ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
האם בעלי הומוסקסואל
שאלה:
אני בת 33 ובעלי בן 35. אנחנו נשואים ארבע שנים ויש לנו ילד קטן. בעלי עבד ולמד בארה"ב. הכרנו דרך קרובי משפחה, התחתנו אחרי חצי שנה של היכרות, ואני יודעת עליו רק מה שהוא סיפר לי. לאחרונה גיליתי במחשב שלנו בבית שבעלי נכנס לכמה אתרי סקס הומוסקסואליים.
זה ממש קומם אותי. הרגשתי מרומה ונבגדת .דרשתי ממנו הסברים. צרחתי עליו: מדוע לא סיפר לי עד עכשיו שיש לו נטיות הומוסקסואליות. אני חוששת שהוא בוגד בי עם גברים, ועוד ידביק אותי ב - .AIDS
דרשתי שנלך יחד לטיפול. אני רוצה לדעת את כל האמת. הוא לא מוכן ללכת לטיפול, מנסה להתחמק מהשאלות שלי, אומר שסתם נכנס לשם מתוך סקרנות. אני לא מאמינה לו. פתאום אני מרגישה שכל הנשואים שלנו בנויים על בסיס רעוע של שקרים ואינטרסים.
תשובה:
התגובה החריפה שלך באמת מצביעה על משבר רציני ביחסים ביניכם. יש לי ספק שלפני הגילוי שלך שרר ביניכם אמון מלא .אולי הצורך שלך לבלוש אחרי הגלישה שלו באינטרנט - הוא סימן לכך.
ייתכן באמת שהנישואין שלכם הם על בסיס של אינטרסים, היות ואת מספרת שלא הכרת אותו זמן רב לפני הנשואים. את לא כותבת איך הסתדרתם לפני הגילוי שלך, אבל כנראה ארבע שנות נשואים לא קירבו, אלא להפך, גילו פערים ואי התאמות ביניכם.
גלישה לאתרי סקס הומוסקסואליים לא בהכרח מצביעה על היותו של הגולש הומוסקסואל. אם זו כל הוכחה שלך, אז היא יותר מצביעה על החשדנות שלך מאשר על הנטיות המיניות של בעלך.
כמי שיודעת איך להתחקות אחר הגלישה של בעלך באינטרנט, את בוודאי יודעת שאפשר להגיע לאתרים כאלה במקרה. גם אם בעלך הגיע אליהם בכוונה, מתוך סקרנות, לא אומר שהוא הומוסקסואל.
נראה לי שאחרי שהמשבר פרץ אין מנוס מכך שאו שניכם ביחד, או אחד מכם, או כל אחד לחוד תגיעו לייעוץ מקצועי. הנושאים לטיפול, פרט לנושא של זהות מינית, יהיו, כנראה בין היתר, הציפיות שלכם אחד מהשני, אמון הדדי, תקשורת ביניכם בימי שיגרה ובשעת משבר, וכיבוד של גבולות ושל פרטיות אחד של השני.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
יחסים סאדו מזוכיסטיים
שאלה:
אני בן 34, רווק, נראה טוב, מזה כמה שנים ללא קשר רציני ועמוק עם בת זוג. הכרתי בחיי עשרות נשים בגילאים שונים, אך איני מצליח למצוא את "האישה" של חיי - בת גילי או פחות, אקדמאית, ליברלית, דומיננטית וסקסית.
בשנים האחרונות אני מממש את הפנטזיה שלי - יחסי שליטה עם אישה מבוגרת ממני. בתחילה קיימתי מערכות יחסים קצרות עם נשים מבוגרות בגילאי - 40, אך התביישתי לחשוף בפניהן את הפנטזיה של השליטה, ואילו עכשיו אני רוצה מישהי שתשלוט בי ביד רמה ותהייה דומיננטית בחיי.
כאשר אני חושף בפני הנשים את הפנטזיה הזו, אני זוכה לתגובות צוננות בד"כ. אינני יודע מה לעשות עם נטייתי המזוכיסטית? לשנות את דרכי על מנת למצוא בת זוג נורמטיבית או למצוא מישהי שתממש את הפנטזיה הגורמת לי לריגוש כה עז - מבוגרת ממני שתשלוט בי? אולי לחיות במקביל בשתי מערכות יחסים?
תשובה:
שילוב של סיפוק מיני עם שליטה, כאב, השפלה, כניעה, קיבל בספרות הפסיכולוגית ובשפת העם שם - סאדו-מזוכיזם על שמם של סופר צרפתי, הידוע בכינויו המרקיז דה סאד, שחיי במאה ה - 18 , וסופר אוסטרו - אננגרי מהמאה ה - 19 בשם לאופולד וון סאכן-מזוך. שניהם תיארו בכתביהם את הפנטזיות והחוויות שלהם.
עם השנים המונח התרחב, וכלל בתוכו מגוון של יחסי שליטה-תלות, כאב נפשי ופיזי, השפלה, ניצול עם או בלי מרכיב מיני.
המושג "נטיות מזוכיסטיות" - הוא רחב מאוד. יש אנשים שכל אישיותם וכל התנהגותם בנויה על חיפוש מודע יותר או מודע פחות אחרי כישלונות, השפלות, סבל.
אצל אנשים אחרים רק הפנטזיות המיניות הן של השפלה וכאב. לחלק מהאנשים עם פנטזיות מיניות של השפלה - שליטה מספיקות הפנטזיות כדי להגיע לסיפוק מיני, אחרים חייבים לממש את הפנטזיות.
יכולים להיות הבדלים בין כאלה שהפנטזיה או הצורך לממשה מופיעות לעתים רחוקות ובמצבים מאוד מיוחדים, ואחרים, שהפנטזיה אצלם היא קבועה והם בחיפוש מתמיד אחרי הסיפוקים.
יש שזקוקים לאביזרים שונים, ולאחרים מספיק המשחק המילולי. יש שמחפשים כאב נפשי ואחרים - פיזי, ויש שמשלבים את שניהם במינונים שונים.
הפרטנר שגורם לכאב בפנטזיה או במציאות חייב להיות צעיר לאחדים, מבוגר לאחרים. רק לעתים רחוקות מאוד הנטיות המזוכיסטיות קיימות ללא מרכיב סדיסטי.
כך יש אנשים שמשפילים את עצמם ומושפלים בעבודה ובחברה אך רודים בבני ביתם - האישה והילדים. או להפך - בוסים גדולים - איימת הפקודים - כנועים ורכים בפני נשותיהם.
במדינות שונות התפרסמו פרשיות של פוליטיקאים בעלי שליטה ועוצמה שמשלמים הרבה כסף לנערות לווי תמורת משחקי שליטה והשפלה עם מרכיב מיני או בלעדיו.
ממכתבך עולה שאתה מחפש אישה בת גילך או צעירה ממך, אך הפנטזיות שלך - יחסי שליטה עם אישה מבוגרת. לא ברור אם הצורך שלך הוא שהאישה תנהל לך את החיים או כזאת שמוכנה ונהנית להשתתף במשחקים המיניים שלך.
אני חושב שכמה שיחות עם פסיכותרפיסט יעזרו לך להתמצא במבוך שבו אתה נמצא ולהבין את השפעתו של עולמך הפנימי על מערכות היחסים שלך, על הרגשותיך ועל התנהגותך .להבנה כזאת יכולה להיות השפעה מכרעת גם על חיי המין שלך וגם על גורלך בכלל.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מין בגיל המעבר
שאלה:
אני בת 48, נשואה ונהנית מחיי מין מספקים ומגוונים עם בעלי. אני שומעת מחברות בעבודה שעם הפסקת הווסת הן איבדו עניין במין. אצלי הווסת עדיין סדירה, אבל אני חוששת שבזמן הקרוב כאשר גם אצלי תיפסק הווסת, לא אוכל ליהנות יותר ממין. האם יש מה לעשות כדי שזה לא יקרה?
תשובה:
הקשר בין המנופאוזה והמיניות הוא מורכב מאוד. מחקרים רבים מוצאים קשר בין הירידה ההורמונאלית ובין הירידה בחשק המיני, בתדירות של יחסי מין וביכולת ליהנות ממין. הוכח קשר בין הירידה ההורמונאלית ובין היובש וכאבים בזמן המשגל. ידוע גם על הפרעות אמוציונאליות מסוגים שונים סביב גיל המעבר .
עם זאת, אצל נשים רבות, למרות הירידה ברמת ההורמונים, לא מתרחשת שום ירידה בחשק, יכולת ליהנות או במצב הרגשי. להפך - נשים אלה מדווחות על עלייה בחשק, הנאה רבה יותר מיחסי מין וקלות רבה יותר להגיע לאורגזמות עם בן זוג או באוננות.
ההסבר להבדלים האלה הוא לא פשוט. אז מה הם הגורמים? מחקרים מדעיים והניסיון הקליני מראים שלחינוך ולציפיות יש תפקיד חשוב. מי שחונכה באמונה שמין זה לצעירים, תמצא דרכים ותירוצים להתחמק ממין ולכבות את תשוקתה. גורם חשוב נוסף - זה המצאות בן זוג אוהב ומתחשב.
זוגות שנהנו מיחסי מין תדירים ומספקים בגילאים 20 40 - ימשיכו ליהנות גם הרבה זמן אחרי גיל המעבר. כמובן שלבריאות הגופנית של שני בני הזוג השפעה רבה על חיי המין.
גיל המעבר הביולוגי מביא גם לשינויים מבניים במשפחה: "הקן המתרוקן" יכול להביא את בני הזוג לתחושה של חופש, תחושה של זוג צעיר שיכול לקיים יחסים מתי ואיפה שמתחשק להם, אבל במקרים אחרים עם עזיבת הילדים מתעוררות בעיות זוגיות ישנות וחדשות ואיתם הכעס, השנאה והדיכאון.
איכות של חיי המין בגיל המעבר ואחריו - זה מין ראי לבריאות הגופנית והנפשית של בני הזוג. אבל לא רק ראי. חיי המין סדירים ומספקים תורמים רבות לבריאות הגופנית הנפשית ולאריכות ימים.
באותם המקרים שבהם מתעוררות בעיות, או שיש תחושה שחיי המין לא מספקים - ייעוץ גניקולוגי, רפואי ונפשי יכולים לגלות את הסיבות, ולהציע פתרונות, ובכך לתרום רבות לשיפור איכות החיים.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
האם צריך לחסוך באורגזמות
שאלה:
אני חייל בן 20, ואני מבקש תשובה לשאלה שמטרידה אותי הרבה זמן. שמעתי שכל אדם נולד עם מספר קבוע מראש של אורגזמות שהוא יכול להשיג במשך חייו, וכאשר הוא גומר את המכסה הזאת - פעילותו המינית נפסקת. אני רוצה לדעת אם זה נכון גם לאורגזמות באוננות או רק באורגזמות ביחסי מין.
תשובה:
טוב שאתה שואל את השאלה הזאת בגיל 20. פגשתי לא מעט גברים בוגרים וקשישים שחיו באמונה הזאת כל חייהם, ובכך מנעו מעצמם ומבנות זוגם את אחת ההנאות הגדולות של החיים. המיתוס הזה קיים בתרבויות שונות, ומועבר כנראה בסביבות גיל ההתבגרות בין המתבגרים המפוחדים.
המיתוס המפחיד הזה מצטרף אצל מתבגרים לפחדים אחרים הקשורים באוננות, מיניות ודימוי הגוף. בהיעדר חינוך מיני מתאים האמונה הזאת נשארת בדרך כלל לא מודעת, ומכתיבה התנהגות מינית ורגשי אשמה הקשורים בה. מבחינה מדעית האמונה הזאת לא עומדת בכל ביקורת.
לפי כל הכללים הביולוגיים והפיזיולוגיים, מערכות הגוף והנפש פועלות בצורה סינכרונית, ומתאימות את עצמן לסביבה החיצונית והפנימית. ברור שבהיעדר פרטנר מיני, או במצבי סטרס גופני או נפשי מתמשך - הצורך במין יורד. המערכות הנוירו - הורמונאליות כאילו נכנסות למשטר צנע.
משיכה, אהבה וחיי מין סדירים מעוררים את כל מערכות הגוף, שמשתתפות בחגיגה האמוציונאלית והגופנית. זה נכון גם לגבי גברים וגם לגבי נשים.
ידוע מדעית וסטטיסטית שלאנשים שקיימו יחסי מין תדירים ומהנים מגיל צעיר ובמשך כל חייהם הבוגרים - הסיכויים הכי טובים לשמור על היכולות האלה עד גיל מופלג.
הפסקה של פעילות מינית גם אצל גברים, וגם אצל נשים בגלל היעדר פרטנר, מסיבות בריאותיות או אחרות - יכולה לגרום לכיבוי זמני או טוטאלי של כל המערכות האחריות למיניות. במקרים אלה יש צורך בשיקום מיני.
ידוע גם שפעילות מינית סדירה ותדירה שומרת גם על מערכות גוף אחרות, למשל המערכת הקרדיו-וסקולרית והאנדוקרינית, וכמו כן מאיטה את הזדקנות הגוף .
אוננות יכולה להחליף ללא כל נזק פעילות מינית עם בן/ בת זוג. כמו שפעילות מנטאלית שומרת על המוח מהזדקנות, ופעילות גופנית שומרת על הגוף, כך גם פעילות מינית תורמת לשימור התפקוד המיני.
כמובן, שילוב של פעילות מנטאלית, גופנית ומינית נותן תוצאות הכי טובות לשמירה על איכות החיים.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
