שאלה:
שלום, אני ילדה בת 15, ואני לומדת בכיתה ח'. יש לי כל מיני בעיות שאני לא יודעת איך נקלעתי אליהן. אנסה להסביר למה אני מתכוונת: בשנתיים האחרונות אני מתאהבת או בגברים מעל גיל ארבעים, או בנשים - שגם הן מבוגרות בדרך כלל.
כאשר אני מתאהבת, אני מרגישה צורך חזק לעבור לגור אצלם, וכל היום מדברת רק על זה. אני יודעת שהדבר בלתי אפשרי, אבל אני לא מסוגלת לעצור את עצמי. אני חייבת לציין שמדי כמה חודשים מגיע "אהוב" או "אהובה" חדשים - ואז אני שוכחת את הקודמים. אני יודעת שאני נשמעת מוזרה.
עכשיו, אני חושבת שהתאהבתי במורה שלי. אני נמשכת אליה כבר כמה חודשים, תמיד מסתכלת עליה, מפנטזת כל מיני דברים אסורים. אני חושבת שהמורה יודעת. היא מרגישה לא בנוח מכך שאני כל הזמן בוהה בה.
דיברתי עם היועצת הפסיכולוגית של בית הספר, והיא שאלה אותי כל מני שאלות "דביליות", כמו לאיזה חיה אני מדמה את המורה, לאיזו אבן, לאיזה שיר... ושאלות כגון אלו.
סיכמנו שאני מניחה למורה, ולא רודפת אחריה. למרות זאת, אני לא מצליחה להוציא אותה מהראש. היא יודעת שאני אוהבת אותה, אבל לא יודעת כמה. אף אחד לא יודע כמה. מה הבעיה הזאת שיש לי?
תשובה:
גיל ההתבגרות מאופיין בסערות נפש מסוגים שונים. ההתבגרות המינית, יחד עם השינויים ההורמונאליים והשינויים הגופניים הנובעים ממנה, מביא עמה תשוקות עזות מסוגים שונים. נערים ונערות בגיל הזה מגבשים את זהותם העצמית ואת זהותם המינית.
הזדהות עם דמויות שונות: מורים, שחקני קולנוע, גיבורי ספרות, ספורטאים – היא אחת המנגנונים, דרכה נערים ונערות מגבשים את אופיים ואישיותם. המנגנון האחר הוא ההתאהבות. בגיל הזה נער או נערה מוצאים לעצמם אובייקטים שאליהם הם מפנים את אהבתם ואת תשוקתם.
כמו במנגנון של ההזדהות, הדמויות הללו הן לא בהכרח דמויות אמיתיות, או ברות השגה. בדמיונו, המתבגר נכנס לאינטראקציות עם הדמויות הללו, זוכה לאהבתן, מספק את התשוקות העזות שמתעוררות בהן.
כמו במנגנון של ההזדהות, האהבות הדמיוניות הללו תורמות את תרומתן בתהליך של ההתגבשות האישיות והתגבשות הזהות המינית. לרוב התשוקות והאהבות הללו נשארות בגדר הפנטזיות, ומתחלפות לפי צרכיו הנפשיים של המתבגר.
"חמוש" בפנטזיות הללו, הצעיר או הצעירה מוצאים לעצמם בני זוג אמיתיים בין בני גילם. המשחק הזה, בין המציאות והפנטזיה, ממשיך להתקיים במשך כל החיים, אך מאפייניו משתנים עם הגיל ומאדם אחד למשנהו.
23.07.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
