ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
מחשבות כפייתיות אחרי הלידה
שאלה:
אני בת 36, אם לשני ילדים - בן שבע ובת תשעה חודשים. שני ההריונות היו רצויים ומתוכננים. לאחר הלידה הראשונה, למרות שהייתה קשה מאוד, לא סבלתי מבעיות נפשיות כלשהן.
השנה ילדתי את בתי הקטנה. ההיריון היה קשה: דימומים, סכרת הריון, לחץ דם גבוה לקראת הלידה, ושני אשפוזים מחשש לשלום התינוקת.
לתינוקת הייתה צהבת ילודים, שבוע הייתי איתה בבית חולים. חזרתי הביתה מאושרת למרות העייפות.
ארבעה חודשים טיפלתי בה במסירות רבה, ולא רק בה: גם בבן הבכור, בישולים, כביסות, קניות, לילות ללא שינה רצופה. גם הנקתי את התינוקת, דבר שלא התאפשר לי בלידה ראשונה עקב נטילת אנטיביוטיקה.
אני רוצה לציין שלא היה לי קשה. עשיתי הכול מרצון, והוצאתי את בעלי לגמרי מהתמונה. אפשרתי לו רק לעבוד ולפרנס ואני טיפלתי בשאר הדברים. השנה חגגנו גם את יום ההולדת של בני הבכור בבית עם 20 ילדים והתינוקת על הידיים.
לפתע פתאום, בוקר בהיר אחד, הפכתי אדם אחר לגמרי. התחלתי לפחד מחפצים חדים כמו מספריים, סכינים. נכנסו לי לראש פחדים – שמא אני עלולה לפגוע בתינוקת. כמובן, שלא רציתי בכך. עם הזמן התחילו גם מחשבות שאני, אולי, יכולה לפגוע גם בעצמי.
כאשר המחשבות האלה באות, אני כל כך מפוחדת שאני מתחילה להחזיק את התינוקת עוד יותר חזק. בהדרגה הופיעו גם מחשבות אלימות כלפי הבעל והבן. פתאום אני מרגישה שבא לי לזרוק משהו. כמובן, שאני לא זורקת, אבל עצם המחשבה מטרידה אותי. אני פוחדת לאבד שליטה.
אני, שתמיד הייתי פסיכולוג ופסיכיאטר לכל אחד, סובלת עכשיו, ולא מסוגלת לעזור לעצמי. ניסיתי לחזור לעבודה, אבל שם אני לבד במשרד והמחשבות רק מתגברות. האם יש דרך להפסיק את הסבל הזה?
תשובה:
לידת תינוק היא חוויה מרגשת ומשמחת לכל משפחה, אבל זהו גם שינוי גדול בכל מערכות החיים: הורמונאלית, רגשית, זוגית וחברתית.
בחברה המודרנית, הזוג הצעיר מבודד, לעתים, מהמשפחה המורחבת, האב עסוק בעבודתו והאם אמורה להתמודד לבד עם העומס הכבד של ההנקה ביום ובלילה, עבודות הבית וטיפול בתינוק. עבור נשים צעירות רבות עומס זה יכול להיות יותר ממה שהן מסוגלות לשאת.
7% - 10% מהנשים מפתחות דיכאון קליני לאחר הלידה. המחשבות, אותן את מתארת, הן מחשבות כפייתיות. ההגדרה של מחשבות כפייתיות היא שאותו אדם הסובל מהן מודע לחוסר ההיגיון שבהן, אך אינו מסוגל להפסיקן.
מחשבות כאלו יכולות להיות אחד הביטויים של דיכאון אחרי לידה, או של תסמונת אובססיבית קומפולסיבית. מצב זה ללא ספק דורש טיפול פסיכיאטרי. במקביל לפנייה לפסיכיאטר, כדאי לבצע בדיקות כלליות והורמונאליות אצל רופא משפחה.
08.01.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון
משפחה בדיכאון
שאלה:
לפני כשלוש שנים בעלי אובחן כחולה בדיכאון. עברנו כמה שנים שחורות עד שהסכים להיבדק. רק בעקבות אבחון של בעיות התנהגות של בנינו, כאשר כבר לא הייתי מסוגלת להתמודד בשתי החזיתות, ואיימתי בגירושין, הוא נבדק בעצמו, וקיבל טיפול תרופתי שעזר מאוד.
מאז השיפור הראשון במצבו של בעלי היו נפילות נוספות, בכל פעם בגלל שהיה מפסיק לקחת את התרופות על דעת עצמו. בעקבות איומים שלי, הוא היה חוזר לקחת כדורים, ומצבו היה משתפר.
בימים האחרונים שוב חשתי בהתדרדרות, ושאלתי אותו אם הוא לוקח את הכדורים. הוא הודיע לי שהפסיק לפני שבועיים, אך טוען שההרעה במצבו היא בגללי, ולא בגלל הפסקת הכדורים. אני בעצמי כבר מתחילה לחוש שחיקה וייאוש. האם יש דרך להסביר לו? האם אנחנו צריכים טיפול זוגי? אולי אני זאת שצריכה טיפול?
תשובה:
מצב דיכאוני בדרך כלל מתפתח אצל אנשים בעלי מבנה אישיות כזה, שעושה אותם מועדים לפתח דיכאון עם סממנים קליניים - קשים יותר או קשים פחות. כל אדם יוצר סביבו, בצורה לא מודעת, מערכות יחסים שמתאימות למבנה האישיות שלו ולמצב רוחו.
בן אדם עם נטייה אישיותית לדיכאון ייצור בבית או בעבודה יחסים כאלה, שבמוקדם או במאוחר יביאו אותו למצב דיכאוני, או יצדיקו עבורו מצב דיכאוני קיים.
ברור שהסובבים - בני משפחה, עמיתים בעבודה, חברים - הופכים למשתתפים בצורה לא מודעת בהפקה של הדרמה הפרטית של אותו אדם דיכאוני, או מועד לדיכאון.
לעיתים גם המשתתפים האחרים מוצאים לעצמם תפקידים במחזה הזה, שהופך להפקה משותפת של כל הסביבה הקרובה. לאחד יכול להתאים במחזה הזה תפקיד של רודן, לאחר תפקיד של קורבן, לשלישי תפקיד של מרפא או שופט.
ה"מחזה" הזה הוא החיים עצמם. הכול בו אמיתי. אף אחד לא "עושה את עצמו". זה שסובל מדיכאון - סובל באמת - עם כל השינויים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים של דיכאון קליני.
טיפול תרופתי משפר את המרכיב הפיזיולוגי של הסבל אצל האדם הדיכאוני, אבל הוא אינו מפחית את הצורך שלו להגשים את התסריט הפנימי הדיכאוני שלו במציאות.
לכן, בתירוצים שונים הוא יפסיק את התרופות כאשר הן מתחילות לעזור לו פיזית, אך מפריעות להתפתחות המחזה הפנימי הלא מודע שלו. בדרך כלל בני הזוג והילדים הם בין הנפגעים העיקריים בדרמה הזאת, שכבר מזמן אינה אישית של הסובל מדיכאון - אלא הופכת להיות של כל המשפחה.
לגבי טיפול זה אומר שהמטפל צריך להתייחס לכל הרמות של הדרמה המשפחתית: גם לסבל הנפשי והפיזי של כל אחד מהמשתתפים וגם לאינטראקציה בין כול בני המשפחה.
28.01.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון
למה אני לא מאושרת?
שאלה:
אני בת 22. בכמה חודשים האחרונים אני חשה חוסר שקט, לא ישנה בלילות, לא אוכלת, כל הזמן מוטרדת. הסיבות לכך הן מגוונות. אמי ואני מאז ומעולם היינו כחתול ועכבר. היא תמיד הייתה יכולה 'להפיל' אותי במילה אחת, וכמה דקות לאחר מכן לרומם אותי.
בכל פעם שאנו רבות, היא אומרת לי לעוף מהבית, ואכן זה קרה כמה פעמים. לפני חצי שנה גרתי מחוץ לבית בדיוק בגלל ריב כזה. חזרתי הביתה בגלל הלימודים ומסיבות כלכליות.
במקביל יש לי בעיה עם החבר שלי. הוא האדם הכי מושלם שהכרתי בחיי, אבל אני לא מרגישה שלמה עם הקשר הזה. כאשר הוא נסע לחצי שנה לטיול בחו"ל, סבלתי נורא, כתבתי לו כל יום עשרה מיילים, התקשרתי אם הוא לא ענה מיד. הוא קיצר את הטיול כדי להגיע ליומולדת שלי.
הכול אמור להיות טוב, אבל התחושות שלי לא טובות. אני חיה בפחד שייעלם שוב, שיעזוב, שהוא לא אוהב אותי מספיק.
כשאני לבד, אני מרגישה ממש רע. רק כאשר אני איתו, אני נרגעת. אני לא ישנה טוב בלילה, סובלת מבחילות וכאבי ראש, לא בא לי לקום מהמיטה, כל הזמן אני מזיזה את הרגל בעצבנות, לא יכולה להתרכז ומתפרצת בקלות. יש רגעים שכל מה שבא לי זה לבכות.
שום דבר לא עושה לי טוב, לא בא לי לראות אף אחד. המגורים בבית לחוצים ומעיקים, אך העזיבה עכשיו היא בלתי אפשרית מבחינתי. נמאס לי לשחק כאילו הכול בסדר. למה אני לא יכולה להיות מאושרת כמו כולם?
תשובה:
הקשר בין ילד לאמו מתחיל מרגע הלידה, ואף לפני כן, בתקופת ההריון. הקשר הזה מכונן את אבני היסוד של אישיותו המתפתחת. הוא לא רק מהווה דגם לכל מערכות היחסים של אותו אדם בעתיד, אלא גם בונה מבנים ביולוגיים ופסיכולוגיים המגנים עליו מחרדות ומדיכאון - גם במצבים של סכנה ותסכול הבלתי נמנעים במהלך החיים.
אם אישיותה של האם פגועה עקב ליקויים בקשר שלה עם אמה, או עקב אירועים טראומתיים אחרים בחייה, היא לא תהיה מסוגלת ליצור קשר רגשי יציב ומגן עם הבת שלה.
כתוצאה מכך חוויות של נטישה ילוו את הבת כל חייה. היא תיפגע ותסבול מחרדות ודיכאונות, גם כאשר פוגעים בה באמת, וגם כאשר רק נדמה לה. היא אפילו עשויה לתרום בהתנהגותה לכך שחברים או חברות ינטשו אותה באמת.
טיפול תרופתי מרפא מהר את הסימפטומים הגופניים והנפשיים של החרדה והדיכאון, אך על מנת להפחית את פגיעותה של הנפש מפני מצבים כאלה בעתיד דרושה פסיכותרפיה מעמיקה.
10.02.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון
נשחקים מטיפול בסבתא
שאלה:
אני בן 24, הורי אנשים מקסימים, בעלי מחויבות כלפיי וכלפי אחי, שנצליח בלימודים, בעבודה ובחיים בכלל. הבעיה היא סבתי, אם אמי. לפני כמה שנים סבא שלי נפטר, וסבתא עברה לגור איתנו.
השתדלנו לתמוך בה בכל צורה אפשרית. היא תמיד הייתה אדם קשה, אך כעת היא כבר בלתי נסבלת. היא ניצולת שואה, בילדותה חיה בבתי יתומים. אמי, שהיא בת יחידה, לא הסתדרה איתה מעולם.
סבתי לא מסתפקת בשום דבר שניתן לה, תמיד מביעה חוסר שביעות רצון, תמיד מאשימה את הורי שלא אכפת להם ממנה. היא אובססיבית בכל הקשור לאוכל. היא מסוגלת להציע לי עשרות פעמים כוס תה או עוגה, גם אחרי שאצעק שאני לא רוצה. אמי נלחמת בה על בסיס יומי, אך כמה שהיא לא משתדלת, היא לא מצליחה להשביע את רצונה.
לאחרונה הסבתא הפסיקה להתקלח, זאת לאחר שמעדה במקלחת והייתי צריך לעזור לה יחד עם אמי לקום. לקח מעל חודש עד שמצאה לנכון להתקלח, לאחר שהפצרנו בה שהיא מבאישה. היא אינה מחליפה חלוק בלוי, מדברת על ביתה הקודם, כאילו היה איזה גן עדן טרופי.
אנו אובדי עצות. היא אינה מסכימה לצאת מהבית לנסיעות ארוכות, כך שאם קיים פתרון פסיכיאטרי לטפל בה, היא לא תרצה להגיע לרופא. אם רק תייעץ לי כיצד לטפל בה, או אל מי לגשת, אודה לך מאוד.
תשובה:
הבעיות, אותן אתה מתאר, אינן נדירות. עם הזיקנה תכונות האופי של אדם מתחדדות. אדם תקיף, חשדן, חסכן - יכול להפוך תוקפני פיזית או מילולית, פרנוידי או קמצן בצורה קיצונית.
השיפוט עשוי להיחלש, יחד עם ירידה בשמיעה ובראייה. התאלמנות, תלות פיזית בסובבים, מחלות גופניות שונות, כאבים כרוניים, אובדן ניידות ועצמאות – כל אלה מוסיפים להתדרדרות המנטאלית. טיפול בקשיש מהווה תמיד מעמסה כבדה על המשפחה. משקעי העבר מוסיפים לאווירה הטעונה, ומביאים לשחיקה של כל בני משפחה. אין פיתרון פלא לבעיות הללו, אך שורה של צעדים יכולים לשפר את המצב של כולכם:
א) חשוב לערוך לסבתא בירור רפואי מקיף. טיפול ואיזון במחלות כמו סכרת, יתר לחץ דם, כאבים כרוניים - יכול לשפר מאוד את מצבה הנפשי.
ב) בירור פסיכיאטרי יכול לגלות מצבים נפשיים שניתנים לטיפול. טיפול בדיכאון, בהפרעות שינה, בתוקפנות, יכולים להביא לשיפור דרמטי בהתנהגות. רופאים ציבוריים ופרטיים עורכים ביקורי בית.
ג) ניתן למנוע שחיקת בני המשפחה על ידי הכנסת עובד סיעודי. קיימים מעוני יום לקשישים, בהם ניתן טיפול מגוון ותעסוקה לקשיש מחד, וחופש למשפחה מאידך. בית אבות מתאים, קרוב למגורי משפחה יכול לתת פיתרון לטיפול בקשיש ולתעסוקתו מבלי לנתקו מהמשפחה.
18.02.2006
כל הזכויות שמורות למכון השרון
