ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
חרדת טיסה
שאלה:
אני בת 45, ובשנתיים האחרונות התפתחה אצלי חרדת טיסה. בפעם האחרונה זה הגיע לכך שירדתי מהמטוס ממש לפני ההמראה. משפחתי טסה לנופש בלעדיי. זה היה כל כך מביך, כי השמועה על מה שקרה התפשטה כמו אש בשדה קוצים.
נוצר עלי לחץ חברתי ומשפחתי כבד. כולם מצפים ממני שאיהנה מהחיים, ולא אעשה בושות לבעלי ולמשפחה. אפילו הילדים שלי כועסים עלי, שאני לא כמו כל האימהות. בעלי דורש שאקח את עצמי בידיים.
אני בעצמי לא מוצאת כל היגיון בפחד הזה. בעבר טסתי 14 פעמים. הפחד שלי התעצם מטיסה לטיסה. המוזר הוא שהקטע הכי קשה בשבילי, הוא הדרך לשדה התעופה וממנו. מופיע אצלי לחץ בחזה, אני מתקשה לנשום, והלב שלי פועם במהירות. אני רוצה לפטור את הבעיה שלי, אבל אני לא מוכנה להיכנס לטיפול ארוך ומייגע. שאלתי היא: האם אפשר לעזור לי בהיפנוזה?
תשובה:
את מתארת מצב שמתאים להגדרה של פוביית טיסה. פוביה זו מצטרפת לרשימה ארוכה של פוביות אחרות, שהן ביטויים להפרעת – חרדה - Anxiety Disorder - בדרך כלל אנשים סובלים מכמה פוביות בו-זמנית.
זה אומר שהם נכנסים למצב חרדה או אפילו פאניקה - Panic Attack בכל פעם שהם מוצאים את עצמם מול הגורם המאיים. האיום הוא בדרך כלל לא הגיוני, כמו הפוביה שאת מתארת.
אנשים שסובלים מפוביית טיסה, בדרך כלל פוחדים גם ממקומות סגורים אחרים: אוטובוס, רכבת, מעלית, אולם קולנוע, בנק, סופרמרקט, אולמי אירועים וכדומה. בדרך כלל הפוביה מתחילה בהתקף פאניקה. הסבל בזמן ההתקף הוא כל כך קשה שאחריו אותו אדם מתחיל להימנע מלשים את עצמו במקום דומה ובמצב דומה.
עם הזמן הפוביה מתרחבת גם למצבים אחרים, דומים ולא דומים. האנשים הסובלים מודעים לחוסר ההיגיון של תגובתם למצבים יום-יומיים, אך לא מסוגלים להתמודד עם זה לבד. במקרים בודדים, או בתחילתה של המחלה, אדם יכול לסבול מפוביה אחת מסוימת. למצב הזה קורים פוביה פשוטה - Simple Phobia
אני לא יודע איזה טיפול יהיה עבורך ארוך ומייגע, ואיך את מתארת לעצמך טיפול בהיפנוזה. לפעמים אנשים חושבים שהם באים לרופא עם בעיות, הרופא "עושה להם היפנוזה" והם יוצאים מהחדר ללא בעיות אחרי טיפול אחד.
בדרך כלל זה לא כך. הטיפול המהיר והיעיל ביותר בפוביות - כולל פוביית טיסה - היא חשיפה הדרגתית של הסובל לגורם החרדה. במקרה שלך - כל דבר הקשור לטיסה.
בתהליך זה השימוש בטכניקות היפנוטיות יכול להיות מאוד יעיל. בעזרת היפנוזה ניתן למתן את התופעות הגופניות שמלוות את התקף החרדה. בחלק מהמקרים יש צורך גם בטיפול תרופתי.
26.08.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
נמשכת למי שפגע בה
שאלה:
אני בת 31, נשואה ואם לילד בן שלוש. נישאתי לא מאהבה. הכרתי את בעלי באינטרנט. לא התאהבתי בו, ואמרתי לו שנוכל להיות רק ידידים, אבל הוא לא ויתר: חיזר אחרי בעקשנות, ביקש ולחץ.
לבסוף נעתרתי לו. עברנו לגור ביחד כדי שנוכל להכיר אחד את השני ולנסות חיים משותפים. למרות שלי לא היה נראה שאנחנו מתאימים, העניינים התגלגלו כך שנכנסתי להריון, ולבסוף התחתנו.
לפני שהכרתי את בעלי, היה לי קשר עם גבר שאותו אהבתי יותר, ונקשרתי אליו יותר. שנה יצאתי עם הגבר הזה, אך לפתע הוא החליט שאנחנו לא מתאימים ולא היה מוכן בשום אופן להמשיך בקשר. הוא חתך את כל היחסים איתי באופן פתאומי, ודחה כל ניסיונותיי הנואשים להתקרב אליו שוב, לחבק אותו, לנשק אותו, או לתת לי עוד צ'אנס.
עשיתי הרבה מעשים נואשים כדי לזכות שוב ביחס מצידו, אפילו ניסיתי להתאבד. שום דבר לא עזר, הוא לא היה מוכן לחזור אלי. הייתי בדיכאון תקופה ארוכה: שכבתי במיטה, בכיתי ולא תפקדתי כלל. באותה תקופה הכרתי את בעלי. כנראה שחיזוריו והבטחותיו שכנעו אותי שיהיה לי עכשיו יותר טוב, ואדע ימים של שלווה ואושר.
פתאום, כאשר אני נשואה כבר שלוש וחצי שנים, ויש לי ילד בן שלוש, סיפרו לי שאותו בחור התחתן לאחרונה, ונראה די מאושר. זה החזיר לי זיכרונות ישנים מהתקופה בה יצאנו ואהבנו. נעשיתי עצבנית ומדוכאת שוב, ממציאה תירוצים שונים כדי לא לתת לבעלי להתקרב אלי, וחושבת כל הזמן על אותו בחור. זה חידד את העובדה שאיני מאוהבת בבעלי ולא נמשכת אליו.
בעלי, מצדו, לא מוכן לוותר עלי, ולא מוכן לשמוע על גירושין. אני אובדת עצות, ולא יודעת מה לעשות. אנא עזור לי וייעץ לי לגבי המעשה הנכון לעשות, והדרך הנכונה ללכת בה...
תשובה:
את לא כותבת הרבה על בעלך, ועל צורת הקשר ביניכם במשך כל השנים שאתם יחד. נדמה לי שאת שייכת לאותה קבוצה של אנשים שנמשכים לאלה שלא רוצים בהם, אבל פוגעים ומזלזלים באלה שאוהבים ומעריצים אותם.
הסיבות לכך הן מורכבות ושונות, אבל מאחד אותן דימוי עצמי נמוך ויחס שלילי כלפי עצמם. אדם שלא אוהב ולא מעריך את עצמו מתקשה להעריך את אלה שאוהבים אותו. לפי תפיסתם של אנשים כאלה - אלה שאוהבים אותם לא שווים בעצמם. הסיבות לכך נעוצות בצורת הקשר שיצרו איתם הדמויות המרכזיות בילדותם. התשוקה המרכזית שלהם, היא כלפי הבלתי ניתנים להשגה, וכלפי אלה שדוחים אותם.
כמובן שזהו רק רושם שטחי. להבנה מעמיקה יותר של הקונפליקט והסבל בחייך אפשר להגיע רק בשיחת ייעוץ מקצועי.
28.08.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
חרדות בעקבות מות האב
שאלה:
אני בן 30. בשמונה החודשים האחרונים נטלתי כדור בשם סרוקסט בעקבות התקפי חרדה שהופיעו אצלי ביום שאבי נפטר מדום לב. אבי היה בן 54, ובריא לחלוטין. באותו יום נורא הוא נקלע לוויכוח קשה עם המנהל שלו, חזר הביתה והתמוטט. מאז התחלתי לחוות כארבע התקפי לב מדומים מדי יום.
ניסיתי את כל הטיפולים הקיימים: דיקור סיני, הומיאופתיה ופסיכולוגיה. רופאת משפחה רשמה לי סרוקסט והבטיחה שהוא יתחיל להשפיע מהר, ובאמת, אחרי שבועיים נעלמו התקפי החרדה. בשישה החודשים האחרונים אני גם מטופל פעמיים בשבוע אצל פסיכולוגית.
לאחרונה החלטתי על דעת עצמי להפסיק את התרופה. כיום אני כבר שבוע בלי הכדור. ביומיים האחרונים אני מרגיש חוסר שקט, כל כמה נשימות יש לי פעימת לב חסרה או מיותרת ואני חש תחושת עילפון. אין לי את מי לשאול מה יכול לקרות לי בעקבות ההפסקה בנטילת התרופה. אשמח לקבל מידע שיעזור לי.
תשובה:
קודם כל אני משתתף בצערך על מות אביך. טראומה נפשית חדה יכולה לגרום לאוטם שריר הלב ולמוות פתאומי, כפי שזה זה קרה לאביך, אך גם לחרדה ממושכת ולהתקפי פאניקה, כפי שקרה לך בעקבות מות אביך. טוב עשית שפנית מייד לטיפול.
הבעיה היא שמרוב מטפלים אין לך את מי לשאול אם להפסיק את התרופה וכיצד, ואתה עושה זאת על דעת עצמך, דבר שיכול לגרום לך לנזק וסבל מיותרים.
בלי להכיר אותך ואת כל פרטי הטיפול שאתה מקבל, אוכל לתת רק עצות כלליות - תיאורטיות. רופאת משפחה, כנראה, אבחנה נכון את התקפי הפאניקה שלך, ונתנה לך תרופה נכונה, שהקלה אליך. אך זה רק חלק מהעזרה שהיית צריך לקבל. היה עליה להפנות אותך לפסיכיאטר להמשך מעקב ולפסיכותרפיה.
אפשרות נוספת היא הפרדה בין הטיפול הפסיכיאטרי תרופתי והפסיכותרפיה. יכול להיות שאחרי שמונה חודשים ללא התקפים, יש מקום להתחיל להוריד את מינון התרופה, אך יש לעשות זאת בהדרגה.
הפסקה מיידית של התרופה גורמת לתופעות גמילה מיותרות שמזכירות מאוד את תופעות חרדה שבגינן קיבלת את התרופה, אך יש להבדיל בין השתיים. תופעות גמילה מופיעות מייד עם ההפסקה החדה בנטילת התרופה. אם היית מוריד רבע כדור בשבוע, לא היית מרגיש שום תופעות לוואי.
חזרה של המחלה - היא דבר אחר - והסימנים לכך מופיעים רק שבועות או חודשים לאחר הפסקת התרופה. כדי להימנע מתופעות גמילה ומחזרה של המחלה גם יחד, אני ממליץ בדרך כלל להוריד רבע כדור כל כמה חודשים, תוך כדי מעקב. אם מופיעים סימנים של חזרת הסימפטומים בשלב כלשהו של ההורדה, מעלים את הכמות לרמה הקודמת.
10.09.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
נישואין במבוי סתום
שאלה:
אני בן 30 ונשוי מזה כחצי שנה. הכרתי את אשתי עשרה חודשים לפני החתונה. זה היה הקשר הראשון שלי עם אישה. היו לי תקוות גדולות לחיי אהבה ואושר, אך כבר לאחר שלושה חודשי היכרות בינינו התברר לי שחברתי, אשתי לעתיד, היא טיפוס ביקורתי, נותנת לזוטות להשתלט על סדר היום, ונוהגת לדבר ללא הפסקה על עניינים של מה בכך, דבר שעיצבן אותי ומעצבן אותי עד עכשיו.
היא מצהירה שאינה 'ביצ'ית', לא קשה, לא צינית, וששאיפתה היא שכל אחד מאתנו יהיה עצמאי. לצערי, זה לא מה שקורה במציאות. אם היא כועסת על מישהו, היא מוציאה את כל העצבים עלי. במקום להודות שכואב לה, היא יוצרת מריבה סביב משהו קטן, כמו נעליים או מגבת שאינה במקום.
כאשר אנו עסוקים בדבר מסוים, כמו הכנה לטיול, רכישת רהיט או משהו דומה, אין סיכוי שזה יעבור בשקט. במקום לבצע את החלק שלה במשימה, או לסייע לי, היא מוציאה את כל האגרסיה שלה עלי. היא מסתירה את חוסר הביטחון שלה בשתלטנות, בצורך להכתיב את סדר היום, בביקורת שפוגעת בי קשות.
למרות הכאב, אני מגיב תמיד באיפוק, מחזיק את כל התסכולים שלי בבטן. כל העניין הזה מציק לי ואוכל אותי מבפנים. אני מפנטז על עזיבה ועל נקמה, אך יודע שאי אפשר לסובב את הגלגל אחורנית.
אני מיואש מכך שכל האושר שלי בחיים תלוי בגוש בשר ששוכב מולי. אני מאשים את עצמי שהייתי כל כך טיפש, ולא הקשבתי לתחושותיי ולא סיימתי את הקשר לפני החתונה.
אחרי כל פגיעה נוספת, אני מתכנס בפינה ובוכה, דבר שלא קרה לי לפני הקשר הזה. אין לי עם מי להתחלק בכאב שלי. אני יודע שאם אנסה לדבר עם אשתי על מה שמעיק עלי, היא רק תתעצבן והדבר רק יחמיר את המצב.
אני מרגיש חלש וחסר אונים אל מול הגורל שלי, ואני לא ישן טוב בלילה בגלל כל המחשבות האלה. בעשרה חודשים איבדתי כעשרה קילו ממשקלי. מה קורה לי, דוקטור?
תשובה:
לפי מכתבך, הזוגיות שלכם חולה מאוד. אם שישה חודשים אחרי החתונה אתה רואה את אשתך כגוש בשר, סולד ממנה ולא מסוגל כלל לדבר איתה, אתה צריך לעשות משהו בנדון.
כנראה אתה גם מדוכא, וזקוק לעזרה פסיכיאטרית. פנה דחוף לייעוץ. גם אם אי אפשר להציל את הנישואין, צריך לדעת איך לפרק את הקשר עם מינימום נזק לשניכם. יכול להיות שייעוץ מקצועי יעזור לך לראות גם את החלק שלך במצב שנוצר. חשוב גם להבין איך אשתך מסבירה את כישלון הזוגיות שלכם.
19.09.2005
כל הזכויות שמורות למכון השרון
