שאלה:
אני בת 47. בעיתי היא שאני מסמיקה בצורה קיצונית. הבעיה הייתה קיימת מאז ילדותי. בשנה האחרונה אני מרגישה שיש החמרה. אין מצב שבו איני מסמיקה: כאשר מביטים בי, כאשר מדברים אלי וגם כאשר אני מדברת. הדבר קורה בחברת אחי, אחיותיי, חברי, אפילו בעלי - ובכלל בכל מקום.
זה משתק את חיי. במקום העבודה הבעיה עוצרת את התקדמותי. אני נמנעת ממפגשים עם חברים ועם בני המשפחה. כאשר המפגשים בכל זאת קורים, זה גורם לי למבוכה ולצער רב. אני נראית מוזרה ביותר כאשר אני מסמיקה כולי ממשפט פורמאלי שנאמר, כאשר כל אדם אחר אפילו לא מניד עפעף.
אני עוד צריכה לעבוד, לחתן ילדים, וחבל לי על הפספוס של החיים שלי. אני סובלת מאוד, ולפעמים חושבת שאולי כדאי כבר שאזדקן ואהיה לבד בבית הרחק מחברתם של אנשים. מצפה לעזרתך הדחופה.
תשובה:
פעם קרו למצב שלך אריטרופוביה - פחד מהסמקה, מהמילה היונית "אריטרו" - אדום. היום רואים את המצב כסוג של חרדה חברתית. השם של התופעה לא כל כך משנה - מה שחשוב זה המגבלות, הסבל וההימנעות מפעילויות רבות בחיים שהמצב הזה גורם.
ננסה להבין מה קורה בגופך כאשר התופעה הזאת מתרחשת: באופן סכמאתי לכל אדם שתי מערכות עצבים - מערכת רצונית ומערכת בלתי רצונית, או האוטונומית. הראשונה נשמעת לפקודות של המוח. למשל כאשר אנו רוצים להרים יד, זו המערכת שמבצעת את רצוננו.
המערכת האוטונומית אחראית על תפקודים אחרים בגוף: קצב פעימות הלב, הפרשת זיעה, פעולות מעיים, כיווץ והרחבה של כלי דם, ופונקציות רבות אחרות בגוף, עליהן אין לאדם שליטה והוא אינו מודע להן בדרך כלל.
כאשר אחד מהתפקודים הללו יוצא מכלל איזון, מתרחשות תופעות שגורמות לאדם סבל רב, למשל דפיקות לב מואצות, או כמו אצלך - הסמקה לא רצויה. קיים קשר בין רגשות ובין התופעות הללו, אך אדם לא שולט על רגשותיו או על התגובות הגופניות.
מה שנותר לו זה להימנע מהמצבים שבהם הוא חש אי נוחות, מבוכה או פחד. הימנעות זו מצמצמת את חייו, והאדם הסובל כאילו נמצא במנוסה מתמדת מהחיים. במקרה שלך את אפילו מוכנה להיות זקנה ובודדה, ורק לא לסבול מהתופעה.
קיימים טיפולים שונים למצב כמו שלך: החל מאימון מערכת העצבים האוטונומית במגוון טכניקות ההתנהגותיות והיפנוטיות, וכלה בתרופות שונות הפועלות על מערכת העצבים הזאת. השיטה מותאמת לכל אדם לפי מצבו, אישיותו ורצונו לאחר בדיקה מקיפה.
26.03.2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון