שני, 13 מאי 2013 10:34

איזה דיכי

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

 

ראיון עם ד"ר מרק רויטמן ב "מעריב לנוער" 19.3.98

 

טל חיון

 

החדשות הטובות הן, שלא כל מצב רוח רע הוא דיכאון. תחושות חרדה ופסימיות במינונים סבירים הן עניין טבעי, ורק כשהן מתחילות להיות שכיחות מדי צריך להגיע לחדשות הרעות : אחד מכל חמישה אנשים סובל מדיכאון. בני הנוער, כצפוי, מהווים נתח גדול מביניהם, שלא תמיד מטופל ומאובחן כראוי.

 

 

קובייה אחת והכול יסתדר

 

 

תשכחו לרגע את כל מה שידעתם על שוקולד עד היום. מתברר, שמעבר לסגולותיו המופלאות והידועות של המאכל המתוק-מתוק הזה, מתהדר השוקולד בתכונה נוספת. שוקולד, וזה בדוק ומוכח מדעית, עוזר לצאת מדיכאון. יש לציין ולהדגיש שמדובר בעזרה לזמן קצר, שלא מהווה תחליף לטיפול, אבל בכל זאת השוקולד מכיל חומר מסוים בשם סרוטונין, שמשתתף בעיצוב מצב הרוח. כשאנחנו מדוכאים וחרדים, באזורים מסוימים של המוח קיים מחסור של החומר הזה ובליסת שוקולד עוזרת להתגבר עליו.

 

ד"ר רויטמן אומר שזו הסיבה לכך שלפעמים, דיכאון הולך ביחד עם השמנה. "אנשים מגלים שדברים מתוקים, כמו שוקולד או עוגיות, משפרים לזמן קצר את מצב הרוח. הבעיה היא שגם אלכוהול וסמים משפרים את מצב הרוח לזמן קצר ולפעמים אנשים משתמשים בזה לטיפול עצמי. "טיפול עצמי" כזה גם לא מרפא וגם גורם נזק".

 

אין לכם חשק לקום לבית הספר. נמאס לכם להיות ידידותיים לעולם החיצוני. אתם מסתגרים בחדר עם מוסיקה עגמומית. נראה לכם שכמות החצ'קונים שלכם מהווה סכנה לציבור. במקרים קיצוניים אתם מתחילים לחשוב מחשבות אבדניות והעתיד הנפלא שכולם צופים לכם נראה פתאום שחור משחור. כל אחד מהמצבים הלא נעימים האלה, והבה נודה שכולם מתוודעים אליהם מדי פעם, הם ביטויים לרמות שונות של, נעים מאד דיכאון.

 

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הדיכאון אינו תחום העיסוק הבלעדי של אביב גפן ומוקיריו. מחקרים מצביעים על כך, שבכל רגע נתון בין 20 עד 25 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון זה או אחר. במילים אחרות, בקבוצה מקרית של מאה אנשים, לא כולל אביב גפן, סביר להניח שנמצא משהו כמו עשרים מדוכאים. בני נוער, כפי שאתם מנחשים, יהוו נתח לא קטן מהחבורה.

 

"הסביבה, התנועה והכיתה יכולים לגרום לבני נוער לתחושת דחייה וערך עצמי נמוך. לא במקרה אחוז המתאבדים בקרב צעירים וצעירות גבוה בהשוואה לשאר האוכלוסייה", מסביר ד"ר מרק רויטמן, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט. "אצל בני הנוער, הסבל המוקדם בדרך כלל לא מאובחן, ולכן הנער/נערה מגיעים לייאוש הרבה יותר מהר.

 

כל כישלון, דחייה והשפלה נתפסים כבלתי הפיכים, ומובילים להחלטות קיצוניות ולנזק עצמי. אסור לזלזל גם במקרים של נזק עצמי לא חמור, כי זו למעשה קריאה לעזרה. במקרים רבים ההבדל בין פגיעה קלה לבין נזק ממשי יכול להיות דק מאד".

 

ד"ר רויטמן העוסק לא מעט בפענוח סוגיית הדיכאון, עזר לנו לפרק את המושג המורכב הזה. "בשבעים אחוז מהמקרים, דיכאון הולך ביחד עם חרדה", הוא מסביר. "התסמונת בנויה מסימפטומים רבים, ביניהם גם סבל פיזי, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, ירידה במוטיבציה, דימוי עצמי נמוך, הרגשת אשמה, תחושה פסימית, חוסר תקווה, תחושה של עתיד שחור. חרדות מתבטאים בכאבים בכל מיני אזורים בגוף, דפיקות לב, פחד ממוות, כאבי בטן. אין לדיכאון מאפיין אחד בודד. הוא מתבטא במגוון גדול של סימנים".

 

 

למה אנחנו שוקעים בדיכאון?

 

 

"הסיבות לדיכאון מורכבות, אבל לפעמים זה נובע מסיבות גנטיות. ילדים שיש להם הורים או אחים דיכאוניים מועדים לסבול מדיכאון יותר מאחרים. גם טראומות ילדות, מחלות של אחד ההורים, מחלה של הילד, ביקורים תכופים בבתי חולים, גירושים טראומטיים, התעללות פיזית, נפשית ומינית, פרידה מההורים כל אלה יכולים להוות בסיס להתפתחות של דיכאון".

 

 

מה ההבדל בין סתם מצב רוח רע לבין דיכאון רציני?

 

 

"מצב רוח רע של כמה שעות יכול להופיע אחרי פרידה מחבר או חברה, ציון נמוך, סכסוך בבית ובכל מקרה הוא חולף מהר. אבל אם זה ממשיך להתנהגות חריגה, להסתגרות ולתחושות של ערך עצמי נמוך, זה כבר משהו אחר. במקרה שזה נמשך זמן רב, מעבר לכמה שבועות, זה צריך להדליק אור אדום ויש לפנות לעזרה".

 

לטענת ד"ר רויטמן, בגלל הקושי באבחון מצבי דיכאון, רבים סובלים ממנו מבלי להיות מודעים לכך. "אנשים פונים לכתובת הלא נכונה", הוא מסביר. "הם לא מתלוננים על דיכאון או חרדה, הם מתלוננים על מחלות ועל מחושים, הולכים לרופא ועוברים בדיקות לא נחוצות, כשבעצם הבעיה שלהם - היא תסמונת דיכאונית. רופא משפחה, שיש לו חמש דקות לפציינט, לא יכול להיכנס לעניין של מה אתה מרגיש. הוא שואל מה כואב לך".

 

"מחקרים שנערכו בארצות הברית הראו שרק 15-18 אחוז מהמדוכאים מאובחנים על ידי רופאי משפחה. כל היתר ממשיכים לטייל בין הבדיקות עד שאומרים להם שאין להם שום מחלה, ושאולי הבעיה שלהם היא בכלל נפשית. לעומת זאת, בבדיקה של פסיכיאטר אפשר, בדרך כלל, לשלול כבר בהתחלה בעיות גופניות ולדעת שזו תסמונת דיכאונית".

 

ד"ר רויטמן מציין גם את החשיבות הפחותה שהאנשים הסובלים והסובבים מייחסים לדיכאון. "לאנשים יש תחושה שאין להם זכות להתלונן, כי בעצם הכול בסדר אצלם. לא נקטעה להם רגל, והם רק צריכים לקחת את עצמם בידיים. אנשים מסתובבים שנים עם דיכאון וחרדות, עם תחושה שהם כישלון. הם לא מבינים שזו בעיה שמצריכה פניה לפסיכיאטר. החברים וקרובים אומרים להם "הכול בסדר, מה חסר לך בחיים, קח את עצמך בידיים".

 

כמו כל דבר אחר בחיים, גם הדיכאון רק מחמיר כשמזניחים אותו. ד"ר רויטמן :"דיכאון מאובחן, בדרך כלל, בגילאי שלושים ומעלה. כשמבררים את ההיסטוריה, מתברר שעוד הרבה לפני זה, בגיל בית הספר, כבר היו קטעים של דיכאון שחלפו מעצמם. לפעמים בלי טיפול, לפעמים עם טיפול קצר, אבל בלי אבחון מלא וטפול רציני. למה? כי אצל בני נוער, הדיכאון מתבטא בצורה אחרת. גם רופאים שמסוגלים לאבחן דיכאון, מתקשים לאבחן אותו אצל צעירים. מבוגר בדיכאון נראה דכאוני, זז בכבדות, לא ישן בלילה, סובל מחוסר תאבון".

 

"אצל צעירים, לעומת זאת, הביטוי יכול להיות גם במצבי רוח, תחושת ערך עצמי נמוך, תחושת אשמה, תפיסת עולם דיכאונית, התנגדות למסגרות של משפחה ובית ספר, פחדים הקשורים בזהות מינית ובזהות בכלל וחיפוש אחר קבוצות השתייכות. לפעמים זה מלווה בהידרדרות לקבוצות שוליים עברייניות או כתות ולפעמים המתבגר מתנסה בסמים. הוא רואה שזה מרגיע אותו לזמן קצר וממשיך עם זה, ואז יש כאן כבר בעיה של התמכרות".

 

במילים אחרות, מה שמתחיל בסתם מצב רוח לא טוב, יכול להיגמר רע מאד.

 

"כן, ולכן, כשרואים אצל נער/ה שינוי, כדאי לשלוח אותם לבדיקה רצינית. לפעמים זה יכול להציל אותם מסבל מיותר של שנים".

 

 

איך? מהם הדרכים לטיפול בדיכאון?

 

 

"אפשר לעזור באמצעות פסיכותרפיה, לפעמים בשילוב של טיפול תרופתי. אצל בני נוער הרבה פעמים אין צורך בטיפול תרופתי. בפעם הראשונה דיכאון יכול לחלוף גם בלי טיפול. בפעם השנייה הוא כבר יכול להימשך יותר זמן, ואחר כך לא צריך סיבות כדי להיכנס לדיכאון. מספיק שחברה תגיד "איזו טיפשה" בשביל שנערה תפגע מזה ותיכנס לדיכאון. בכל פעם הדיכאון יהיה קשה יותר. אצל מתבגרים, כל סימן של מצוקה יכול להיות ביטוי למצב דיכאוני חרדתי".

 

 

כל מקרה דורש טיפול?

 

 

"לא. פעמים רבות מצבים של דיכאון חולפים מעצמם בעקבות הישגים חברתיים וגדילה, במהלכה מתוודעים אל כוחות נוספים שעוזרים להתפתחות האישית. אבל אצל אחוז מסוים, המצב מידרדר ומוליד דברים שמאובחנים רק בבגרות".

 

 

יש גילאים מסוימים שמועדים לדיכאון יותר מאחרים?

 

 

"לכל תקופה יש את הפגיעות שלה. בגיל מוקדם, הילד מאד תלוי בהורים ומצב לא טוב ביניהם, מתח או מחלה של אחד מהם יכולים להטביע בילד תחושת דיכאון כבר בגיל צעיר. אחר כך, בגיל ההתבגרות, מתרחשים כל מיני תהליכים כמו השתלבות במסגרות ומקובלות בחברה, ולכן יש לו את היכולת לתקן או להחמיר מצבים שהתחילו מוקדם יותר. גם הצבא ובמיוחד הטירונות מהווים מסגרת מלחיצה עם הרבה דרישות".

 

 

איך אפשר לזהות דיכאון?

 

 

"בדרך כלל הסביבה קולטת את הביטויים הלא מילוליים כמו העדר ברק העיניים, תנועות וכו'. אנשים בדיכאון משדרים אותו בצורה לא מודעת, וזה נקלט אצל אחרים. לכן, זה כמעט בלתי אפשרי להסתיר דיכאון לאורך זמן".

 

 

זה נכון לומר שכולם סובלים מדיכאון באופן זה או אחר?

 

 

דיכאון וחרדה הם תחושות אנושיות כלליות ומקובלות. בלי תחושת חרדה לא היינו נזהרים מסכנות שונות שאורבות לנו בעולם, לא היינו נזהרים ביחס שלנו לאנשים אחרים. לכן במידה מסוימת, זה מנגנון שמגן עלינו".

 

 

האם ישנה דרך להימנע מהתחושות האלה?

 

 

"מצב משפחתי תקין, משפחה בריאה, יחסים טובים עם ההורים וחינוך נכון יכולים להיות ערובה לחוסן נפשי של המתבגר וליכולת שלו להתמודד עם שינויים או פגיעות טראומטיות שיעברו עליו בחיים. בסיס רעוע כמו שנאה בין ההורים, אסון במשפחה או גירושים טראומתיים, יכול להוביל להתפתחות בעיות שונות, כולל דיכאון".

 

ואיך אפשר לדבר על דיכאון מבלי להתייחס לגורם הראשון שלו : קשרים רומנטיים. זה עדיין לא הוכח מדעית, אבל אפשר לנחש שרבים מכם כבר עברו תקופות פחות בהירות בגלל בנות (אצלכן אלו היו הבנים).

 

ד"ר רויטמן צוחק על ההצעה להכתיר את המושג "דיכאון חבר" כמושג פסיכולוגי מן המניין, אבל הוא מודע לפופולאריות של דיכאון מסוג זה. "ענייני חברות בעצם קובעים את הערך של המתבגר בעיני עצמו", הוא מסביר. "כל פגיעה, דחייה, עזיבה, זלזול, בגידה, גורמים לפצע נפשי די עמוק, שלפעמים מגליד ולפעמים בונה תעלה לפגיעות נוספות".

 

כל הזכויות שמורות למכון השרון

 

Read 82973 times Last modified on שלישי, 12 נובמבר 2013 07:28
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה