רביעי, 25 אוגוסט 2021 14:54

להיות חכם, חזק ובלתי צפוי

נכתב על ידי 
דרג את המאמר
(0 votes)

משפט מתוך מגילת עצמאות של בן גוריון אומר: שלעם היהודי יש זכות להיות "ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו". אנחנו כמו כולם – לא מבקשים יחס יותר טוב, אבל גם לא יותר גרוע. הבעיה – שזה לא התגשם. גם העבירו את היחס ליהודים בגולה למדינת ישראל. דוגמה האחרונה – זה קמפיין שנאה ליהודים ולישראל ברוסיה, על זה שיהודים, כביכול, קנו מדלית זהב ליהודייה, על חשבון העם הרוסי, שגנבו ממנו מדליה. זה דוגמה קטנה.

בעיה השנייה, שהמדינה שלנו, אפילו הצבא שלנו, בלי להבין מה מתרחש, התחילו להתנהג, כמו יהודי גלותי - אנחנו הכי אנושיים, אנחנו לא הורגים את האויבים, אנחנו אפילו עוזרים להם להרוג אותנו. בקיצור, להעמיד את הלחי השנייה. מעניין, שניטשה שנא על זה את הנצרות. הוא ראה נצרות, כמזימה יהודית, שבאה לקחת מעמים חופשיים את הכוח שלהם. לא שאני מומחה לניטשה, אבל זה מה שקראתי בספרים שלו.

מעניין, שכול התהליך הזה קרה מול העניים של הדור שלי. כאשר ישראל ניצחה במלחמת ששת הימים, העולם הריע לישראל. הייתי בן 16-17. מאותו זמן לא שהיה פחות אנטישמיות כלפינו, אבל נוספה לנו הרעת כבוד. הרגשנו חזקים. אם הייתי מנצח את הגויים בקרבות אגרופים, כבר לא זרקו אותי מהאוניברסיטה, כמו שהיו עושים קודם. ידעו, שזה לא אני התחלתי את המכות עם חבורה שלמה. ושמותר לי להתגונן ולנצח. כך כל העולם התחיל להסתכל על ישראל. מתנדבים ומתנדבות לקיבוצים – זה סימן לכבוד, שהיה לנו.

כנראה, אחר כך חל כרסום. נבהלנו מתדמית של חזקים וגאים. התחילו להישמע קולות של "פרוגרסיסטים", שקראו לישראל יהודו-נצים. לאט-לאט זה התפשט בפנים קודם כל, כמו "שלום עכשיו". גויים, הרגישו, שיהודים – לא גיבורים אמתיים, והתחילו להציק לנו. על היסטוריה החדישה, אנחנו יודעים, כי זה קורא עכשיו. אולי היום אנחנו בשיא.

אני זוכר, שעוד היינו ילדים, והיינו הולכים מכות, היינו מסכימים קודם, אם להכות בפרצוף. אני זוכר, איך הייתי צריך להתחיל קרב עם ילד חזק ממני מהשכונה. אמרתי: "רגע, מכים בפרצוף, או – לא?" הוא אמר: "מכים!", ובאותו רגע הכניס לי אגרוף לעין. מאז הבנתי, שלמי שמכה ראשון, יש יתרון עצום. בלי דיבורים, הכרזות והזערות.

זה תכף גם בין המדינות.

עוד סיפור: הייתי כבר סטודנט, יהודי יחיד בשכונה של אנטישמים אלימים. לא היה עובר שבוע, שלא הייתי הולך מכות עם חבורות של 3, 5, 6 חוליגנים. אף פעם לא הייתי נכנע או בורח. קיבלתי והחזרתי מכות. סיפרתי כבר, שמהניסיון שלי, ידעתי, שעל 100 אנטישמים, יש אחד, שמסמפת יהודים. הכרתי אחד כזה. הוא היה גר בקצה אחר של העיר. מבוגר ממני, חגורה שחורה בג'ודו, בן של גנרל סובייטי עם שם משפחה הכי רוסי, שיכול להיות. פעם הוא בא לשכונה שלי. הוא מיד הבין את המצב, בו אני נמצא. הוא יכל לעזור לי רק בעצה. אני זוכר את הנאום שלו כמעט מילה במילה: "נגיד ניגשים אליך 3, 5, 6 אנשים, ומתחילים להציק לך, להעליב אתך, לאיים עליך, (ופה בא הקטע הכי משמעותי): אתה עוד לא יודע, יהיו מכות או – לא. אתה מכניס אגרוף למנהיג החבורה, אגרוף שני – לשני הכי חזק, שלישי – למי שאתה יכול. תשתמש ברגל, רק בפרצוף. קרוב לוודאי, שהם יברחו. גם אם – לא. גם אם הם יצליחו להפיל אותך, גם אם תחטוף מכות – אתה כבר מנצח!" האמת, שבשבילי הוא היה סמל לגבורה, לצדק, לניסיון חיים. העצות שלו פעלו ב 100% לפחות בשבילי.

יש לי הערכה, שזה המלצות אוניברסליות. לא מזיק למדינה לשקול שימוש בהם.  

Read 159 times
ד"ר מרק רויטמן

מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה