בתקופה, כמו שלנו, תקופת המלחמה, חשוב לפרסם סיפורי גבורה. חבל שבצה"ל ממעטים לחלק אותות גבורה, ולספר על מעשי גבורה. זה מעלה את המורל של החיילים ושל העם.
התקשורת שלנו מצטיינת בלספר על אבדות וכישלונות. אני זוכר, שעוד במלחמת לבנון הראשונה, עוד בטלוויזיה של ערוץ אחד, שחור לבן, הייתי קורה לזה "שידורי דיכאון". הייתה שעה לפני החדשות, שעה של החדשות, ואז, מבט שני. הכול בשביל להוריד את המורל. כאילו לא חפצי חיים אנחנו. אני חושש, שזה ההיסטוריה היהודית של פוגרומים, רדיפות, שואה, פורצת בצורה לא מודעת להתנהגות הפוליטית שלנו וצובעת את המציאות בצבעים שחורים. מזמן כתבתי, שאנחנו כמדינה, מתנהגים כיהודי הכי שפל בגלות.. הם קוראים לזה - הצמדות לאמת, שיקוף המציאות. לדעתי, זה כפייה של מבט מאוד מסוים של המציאות. מבט על המציאות, היא בהרבה בעיניי המתבונן.
