ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
קשר בין זעם לדיכאון
שאלה:
ד"ר רויטמן, שלום! האתר שלך עזר לי מאוד לאבחן מצב דיכאוני מתמשך אצלי. לאחר שנים רבות של התלבטויות, פניתי לעזרה מקצועית, והתחלתי לקבל טיפול שמאוד שיפר את מצבי. האתר גם עזר לבן זוגי ולחברים שלי להבין אותי ולתמוך בהתמדתי בטיפול.
שאלתי זו היא בקשר לאחי. הוא בן 31, רווק ולומד באוניברסיטה. מאז תחילת גיל ההתבגרות ועד היום יש לו התקפי זעם. בגיל צעיר יותר, ההתקפים היו מלווים בהריסת רכוש. הזעם שלו היה מתפרץ בכל פעם שמשהו לא הולך בדיוק כפי שהיה רוצה, או כפי שהיה חושב שהדברים צריכים לקרות.
זה יכול היה להיות מופנה כלפי המחשב, כלפי פקק תנועה, או כלפי בני אדם. הזעם היה מתבטא בצעקות וקללות בקולי קולות, שהיו נשמעות בכל רחבי הבית, גם כאשר הדלת לחדרו הייתה סגורה והוא נמצא שם לבד.
התוקפנות שלו באה לידי ביטוי גם בשיחות, בדיונים ובוויכוחים. הוא מרים את קולו ומשתלט על השיחה. הוא חייב לנצח בכל ויכוח, ולוקח כל דבר באופן אישי, אפילו כשהוויכוח הוא על נושא שולי.
הוא תמיד צריך להוכיח שהוא חכם מכולם, למרות שאף אחד לא מפקפק בחכמתו ובחריפות מחשבתו. הרבה פעמים אנשים פשוט מתעייפים ונסוגים ואז יוצא שהוא 'ניצח'.
נראה לי שהוא לוקח כל דבר ברצינות מוגזמת, ואני חושבת שהוא פרפקציוניסט. האם אתה חושב שהתקפי הזעם שלו הם סימפטום לדיכאון? הייתי מאוד רוצה לעזור לו, אבל אני לא בטוחה שהוא ישתף פעולה בטיפול.
תשובה:
הקשר בין זעם ודיכאון מוכר היטב. פשעים אכזריים, הרס, פגיעות בזולת – כל אלה יכולים להיגרם על ידי אדם שסובל ממצב דיכאוני קשה.
ברוב המקרים אדם הסובל מדיכאון מפנה את זעמו כלפי עצמו. המנגנון הנפשי הזה אחראי לכך שרוב המקרים של נזק עצמי והתאבדויות מתרחשים אצל אנשים הסובלים מדיכאון.
יחד עם זאת, לא כל זעם קשור לדיכאון קליני. ראשית כל – התפרצות זעם יכולה להיות תגובה טבעית לפגיעה פיזית או נפשית, פגיעה לא מוצדקת בזולת, פגיעה בחסר ישע, וכדומה. התקפי זעם יכולים גם להתרחש אצל אדם הנמצא במצב פסיכוטי או במצב מאני.
דפוס קבוע של התפרצויות זעם, המתחיל בגיל הילדות או ההתבגרות, בדומה לזה שאת מתארת אצל אחיך, אופייני לאנשים עם הפרעות אישיות למיניהן, בין היתר אישיות גבולית, נרציסיסטית, אובססיבית קומפולסיבית או פרנואידית.
רק בהערכה מקצועית מעמיקה ניתן להגיע לאבחנה נכונה, להתחקות אחר מקורות הזעם ולהציע טיפול מתאים. הקושי להשיג שיתוף פעולה בטיפול הוא אופייני למצבים אלה, ופוגע בסיכוים לשינוי.
14.05.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
לאחר שהדיכאון חולף
שאלה:
אני בן 29, בשנה האחרונה סבלתי מדיכאון וחרדה שפגעו מאוד במצב רוחי, בהרגשותיי הפיזיות, במחשבותיי ובפעילותי בכל תחומי החיים - עבודה, לימודים, זוגיות, חיים חברתיים, יצירתיות. הייתי פסימי, ולא האמנתי שהמצב יוכל להשתנות.
לאחרונה התחלתי טיפול בסרוקסאט, ואכן, השינוי לא אחר לבוא... חל שיפור רב במצבי, לאחר תקופה ארוכה חשתי תחושת אושר וחדוות חיים, חזרתי לתפקוד מלא, הרגשתי איזון נפלא - גם מבחינה פיזית וגם רוחנית. נעשיתי אופטימי כפי שמעולם לא הייתי.
כאשר כעבור כמה ימים האופוריה התפוגגה, התחלתי להרגיש כאילו משהו השתנה בעולמי. קשה להסביר, אבל הופיעה מעין אדישות, שוויון נפש - שלא היו לי בעבר. חשבתי שזה לא טבעי לעבור שינוי כל כך דרסטי בחיים בזמן קצר כל כך.
התחלתי לחפש באינטרנט. מצאתי תיאור של תופעות שנקראות דפרסונליזציה ודה-ריאליזציה. זה הפחיד אותי. התחלתי לחשוב כי יש דמיון בין מצבי לבין המצב המתואר. כמעט והפסקתי את נטילת התרופה, אבל החלטתי קודם להתייעץ איתך. אשמח אם תרחיב מעט על התופעה תוך התייחסות למצבי.
תשובה:
קודם כל אתייחס למונחים של דה-פרסונליזציה (Depersonalization) ודה-ריאליזציה (Derealization). אלה שני מונחים מקצועיים שמובנים לאנשי מקצוע, אבל עלולים להטעות קורא לא מקצועי. המונחים מתארים סימפטומים שיכולים להופיע במצבים של התקף חרדה חריף, פגיעת ראש, מצב פסיכוטי. תיאורך לא דומה לאף אחד מהמצבים האלה.
מה שמשתמע ממכתבך, הוא שקיבלת תרופה, אבל אין לך עם מי להתייעץ, אין לך עם מי לחלוק את החוויות החדשות שאתה עובר עקב השפעת התרופה. אתה לא כותב באיזו מסגרת קיבלת את התרופה, אבל מתן התרופה ללא מעקב, ללא ליווי, ללא פסיכותרפיה - הוא מתכון בטוח לכישלון הטיפול.
התרופות מהסוג שאתה מקבל, יעילות מאוד בטיפול במצבים דיכאוניים וחרדתיים. השיפור במצב הבריאותי, בהרגשה הכללית, בתפישת העולם ובתפישת עצמך מהירים מאוד בהשפעת התרופות. כל השינוי הדרסטי הזה מתרחש תוך כמה שבועות ספורים. זה עלול להפחיד. גם שינוי לטובה דורש הסתגלות.
שיפור בהרגשה, ברמת האנרגיה, וברמת הביטחון העצמי – כל אלה מאפשרים שינויים משמעותיים בחיים. את התהליכים הללו רצוי לעבור תוך כדי טיפול ומעקב מסודרים. היעדר הקשר עם המטפל לא מאפשר עיבוד נפשי של השינויים הפיזיולוגיים ולא מאפשר הפקת תועלת מרבית מהם. לעיתים מופיעים ספקות והתלבטויות.
אדם המקבל תרופות לעיתים מפרש מחושים שונים כתופעות לווי, גם במקרים שאין קשר בין התופעות לתרופה. לעתים בגלל תופעות לוואי אמיתיות או היעדר השפעה, יש צורך בהתאמת גישה טיפולית, שינוי סוג התרופה או מינונה. אי סדירות בטיפול ובמעקב מקצועי מביאים לרוב לחזרה של הדיכאון והחרדה.
30.05.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
דיכאון ודימוי הגוף
שאלה:
אני בן 28, גובהי 1.94 מטר, ואני בדיכאון בגלל זה. אני לא יוצא מהבית, לא מבלה עם חברים, כל הזמן עצוב ומלא פחדים וכעסים. אני שונא את הגוף שלי, ומרגיש שהחיים שלי נהרסו בגלל הגובה שלי.
יש לי הרגשת מועקה בחזה, אני מאוכזב מעצמי, ומצטער שבכלל נולדתי. אני מרגיש שאני עומד למות מרוב צער. אני מקנא בכל אחד שיש לו גוף נורמאלי ושטוב לו עם מה שיש לו. שום דבר לא יכול לפצות אותי על הכאב והצער הזה.
דבר היחיד שאני חולם עליו - זה להיות בגובה נורמאלי, ושימציאו ניתוח שיכול להנמיך בן אדם - לקצר את הרגליים או להוריד כמה חוליות מהעמוד השדרה. לא נראה לי שאני אי פעם אהיה מאושר. אנא, ייעץ לי מה לעשות? אני לא רוצה למות, אבל גם לא מסוגל להמשיך לחיות ככה.
תשובה:
אתה מתאר מצב נפשי קשה, ולכן עניתי לך מייד ובקצרה, בתקווה שכפי שאזרת אומץ לכתוב על הסבל שלך, תמצא כוחות נפשיים לפנות לפסיכיאטר באופן מיידי.
התופעה שאתה סובל ממנה, נקראת הפרעה בדימוי הגוף. היא מאופיינת בדחייה ושנאה כלפי חלק זה או אחר של הגוף, התעסקות מוגזמת בו במחשבה ובמעשים שעשויים לתקן את הפגם-כביכול. חשוב לציין שהסובבים בדרך כלל לא מוצאים שום פגם בהופעתו של אותו אדם, אבל אף מידה של שכנועים אינה משנה את הרגשתו.
אנשים עם הפרעה בדימוי הגוף יכולים לשנוא פרט זה או אחר בגוף שלהם: נשים - את החזה שלהן, כי הן מרגישות אותו כגדול מדי או קטן מדי, גברים יכולים להיות בטוחים שאיבר מינם קטן מדי או גדול מדי, שהגוף שלהם שעיר מדי או חסר שיעור, וגם נשים יכולות להרגיש פגם במראה של איבר מינן.
שני המינים יכולים להרגיש נמוכים מדי או גבוהים מדי, שמנים מדי או רזים מדי, או להתעסק באפם, בסנטרם או בישבנם.
ההפרעות בדימוי הגוף יכולות להיות קלות וחולפות, משתפרות אחרי תיקון קוסמטי, דיאטה או פעילות גופנית, או קשות מאוד - כפי שזה מתואר במכתבך - מלוות בדיכאון קשה, בדימוי עצמי נמוך, בבידוד חברתי, בהתעסקות בלתי פוסקת בפגם המדומה על חשבון דברים אחרים, בניתוחים קוסמטיים חוזרים ונשנים שאינם משפרים את ההרגשה, במחשבות ובניסיונות אובדניים.
לא ברור עד כמה הדיכאון והמחשבות הכפייתיות קודמות להפרעה בדימוי הגוף או ההפרעה בדימוי הגוף גורמת לדיכאון והתעסקות כפייתית בפגם המדומה. טראומות נפשיות והתעללות נפוצים בעברם של הסובלים, ומהווים, כנראה, אחת הסיבות לתופעה. שילוב של תרופות ופסיכותרפיה יעילים בטיפול במכלול הסימפטומים.
30.05.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
התמכרות לעישון
שאלה:
אחי, בן 28, לומד ועובד שעות רבות ביום. הוא רזה מאוד, כי הוא כל כך עסוק, עד שהוא בקושי מספיק לאכול. עד לפני חודשיים הוא עישן כשתי קופסאות סיגריות חזקות ליום. לפני חודשיים הוא החליט להפסיק לעשן.
לאחרונה הוא החל להרגיש לא טוב - חלש, תשוש ומדוכא. הופיעו אצלו כאבי ראש והתקפות של רעד בכל הגוף. זה הבהיל את כולנו. לקחנו אותו לחדר מיון. בבדיקות לא מצאו כלום. רשמו לו תרופת הרגעה ואמרו לנו לפנות לפסיכיאטר.
עם כל הכבוד לרופאים, אנחנו לא ממהרים לתת לו את התרופה או להביא אותו לפסיכיאטר. אנחנו לא רוצים שירגיש "פסיכי". בסך הכול הוא בחור חכם - הגאווה של כל המשפחה. אני רוצה לדעת אם מקרים כאלה ידועים, ואיך אנחנו, המשפחה, יכולים לטפל בו. אולי כל המצב הזה הוא בסך הכול תוצאה של הפסקת עישון?
תשובה:
את כנראה צודקת בכך שיש קשר בין הפסקת העישון ומצבו של אחיך. לא הייתי מקל ראש בגילוי הזה, כי הקשר הזה מאוד מורכב, ודורש התייחסות מקצועית מקיפה.
עישון נחשב לקשה שבהתמכרויות. עשן סיגריות, מלבד חומרי פסולת שמביאים למגוון מחלות כמו סרטן, חסימת כלי דם, בעיות בתפקוד מיני ועוד, מכיל גם חומרים שונים עם השפעה חזקה על תפקוד המוח. יש להם השפעה ממריצה, מרגיעה, נוגדת דיכאון, מדכאת תיאבון, משפרת ביצועים חשיבתיים, וכל זה באופן מיידי, אך למשך זמן קצר מאוד.
חומרים אלה ממכרים ביותר, וכאשר השפעתם פגה, מופיע צורך גובר בסיגריה נוספת. בהדרגה מתפתחים הרגלים כפייתיים וטקסים סביב העישון, שלמרות שנקראים "התמכרות פסיכולוגית", פועלים דרך מנגנונים ביולוגיים רבי עוצמה במוח, ומחמירים את התלות.
עישון אומנם מתחיל כטקס חברתי בלתי מזיק, אך בהדרגה הופך להתמכרות שלא ניתנת לשליטה. אנשים עם נטייה לדיכאון וחרדה משתמשים בעישון כטיפול עצמי למצבם. אחרים, עם צורך חזק להצלחה מקצועית מהר מאוד מגלים את ההשפעה הממריצה של העישון. במקביל להתמכרות מתפתחת העמידות - צורך להגדיל את מספר הסיגריות כדי להשיג את אותה ההשפעה המרגיעה והממריצה.
הפסקת עישון חדה, כפויה או רצונית, גורמת לתופעות גמילה קשות, גופניות ונפשיות - התקפי חרדה, אי שקט, חולשה ודיכאון. מעטים מצליחים להתגבר על התופעות הללו בכוחות עצמם.
עישון של שתי קופסאות סיגריות ביום היא התמכרות קשה, ולכן סימני הגמילה שמופיעים עם ההפסקה החדה - הם קשים מאוד. גמילה מעישון צריכה להיעשות בפיקוח רפואי - מקצועי. קיימות שיטות שונות שמאפשרות גמילה ללא סבל מיותר. התנאים המרכזיים להצלחת הגמילה הם רצון עז של המכור עצמו להיגמל, ושיתוף הפעולה שלו עם אנשי מקצוע שמלווים אותו בתהליך הלא קל הזה.
26.06.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
