זה לא פשוט לנהל את החיים לא לפי פקודות ועונשים מבפנים. לומדים את זה בהדרגה. לפעמים, גם שאדם חושב שהוא מחליט לבד, הוא עדיין פועל לפי הפקודות והעונשים האלה, או נגדם מבלי לשים לב. לנסות לזהות את המנגנונים האלה – זה כבר רמה אחרת של מודעות והתייחסות לחיים. לפעמים אדם מבין דברים בדיעבד, כאשר כבר מאוחר מדי.
אני אביא שני דוגמאות שהם כמובן השארות. אין לי הוכחות שהם נכונות.
דוגמא א': בן של אותה אישה, שבגללה נלחצתי בניו יורק, בנה בית חדש ומפואר. כמובן – זה סיפור הצלחה אמריקאי. כאשר הם נכנסו לבית, היה עוד צורך לעשות משהו על הגג. במקום לחכות לבעל מקצוע, הוא החליט לעשות את זה לבד. הוא נפל מהגג ונשאר משותק בארבעת הגפיים לכל החיים מאז גיל 45.
כמובן, אני לא שמעתי את הקולות בראש שלו, שהכריחו אותו לעלות על הגג, אבל יש לי השערה, שאימא שלו, שנפטרה כמה שנים לפני זה, לא אהבה דברים לא גמורים, או בזבוז של עוד כמה דולרים. כאמור – זה רק השערה.
דוגמא ב': אימא שלי עד גיל שהיא יכלה, הייתה אוסרת עלי לעסוק בספורט בטענה שזה עיסוק לפרחחים, וילד טוב צריך ללמוד.
כאשר היו נותנים בבית ספר לעשות תרגיל חשבון אחד, היא הייתה מכריחה אותי לעשות את כל תרגילים שיש בעמוד.
כאשר חשבתי שאני השתחררתי מהאיסורים שלה, התחלתי לעסוק בספורט בצורה די כפייתית. תמיד הייתי צריך לעשות יותר ממה שאומר המדריך או ממה שהצבתי לעצמי מראש.
אז, למעשה, כאשר חשבתי שאני מנצח את האיסור אחד שלה, דווקא עשיתי את זה לפי השיטה שלה – פי 10 ממה שצריך.
בסוף דפקתי לעצמי את הירך. האם אימא אשמה בזה? היא, מסכנה, מתה לפני יותר מ- 30 שנה. עד כמה מתוחכם המנגנון הזה! אדם מבצע פקודות, שקיבל לפני חמישים שנה, מבלי להיות מודע לכך!
זה תכנית לימודים לכול החיים – להכיר את כל הפקודות האלה!
