ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
אני מאוהבת במפקדת שלי
שאלה:
אני חיילת בת 19, וקרה לי דבר נורא מוזר ומבלבל: התאהבתי במפקדת שלי (בת גילי) בטירונות. אני נהנית מאוד להסתכל עליה וחשבתי שהיא מאוד יפה, עדינה ומקסימה.
כשהייתי רואה אותה מתקרבת אלי, הלב שלי היה מתחיל להלום חזק מהתרגשות והייתי נעשית יותר ביישנית ומסוגרת (מה שקורה לי בדרך כלל עם גברים שמוצאים חן בעיני) .
מה שהכי מדאיג אותי - הוא שפנטזתי שאנחנו נוגעות זו בזו ומתנשקות. זאת הפעם הראשונה שקורה לי דבר כזה. בעבר התלהבתי רק מגברים ונמשכתי אליהם.
שאלותיי הן: האם אני לסבית או דו מינית? האם התאהבות כזאת יכולה לקרות לי שוב? האם ייתכן שזה היה אירוע יוצא דופן בגלל המצב האובייקטיבי המיוחד או משום שהיא הייתה באמת מקסימה (הרבה בנות נקשרו אליה)?
תשובה:
לפי שאלתך את נערה מאוד רגישה, חכמה וקשובה לעולמך הפנימי. יש בך המון רוך וצורך לקרבה ואינטימיות. מה שיפה שאת לא מתכחשת לרגשות ולפנטזיות שלך ומנסה להבין אותן.
הצורך בקרבה ,אינטימיות, מגע גופני - הם צרכים אוניברסאליים וקיימים בכל אחת. גם הגירוי המיני שיכול להתלוות לצרכים האלה - הוא טבעי ונובע מתהליכים ביולוגיים. הגירוי המיני מתעורר גם כאשר פרטנר מיני מתאים לא בנמצא. זה בדיוק המצב שאת מתארת.
טבעי גם שהמפקדת שלך נעשתה אובייקט לכמיהה שלך. חוץ מתכונות האנושיות שלה ,היופי, העדינות, הקסם האישי - היא גם הייתה ה"גבר" היחיד בסביבה, עם כל התכונות הגבריות שהתפקיד מקנה לה: הכוח ,הסמכותיות, הביטחון העצמי.
אם להוסיף לזה את כל התכונות שהתפקיד של טירונית מעורר אצל בנות: חוסר ביטחון, כניעה מול סמכות, הזדקקות לעזרה, אפשר להבין את מערכת הרגשות שנוצרה ביניכן.
לפי מכתבך משיכה מעין זו קרתה לך רק פעם אחת, בסיטואציה מאוד מיוחדת של טירונות בנות. את מספרת על המשיכה שלך לבנים כהרגשה שמוכרת לך היטב. כנראה זו האוריינטציה המינית שלך.
יתכן שבסיטואציות מסוימות, אולי דומות לטירונות, תופיע אצלך משיכה לנשים. רק את תוכלי להחליט אם לתת לה ביטוי במציאות או להשאיר זאת בתחום הפנטזיה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
זוגיות בגיל חמישים
שאלה:
אני בת 50 ובעלי בן 55. ילדינו גדולים וגרים מחוץ לבית. אני עובדת בחצי משרה, אבל יש לי הרבה זמן לעצמי. אני עוסקת הרבה בספורט, לומדת באוניברסיטה הפתוחה. אני מרגישה שאני פורחת גם גופנית וגם נפשית. אני נראית טוב מאוד ואנשים לא נותנים לי את הגיל שלי. התשוקה המינית שלי חזקה מאוד, ואני מוכנה לקיים יחסים אפילו יום-יום. אני פתוחה עם בעלי, מספרת לו על תשוקתי, מנסה לפתות אותו בבגדים סקסיים, סיפורים וסרטים עסיסיים, אבל דווקא עכשיו, בעלי, שתמיד היה היוזם והדורש מין "התקרר". הוא טוען שאני מגזימה, ושבגיל שלנו מספיק לקיים יחסים פעם בשבוע או ב - 10 ימים. אני לא מבינה אותו.
גם לו יש עכשיו המון זמן פנוי - הוא יצא לפנסיה מוקדמת מתפקיד בכיר ובתנאים מצוינים. אבל במקום ליהנות מהחיים ,הוא כל היום רואה טלויזיה או קורא עיתון. הוא התחיל להזניח את עצמו. יכול יומיים לא להתגלח או להחליף בגדים, התחיל להשמין, וכנראה בגלל זה עלה לו לחץ הדם והוא מקבל טיפול תרופתי. הוא לא מקפיד על דיאטה וגם הסוכר שלו עלה. כואב לי שדווקא עכשיו, כאשר אנחנו עדיין צעירים יחסית, והחיים שלנו כל כך נוחים אני לא יכולה ליהנות מהם במלואם.
תשובה:
את מתארת מצב של חוסר התאמה מבחינת התשוקה, אבל ממכתבך עולה שהופר איזה איזון ביניכם שהוא מעבר לאיזון בתשוקה המינית.
בשבילך גיל ה - 50 הוא גיל של פריחה מחודשת, פעילות נמרצת למען עצמך, גילוי כוחות פיזיים ונפשיים חדשים, תשוקה עזה למיצוי החיים, צמיחה, הנאה רגשית ומינית. כנראה על בעלך עוברים תהליכים אחרים. יכול להיות שאצלו יציאה לפנסיה מוקדמת נתפסת כהודאה בזקנה, חוסר ערך, חוסר חיוניות. ייתכן שעל רקע זה התפתח אצלו מצב דיכאוני גלוי או סמוי. חוסר פעילות, הזנחה עצמית, השמנה, ירידה בחשק מיני יכולים להיות סימנים לכך. לחץ דם, סכרת ותרופות שהוא מקבל יכולים לתרום גם למצב רוח ירוד וגם לירידה בחשק מיני. כל התופעות השליליות הללו מחזקות אחת את השנייה, וגורמות לכך שבעלך נמצא במין מעגל סגור. במצב הזה לחץ וביקורת שלך בנושא תדירות יחסי המין יכולים רק להחמיר את המצב שלו, ולגרום לו לשקיעה עמוקה עוד יותר. אני ממליץ לך להשתמש באנרגיה שיש לך כדי לעזור לבעלך לפנות לייעוץ במטרה לטפל בעצמו. הרבה מהבעיות הרפואיות והרגשיות שלו ניתנות לתיקון.
שילוב של ייעוץ רפואי עם ייעוץ זוגי-מיני יסייע לכם לשפר את יחסי המין ולמצות עד תום את הפוטנציאל שלכם, גם אישית וגם כזוג.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מעבר לאורגזמה נשית
שאלה:
אני סטודנט בן 24. אני יודע שהרבה מהחברים שלי מתפארים בביצועים המיניים שלהם, אבל אני אומר בכנות - אני באמת מאוד פעיל מינית.
לא ששכבתי עם המון נשים. היו לי בסך הכול עד עכשיו רק 12 נשים, אבל אני מקיים יחסים כמעט כל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום. בגלל שאני מכיר נשים כל כך טוב, אני יודע שהן מאוד שונות אחת מהשנייה במיטה.
המסתוריות שלהן משגעת אותי. אני רוצה לדעת פעם אחת ולתמיד מה הם הסימנים הפיזיים והביולוגיים של האורגזמה הנשית.
אני מדבר על סימנים ברורים כמו שפיכה אצל גברים. אל תספר לי על נשימה מהירה, התכווצות שרירים, היאנחות, דברים שכל אחת יכולה ללמוד מסרטי פורנו. אני מדבר על הוכחות מדעיות.
תשובה:
סטודנט יקר, אני מעריך את הגישה המדעית שלך. יחד עם הצניעות, השאיפה להישגים והחריצות העתיד שלך כמדען מובטח.
עם זאת, צר לי לאכזב אותך, אבל לא קיים סימן חיצוני חד משמעי שמצביע על האורגזמה אצל אישה. אתה צודק שכל אישה שונה, מיוחדת ומסתורית בדרכה שלה - ומה שנכון לגבי אישה אחת, לא בהכרח תופס לגבי האחרות.
למשל, פטמות יכולות להזדקר בזמן האורגזמה, אבל גם מגירוי מיני ללא אורגזמה, מקור, התרגזות או מתח. נשימה מהירה וגניחות יכולות להיות גם סימן להתרגשות מינית ללא אורגזמה.
דווקא התכווצויות הנרתיק באמת הוכחו כסימן פיזיולוגי לאורגזמה ,אבל גם אם האישה חשה אותן בעוצמה רבה ומכשירים במעבדה מצביעים על כך בבירור, גבר לא תמיד חש אותם עם הפין שלו או עם האצבעות.
חוץ מזה נשים רבות מסוגלות לכווץ את השרירים בצורה רצונית כך שאם האישה לא תרצה שתדע את "האמת" - אתה לא תדע. אחוז קטן של נשים בזמן האורגזמה מפריש או אפילו משפריץ כמות קטנה של נוזל מפתח השופכה (פתח יציאת השתן), אבל זה נדיר, ולא קורה לרוב הנשים.
אתה לא כותב למה אתה כל כך צריך את ההוכחות המדעיות, אבל עושה רושם שמה שמעסיק אותך, זה הצורך בהוכחה שאתה מסוגל להביא את הנשים לאורגזמה.
בגיל שלך הצורך להוכיח את גבריותך מובן ,אבל אם הוא מוגזם, הוא פוגע בקשר עם האישה, ולפעמים גם בביצוע. הרבה גורמים יכולים להשפיע על האורגזמה אצל האישה.
נשים רבות לא תמיד מגיעות לאורגזמה, ולמרות זאת נהנות מאוד ממין. נשים מזייפות אורגזמה בדרך כלל בשביל לרצות גברים חסרי ביטחון שכל מטרתם היא להוכיח את גבריותם ואת יכולתם המינית.
שאלות מסוג: "גמרת?" מלחיצות את האישה ולא תמיד זוכות לתשובה כנה. שאלה הרבה יותר עדינה כמו:" האם את אוהבת את מה שאני עושה?" או "האם יש דברים שהיית רוצה שאני אעשה, או שנעשה יחד?" - פותחות את הנושא לשיחה, מחזקות אמון הדדי, ומאפשרות שיפור מתמיד באיכות יחסי המין, כולל אורגזמות, אבל גם הרבה מעבר לזה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
האם אני אוהבת יותר מדי?
שאלה:
אני רווקה בת 29. למרות שכולם אומרים שאני נראית טוב מאוד ,ואני יודעת שזה נכון, אני לא מרגישה כך.
לפני שנתיים אחרי שחבר נפרד ממני, הייתי בדיכאון קשה. לא קמתי מהמיטה, לא התרחצתי, לא עבדתי ולא אכלתי. חברה שלי סחבה אותי לתחנה לבריאות הנפש, קיבלתי תרופות - והמצב שלי השתפר.
למעשה החבר שלי עזב אותי כי "עשיתי לו את המוות" - עשרות פעמים ביום התקשרתי אליו עם טענות למיניהן, כמו : "למה אתה לא מתקשר". הוא כבר לא ידע איך לצאת מזה. הוא היה אומר: "הרי לפני חצי שעה דברנו" , אבל זה לא שכנע אותי.
אם הוא היה מאחר לפגישה, היה מוצא אותי בדמעות. הייתי עושה לו"ברוגזים", חוקרת אותו , שואלת על כל הנשים שעובדות עמו כדי לגלות בקול שלו אם הוא נמשך אליהן.
עכשיו יש לי חבר חדש. אנחנו בקשר רק חודשיים ואני מרגישה מאוד תלויה בו. אני כל הזמן במתח כי אני רוצה שהוא כל הזמן יגיד לי כמה הוא אוהב אותי. כאשר חברים שלו בסביבה, אני מרגישה לא קיימת.
הטלפון הסלולארי שלו סגור רוב היום בגלל עבודתו, ואם הוא לא מתקשר, אני מרגישה מועקה בחזה, בוכה, חושבת שחיי נגמרו. כאשר הוא סוף-סוף מתקשר, אני שוב מרגישה מאושרת ושמחה.
הבעיה היא שאני יודעת שזה שהוא לא מתקשר , לא אומר שהוא לא אוהב אותי, אבל הידע הזה בכלל לא עוזר לי. אני פוחדת לאבד גם את החבר הזה.
לפעמים אני חושבת שזה לגמרי נורמאלי לצפות שמי שאוהב אותך יראה את זה כל הזמן. האם זה לא נכון? בקיצור אני מבולבלת. יש לך עצה בשבילי?
תשובה:
הסיפור שלך מראה באופן חד מאוד את הקשר שבין האופי והאישיות לנטייה הלא מודעת ליצור בחיים מצבים טראומתיים שבסופו של דבר מביאים לדיכאון.
למרות שטיפול התרופתי הצליח לרפא את הסימפטומים הגופניים של הדיכאון - כמו חוסר אנרגיה, הפרעות שינה, תיאבון וכו' , הוא לא שינה את האופי שלך. לכן את, בלי לרצות בכך, שוב יוצרת מצבים שיביאו לכך שהחבר שלך יעזוב אותך, ואת שוב תרגישי עצובה ודחויה.
גם אם הטיפול התרופתי ישמור אותך מלפתח דיכאון קליני, שזה גם לא דבר פעוט, החיים שלך ימשיכו להסתובב סביב נושאים של תלות, שליטה ובדידות. ספק אם בחור בריא, שבעצמו לא תלותי בצורה קיצונית, יחזיק מעמד בקשר מסוג זה.
כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה חייבים לשלב טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה. בתהליך של פסיכותרפיה ניתן להגיע למניעים הלא מודעים של הנפש שמביאים את האדם למצבים דיכאוניים, שהורסים לו את החיים.
אגב, אצלך אלו כנראה נושאים של שליטה - תלות.אצל מישהו אחר זה יכול להיות משהו לגמרי אחר שמביא אותו לאותם סימפטומים של דיכאון.
כמובן עדיף שאותו מטפל יעסוק גם בגוף וגם בנפש שלך, ולא לפצל את עצמך בין מטפלים שונים. הכוונה היא על טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
