חינוך, כנראה, לא קיים בלי ביקורת.
ביקורת רגישה ומתונה יוצרת בנפש של הילד גבולות, מלמדת מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור.
היא צריכה להיות הרבה יותר קטנה ושקטה מהפידבקים החיוביים על הישגים ומעשים טובים.
ילד צריך לקבל פידבק על זה שהוא יפה, חכם, מוכשר. ההורים בשבילו - כמו מראה שבה הוא רואה את עצמו.
דורות שלמים בכל העולם שכחו את זה. התייחסו לחינוך של הילדים, כמו לאילוף כלבי שמירה. חשבו שיעשו לילדים טוב, אם ירגילו אותם לעולם אכזר מהבית. כמו במדינה שבנויה על פחד ועונשים, כמו מקום עבודה שבו הבוס חושב שאסור לשבח את העובדים, אחרת לא יעבדו או ירגישו חכמים מדי לתפוס את מקום הבוס, כך הורים מוטרדים ומפוחדים בעצמם, התייחסו לילדים שלהם.
חינוך מוצלח מביא לכך, שהילד מרגיש שהוא בסדר, ואם יעשה מעשים טובים, ירגיש עוד יותר בסדר. ילד לומד שמעשים מסוימים מזמינים אליו יחס שלילי.
יש אנשים שמרגישים רוב הזמן שהם בסדר, אחרים רוב הזמן מרגישים שהם לא בסדר.
