ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
מה זה פיצול אישיות?
שאלה:
אנו הורים לבחור בן 26 אחרי שירות צבאי מלא ובעל תעודת הצטיינות. קראנו בשבועון את הכתבה שלך על כך שניקיון מוגזם יכול להפוך למחלה. בעקבות אותה כתבה מצאנו לנכון להתייעץ איתך על מקרה הפוך.
הבעיה שלנו היא שהוא לא תמיד רוצה להתרחץ. רק על ידי ויכוחים קשים ומריבות, ואחרי אלפי בקשות הוא מוכן להתקלח. בנוסף לכך הוא לא מצליח להחזיק מקום עבודה קבוע. לפעמים הוא מפסיק את העבודה באמצע יום, חוזר הביתה, מסתגר בחדר, וחושב כל הזמן.
אנחנו מנסים לעודד אותו להחזיק מעמד בעבודה, אך זה לא עוזר. שלחתי אותו למבחן נהיגה במכון הרישוי. אחרי שיחה עם רופא במכון נקבע שיש לבני פיצול אישיות. אנו ההורים לא יודעים כיצד להתנהג ואיך להתמודד עם הבעיה.
תשובה:
קשה שלא להתרשם מהכאב, הדאגה ואכזבה שלכם. התנהגויות שאתם מתארים: הזנחה אישית, התבודדות, חוסר מוטיבציה, חוסר יכולת להחזיק במקום עבודה, הן סימפטומים מדאיגים.
רק לפי התיאור שלכם קשה לקבוע אבחנה מדויקת, היות שהתנהגויות כאלה יכולות להיות חלק מתמונה קלינית של תסמונות פסיכיאטריות שונות.
לפי דבריכם, רופא איבחן אצלו פיצול אישיות. המושג פיצול אישיות הוא תרגום לא מוצלח כל כך של מושג לטיני עתיק Schizophrenia (סכיזופרניה).
היום תחת השם סכיזופרניה מרכזים תסמונות פסיכיאטריות קשות, המאופיינות בהפרעות נפשיות קשות מסוגים שונים: חוסר תפקוד מקצועי וחברתי, הפרעות אמוציונאליות, הפרעות במהלך ובתוכן החשיבה, מחשבות שווא, שמיעת קולות, שיפוט לקוי.
מהלך המחלה הוא בדרך כלל כרוני, עם נטייה להידרדרות, במיוחד כאשר החולה לא מקבל טיפול פסיכיאטרי מקצועי.
ישנם חולים, אצלם המחלה מאופיינת בהתפרצויות של מצבים פסיכוטיים קשים ותקופות של הפוגה. אצל אחרים אין התפרצויות קשות, אך מצבם הולך ומדרדר בהדרגה.
כ- 1% מהאוכלוסייה כללית סובל מהמחלה. הסטטיסטיקה היא כלל עולמית ואין הבדל בין מדינות מפותחות לעניות. רמת הסטרס אולי משפיעה על עיתוי פריצת המחלה, אך לא משנה את הסטטיסטיקה הכוללת. ישנו מרכיב גנטי במחלה, אך היא לא בהכרח עוברת בין הורה לילד.
המחלה מתחילה בדרך כלל בגיל צעיר - גיל ההתבגרות עד סוף שנות העשרים. הטיפול הוא שילוב של טיפול תרופתי, פסיכותרפיה ושיקום. אף משפחה לא יכולה להתמודד עם המחלה ללא עזרה מקצועית.
לכן אני מציע לכם לקחת את הבן לבדיקה אצל פסיכיאטר מומחה כדי לאבחן במדויק את הבעיה שלו. רק אחרי אבחון מדויק ניתן יהיה לדבר על דרכי טיפול והמלצות ספציפיות למשפחה.
2004
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מרווח משני לניצחון אמיתי
שאלה:
האם קיים דבר כזה כמו פחד להיות בריא? אני סובל מדיכאון, ולמרות כל הסבל, אני בטוח שאני נמנע מכל דבר שיכול לעזור לי.
תשובה:
עצם השאלה שלך מראה שהגעת לליבה של הבעיה. בכל אדם, בריא או חולה, קיים מאבק מתמיד: מצד אחד הצורך בשינוי, הצורך לקבל החלטות גורליות, צורך בצמיחה, בשינוי, בהתקדמות ובהתפשטות.
מצד שני, ובו בזמן, קיים פחד קיומי להרים ראש, לחטוף מכה, לקומם את הסביבה נגדך, להתמודד עם איומים, עם קנאה ועוינות.
הדילמה הרבה יותר מורכבת מכך, מכיוון שבנוסף לרצונות, לתוכניות ולמטרות המציאותיות ולסכנות האמיתיות הכרוכות במימוש החזון, קיימת חזית נסתרת של רצונות, תשוקות, תקוות - אבל גם פחדים, חרדות, ותסריטי אימה פנימיים - שמשפיעים בצורה לא מודעת דרך הסימפטומים השונים והמשונים.
כל התופעות הפסיכוסומאטיות הן תוצאה של מאבק האיתנים הזה בנפשו של בנאדם - בין התשוקות, רצונות ותקוות לבין האיומים, הפחדים והחרדות הפנימיות. דיכאון קליני או דיכאון מעורב בחרדה הוא רק אחת התוצאות הפסיכוסומאטיות (אם כי מאוד נפוץ באוכלוסייה- 30% - 40% ).
מחלות אחרות מסוג זה הן הפרעות אכילה, בולימיה ואנורקסיה, מחלות כלי דם, כאבי ראש, כאבים אחרים, התמכרויות שונות. הדיכאון והמחלות הפסיכוסומאטיות האחרות מהווים מעין פתרון פשרה - כאילו אומר האדם לעצמו, בצורה בלתי מודעת: "אני חולה, לכן אני לא רוצה שום דבר, תורידו ממני את האיום".
למרות שמחיר הסבל הוא לעתים גבוה מאוד, יש גם "יתרונות במחלה"- היא מספקת מעין "פטורים" מהתמודדות פנימית ומהתמודדות בחיי היום יום: עבודה, שירות צבאי, התמודדות חברתית, תחרות, יחסים בינאישיים מורכבים, וכו'. מכלול ה"יתרונות" הללו מוכר היטב, ונקרא בשפה המקצועית "רווח משני".
כמעט בלתי אפשרי באופן עצמאי לוותר על הסבל ולחזור בקומה זקופה למאבקים ולסכנות של התמודדות בריאה עם דילמות, קונפליקטים והצורך לקבל החלטות עצמאיות בכל רגע של החיים האמיתיים.
גם כאשר הסבל כופה על האדם לפנות לעזרה של איש מקצוע שיכול לעזור לו, לעיתים קרובות ברגע שיש הטבה קטנה במצבו, אותו אדם מפסיק את הטיפול.
שילוב של טיפול רפואי, אם יש צורך בכך, עם פסיכותרפיה, שמסייעת לבן אדם להתמודד עם חיים ללא המגן של המחלה, יכולים להביא אל המודע את המאבקים הפנימיים והחיצוניים. לאדם עם מודעות כזאת קל יותר לנווט את החיים שלו בין התשוקות והסכנות מבלי להזדקק לפשרה הפסיכוסומאטית.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
אספנות כפייתית
שאלה:
אני בת 48, ויש לי אח מהנדס בן 44. אשתו עזבה אותו לפני חמש שנים. מאז הוא רק מתדרדר. הוא פוטר מהעבודה במפעל בו עבד 18 שנה, הזניח את עצמו, מסתובב לא מגולח, כל הזמן באותם בגדים, מתבודד, רוב הזמן בבית, לא מנסה למצוא בת זוג, לא מתעניין בילדים שלו, בקושי מדבר בטלפון עם בנו הבכור.
אבל עיקר הבעיה זה הבית שלו. אגב, אשתו עזבה אותו עם הילדים והשאירה אותו בבית המשותף שלהם. אבל בבית הזה אי אפשר לחיות.
מאז שאחי היה סטודנט, הוא לא זורק שום דבר מהבית. כל המחברות שלו, חוברות, עיתונים מקצועיים ורגילים. מחברות, בגדים וצעצועים של הילדים מאז שהיו קטנים. כל החפצים האלה ממלאים את הבית, את כל הארונות את כל המיטות מתחת ומעל.
שני חדרים מתוך ארבע הפכו למחסן מלא עד אפס מקום, כך שבכל מקרה אי אפשר למצוא שם משהו - גם אם רוצים. הסלון וחדר שינה מתמלאים בהדרגה גם כן. כל זה מעלה ריח של עובש ומלא אבק.
אני מנסה לדבר אם אחי, מנסה לשכנע אותו לזרוק דברים, מוכנה לעזור לו בזה. הוא תמיד עונה לי שהוא יעשה את זה לבד, כי רק הוא יכול למיין דברים, אבל למעשה הוא לא עושה שום דבר. מה קרה לאחי. למה הוא התדרדר כל כך?
תשובה:
מהמכתב שלך עולה שאחיך סובל ממספר בעיות: מצב דיכאוני, אספנות כפייתית, חוסר מוטיבציה לבצע דברים, חוסר יכולת לתפקד וחוסר יכולת לשמור על קשר אפילו עם הילדים שלו. הבעיות האלה יכולות להצביע לכמה כיוונים:
תסמונות פסיכיאטריות שונות, כגון תהליך סכיזופרני, מצב דיכאוני, מחלה כפייתית יכולים להתבטא בתופעות כאלה. הטיפול בכל אחת מהמחלות הללו שונה, ורק אחרי בדיקה קלינית מקיפה ניתן לקבוע את האבחנה והטיפול המתאימים.
בגלל חוסר המוטיבציה של אחיך, אותה את מתארת, הוא בעצמו קרוב לוודאי לא יפנה לרופא. העזרה הכי משמעותית שאת יכולה להגיש לו בשלב זה היא לשכנע אותו לבוא יחד איתך לפסיכיאטר, או לחילופין להביע נכונות שפסיכיאטר יערוך אצלו ביקור בית. אם הוא יסכים, את צריכה להיות זו שמקשרת ומסדירה את הביקור.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
אימא עם פרנויה
שאלה:
אני והאחים שלי מאוד מודאגים ממצבה של אמנו. היא בת 76, חיה עם בעלה השני. הוא אדם מאוד נחמד ואינטליגנטי, אבל אנחנו רואים שהוא הולך ומתמוטט.
היא מרגישה שקיימת קנוניה נגדה, שמישהו שיחד את השכנים והם עוקבים אחרי כל צעד שלה בבית ומחוצה לו. היא מחביאה את הבגדים שלה, וכאשר היא לא מוצאת אותם, היא חושבת שגנבו לה אותם.
אם אנחנו מנסים לשכנע אותה שזה לא נכון ומביאים לה הוכחות לכך, היא מתחילה לכעוס, וחושדת שאנחנו משתפים פעולה עם השכנים. מה עושים במצב כזה?
תשובה:
אני יכול להבין את הקושי והתסכול של משפחתכם. לפי התיאור שלך, אמכם פיתחה מחשבות שווא פסיכוטיות כלפי הסביבה. אין כל דרך לשכנע אותה באמצעים הגיוניים. נהפוך הוא, ניסיונות כאלה רק מגבירים את העוינות והחשדנות.
מצב פרנוידאלי אצל אדם מבוגר יכול להיות תוצאה של מחלה נוירולוגית או גופנית. אפשרות אחרת היא דיכאון פסיכוטי שהתפתח בפעם הראשונה בגיל המבוגר.
ראשית, אתם חייבים למצוא דרך להביא את אימא לרופא משפחה כדי לבצע את כל הבדיקות הרפואיות הדרושות - כולל בדיקה קלינית, בדיקה נוירולוגית, בדיקות מעבדה, CT מוח, ואולי בדיקת איברים נוספים לפי המלצת הרופא.
שנית, חשוב מאוד שבשלב כלשהו של הבירור גם פסיכיאטר יבדוק את אמכם. חשוב לדעת שלצד מצבים חשוכי מרפא שיכולים להביא למצב כמו זה שאתה מתאר, קיימים גם מצבים רבים, גופניים ופסיכיאטריים, שאבחונם מאפשר טיפול יעיל עם סיכוי לשיפור דרמטי.
במקביל יש לתת עזרה מרבית לבעלה של החולה. אסור להשאיר אותו לבד עם הבעיה. אתם חייבים לארגן לו חופשים ותמיכה כדי לרענן את הכוחות הנפשיים שלו, אחרת גם הוא יתמוטט גופנית ונפשית. חשוב שעובדת סוציאלית תבקר בבית ותציע לכם כלים העומדים לרשותה.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
