זה לא חדש. כנראה, הקשר בין עבודה וסבל עתיק מאוד. לדעתי – זה לא מחויב להיות כך.
סיפור: עבדתי במרפאה בבה"ח אחרי ההתמחות, בשלב מסוים, שמתי לב, שלא משלמים לי איזה תוספת, שהתחילו לשלם למומחים. שאלתי את המנהלת שלי. אישה לא הכי נחמדה. בת של עסקן הסתדרות. אז היא ענתה לי ספונטנית (מה שאומר, שזה מה שהיא חשבה) : "אבל אתה נהנה מעבודה!" מעניין, חשבת. שמעתי את זה איפשהו – טיעון סוציאליסטי להפחתה במשכורת.
האמונה, אולי, לא לגמרי מודעת של הרבה אנשים, היא, שאם נהנים – זה לא עבודה. מעבודה צריך לסבול! צריך לעשות, מה שלא בא לך לעשות. בקיצור: לך לייבש ביצות.
אני רואה, איך בן שלי מלמד את הנכד שלי, כך שיהיה לו כיף. אומר לו - כל הכבוד, כאשר הוא
פותר בעיה. אני משווה עם אימא שלי – מורה. היו נותנים לנו, בטח בכיתה א', שורה אחת של
תרגילי חשבון מספר לימוד. אימא שלי הייתה מכריחה אותי לעשות את כל העמוד. איזה 10
שורות תרגילים. כל זה בלי אף מילת עידוד. בסוף הייתי בוכה, ואז היא הייתה מסבירה לי
שאני לא ילד טוב. מה אפשר לעשות? – אדם, הוא יציר תקופתו.
