרת ולא חשבת על מה שקרה בגיל 4, ורק בגיל ההתבגרות, עם ההתנסויות המיניות הראשונות, כל הפחדים, הגועל ורגשי האשמה חזרו בעוצמה, ומונעים ממך הנאה מפעילות מינית.
כדי להתגבר על הקשיים שלך, את צריכה לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי, לבד או יחד עם החבר שלך, אם יש לך חבר כזה שאת יכולה לסמוך עליו ושיעשה את הטיפול יחד אתך.
אם אין חבר כזה ניתן להיעזר בפרטנר חליפי – סרוגייט - שישמש כבן הזוג שלך לכל תקופת הטיפול. רצוי לא לדחות את הפניה לטיפול כדי לא לקבע את הבעיות, מה שיהפוך את הטיפול ליותר מסובך ויותר וממושך.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
