בשנה הראשונה בבה"ס לרפואה בדיוק לפני 50 שנה -1967 – ב7.11 – יום המהפכה, נתנו לי תמונה של אנגלס על מקל. סירבתי קודם לקחת קריקטורה עם משה דיין.
עד שהתהלוכה הגיע לכיכר המרכזית, לא שמתי לב, איך אנגלס הסתובב לי עם הפנים אחורה. כמעת אפתי מהב"ס. אימא הצילה אותי, בכתה בחדר של מזכירת המפלגה – סטודנטית שלה לשעבר. זה, בערך, מה שאני וההורים שלי ספגו. זה מה שהם ידעו לתת לי. טוב לדעת ולעבור אלה'. בכל תקופה יש את "המישיגאס " שלה. איך עכשיו מאשימים גברים, שלפני 50 שנה נתנו מחמאה לאישה? צריך כבר להתרגל, שהעולם לא פועל לפי הטקסטבוק. גם ההורים של כולם - הם התוצרים של העולם המהוות. אז לא פלא שכל דור צריך ללמוד, איך לחנך את הילדים שלהם. לומדים תוך כדי תנועה. מקווה, שאני והבן שלי יודעים על זה היום הרבה יותר, ממה שההורים שלי ידעו, כאשר חינכו אותי.
