ד"ר מרק רויטמן
מומחה לפסיכיאטריה, פסיכותרפיה, טיפול מיני והיפנוזה
אני מתנגדת לטיפול
שאלה:
אני סטודנטית באחת הפקולטות למדעי הרוח. בגלל כמה אכזבות בקשרים עם גברים וסכסוכים עם אימא שלי הפסקתי ללמוד באופן זמני, והתחלתי פסיכותרפיה בשביל למצוא את עצמי. אני כבר חודש וחצי בטיפול. ספרתי הכול למטפל שלי, אבל שום דבר לא משתנה. אין לי יותר מה להגיד, אני מרגישה שהטיפול תקוע ,והמטפל שלי אומר שיש לי התנגדות לטיפול. מה עושים במצב כזה?
תשובה:
אדם פונה לפסיכותרפיה בדרך כלל ברגע של משבר - כלומר הוא לא יכול, ולא רוצה להמשיך לחיות כמו קודם, והנפש זועקת לשינוי .אך השינוי לא בא בקלות. המבנים הנפשיים המרכיבים את האופי והאישיות שלנו אוהבים קביעות, ואפילו כאשר החיים הם עגומים ,כוחות נפשיים לא מודעים אך חזקים מונעים את ההתקדמות בטיפול.
בדרך כלל קונפליקטים פנימיים וקונפליקטים עם הסביבה הופכים בהדרגה לקונפליקטים עם המטפל. המצב הזה נקרא בשפה המקצועית העברה (Transference). המטופל מתחיל לראות במטפל את הסיבה לכישלונותיו, צרותיו ,רואה את המטפל כשמרן מדי, לא רגיש, חמדן. הוא מתחיל לראות בו תכונות שהוא שונא אצל הוריו, אצל בני הזוג, אצל הממונים עליו.
האווירה בטיפול נעשית טעונה, מתוחה, לפעמים אפילו עד כאב ,גם למטופל וגם למטפל. פתאום המטופל מרגיש שאין לו מה להגיד יותר, או שהוא חוזר על אותם דברים או שומר דברים חשובים בסוד מהמטפל. הוא מבקש עצות ופתרונות מיידיים, מאשים את המטפל, מנסה לפתות אותו לעסוק בדברים רחוקים מהטיפול .
במצב הכי גרוע הוא מפסיק את הטיפול באופן חד, וכל זה בשביל להימנע מהשינוי אליו הוא כל כך מייחל וממנו הוא כל כך חרד .המצב הזה קורה כמעט בכל טיפול, ופתרונו קריטי להצלחת הטיפול או לכישלונו. במצב הזה גם המטפל וגם המטופל צריכים לעשות הכול לשמירת המסגרת הטיפולית.
למטופל חשוב לבטא את חשדותיו, פחדיו, כעסיו, חלומותיו ואכזבותיו. התהליך הזה הוא ארוך, ולעיתים כואב לשני הצדדים, אך פתרון הקונפליקט בין המטופל למטפל פותר גם את הקונפליקט של המטופל עם עצמו ועם סביבתו.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
אוהבת את המטפל
שאלה:
אני בת 36, גרושה ואם לשני ילדים. כבר שנה אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי. המטפל שלי הוא גבר נאה בסביבות הגיל שלי. גם הוא גרוש עם שני ילדים. התחלתי בטיפול בגלל דיכאונות וחרדות שהיו לי בזמן הגירושין שלי ובעקבותיהם.
נודע לי שלבעלי יש אישה אחרת, ואז החלטתי לחתוך. היום כתוצאה מהטיפול אני מרגישה הרבה יותר טוב. מה שקרה הוא שהתאהבתי במטפל שלי. אני מדמיינת אותנו ביחד, חושבת איך להכיר בין הילדים שלנו, שאגב לומדים באותו בית ספר.
בחודשיים האחרונים יש לי כל הזמן פנטזיות אירוטיות על המטפל שלי. אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד אני יודעת שזה לא טוב להפוך יחסים טיפוליים ליחסים אינטימיים, אבל הרגש שלי אומר שהיינו יכולים להיות זוג מושלם.
אני לא אומרת לו שום דבר על הפנטזיות שלי. מה היית ממליץ לי לעשות? האם זה ריאלי לחשוב שהמטפל יהיה הבן זוג שלי, או פשוט לרדת מכל העיניים?
תשובה:
הרגש שלך כלפי המטפל שלך הוא ריאלי מאוד. בכל מערכות היחסים בין בני אדם מתעוררים רגשות שונים. אלה יכולות להיות רגשות חיבה, אהבה, משיכה מינית, אבל גם יכולות להתעורר תחושות כעס, חשדנות, שנאה.
מערכת מטפל-מטופל לא שונה. שני הצדדים יכולים לחוש רגשות עזים מכל הסוגים זה כלפי זה. לפעמים הרגשות מתחלפים מאהבה לשנאה ולהיפך. לפעמים זה קורה כבר בפגישה הראשונה, לפעמים זה מתפתח במהלך חודשים ושנים של טיפול.
בדיקה מדוקדקת של הרגשות שמתעוררים במהלך הטיפול מאפשרת למטופל להכיר לעומק את עולמו הפנימי ולהגיע לשליטה טובה יותר על רגשותיו ועל חייו. פעולה אוטומטית, ללא בדיקת הרגשות שעולים בטיפול מביאה את המטופל לאותו מקום ולאותן בעיות שבגללן הוא הגיע לטיפול.
כדי להמחיש אספר על אישה שאיתה כל הדפוסים של הרגשות שאפיינו את חייה הופנו כלפי המטפל כבר בפגישה השנייה.
בפגישה הראשונה היא סיפרה שהיא סובלת מבעיות רפואיות רבות - דפיקות לב ,כאבי בטן. היא עברה הרבה בדיקות פולשניות יותר או פחות אך לא נמצאה אצלה סיבה רפואית לסבלה.
היא סיפרה שהוריה קיפחו אותה כל החיים, וגם את הירושה שלהם השאירו בצורה שמקפחת אותה. היא נמצאת במשפטים עם האחים שלה, וחייה עם בעלה עגומים למדי. גם הילדים שלה לא בסדר, והם לא מדברים איתה.
קבענו פגישה נוספת. חצי שעה לפני הפגישה השנייה היא התקשרה אלי ואמרה שעזרתי לה מאוד, שהיא מרגישה יותר טוב, ולא זקוקה יותר לטיפול ולכן לא תגיע. הייתי בעיצומו של טיפול אחר, לכן יכולתי רק להגיד לה שאני שמח שהיא מרגישה טוב, אבל לא אוכל לדבר איתה בטלפון ומחכה לה בשעה שלה. ידעתי שהיא גרה במרחק של 10 דקות הליכה מהמרפאה שלי.
כל השעה שלה חיכיתי לה. הגיע זמן של המטופל הבא, ואז אני שומע צלצול בדלת. אני פותח את הדלת והיא נכנסת לחדר יחד עם המטופל שהגיע בדיוק בזמן שלו. ביקשתי ממנה סליחה, ואמרתי לה שלא אוכל לקבל אותה היום, ונצטרך לקבוע פגישה אחרת. אז היא התפרצה עלי: "מה? אתה לא מקבל אותי, הרי אמרת לי לבוא! עכשיו יש לי דפיקות לב .אתה עשית לי אותם"!
כמובן - זו דוגמה קיצונית, אבל היא ממחישה מה קורה כאשר במקום לדבר על הרגשות, פשוט פועלים לפיהם. במקרה הזה, אישה שרגילה לקיפוח, דחייה והשפלה, פשוט יצרה את המצב שבו הרגישה דחויה, מקופחת ומושפלת.
יכול להיות שאם לא תדברי עם המטפל שלך על הרגשות שלך, היחסים שלכם יגיעו למשבר, ואז כמו בגירושין שלך, תרגישי חרדה ומדוכאת.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מה זה פסיכותרפיה אנליטית?
שאלה:
אני רווקה בת 38, גבוהה ונראית מצוין, עובדת במשרה ניהולית יוקרתית. במשך שנים הכרתי הרבה גברים מכל "הסוגים והצורות", אבל אף קשר לא התפתח לקשר מחייב.
או שאני מיד ראיתי שהגבר לא שווה התייחסות, או שאם כבר היו כאלה שהערכתי אותם, אז או שהיו נשואים או שהתקשו לקבל החלטות, ונעלמו אחרי כמה שבועות או חודשים של קשר.
בסדנה למנהלים שבה השתתפתי לאחרונה המנחה רמז לי שאני יכולה להפיק תועלת מפסיכותרפיה אנליטית. כעסתי עליו. הרי אני אישה אינטליגנטית, מכירה טוב את עצמי. מה יעזור לי לנבור בעבר שלי? מה דעתך על זה? מה אני צריכה לעשות כדי לפתור את הבעיה?
תשובה:
הרבה אנשים פונים אלי עם שאלות שקשורות לפסיכותרפיה אנליטית - (פ.א). אנסה לענות לך ולפונים אחרים מה זו.
פ.א. מבוססת על הרעיון שרוב ההתנהגויות, המחשבות והדעות שלנו נובעות מהחלק הלא מודע של הנפש. הטכניקה של פ.א. משתמשת רק בדיבור, ללא כל עשייה מצד המטפל או המטופל.
בתנאים המוגנים של המסגרת הטיפולית המטפל עוזר למטופל לבטא את הצרכים, המוטיבציות, המשאלות והזיכרונות הלא מודעים, ובדרך זו להגיע לשליטה מודעת בחייו.
בתחילת הטיפול לחלק מהאנשים קשה לקבל את הרעיון של הלא מודע, ושיש דברים שלא בשליטתם המלאה. במהלך הטיפול נוצרים מצבים שבהם תחושות, זיכרונות, פנטזיות וחלומות שעולים באופן ספונטני זורקים אור חדש על חלקים שלמים של ההוויה של המטופל.
בעזרת המטפל, או בהמשך בעצמו, המטופל עושה אינטגרציה חדשה בין החלקים של חייו שלא היו מודעים קודם עם המטרות המודעות בחיים. הוא מקבל תובנה על הכוחות שמכשילים אותו מלהשיג את מטרותיו.
הטיפול מסתיים כאשר מטרותיו של המטופל מושגות. לא ניתן לקבוע מראש כמה זמן יימשך הטיפול. לאדם לוקח שנים לפתח את האופי שלו ואת גישותיו לחיים שגורמים לו לסבל, ולשנות אותם גם כן יכול לפעמים לקחת זמן רב.
פ.א. מתאימה כמעט לכל אחד שרוצה לחיות חיים מאושרים יותר, להיות יותר גמיש רגשית, לשפר את היכולת הבין-אישית שלו. כמו כן פ.א. מטפלת במגוון בעיות רגשיות, בהן:
- כאב נפשי, דיכאון, שעמום, אי שקט
- יכולת ירודה בלימודים, בעבודה, ביכולת ליהנות
- פחד, חרדה מאיום לא ידוע או לא הגיוני
- תחושת חוסר ערך, חוסר כיוון, חוסר שייכות
- היעדר מטרות, אידיאלים, טעם בחיים
- תחושת אחריות מוגזמת ואי יכולת להשתחרר וליהנות.
- יחסים מעורערים עם בני זוג, ילדים, הורים.
- כישלון ביחסי אהבה, חברות ואינטימיות
- תחושת איבוד שליטה על החיים.
- נוקשות מוגזמת, תופעות כפייתיות מסוגים שונים
- חוסר שליטה באכילה
- תחושות גופניות שנובעות מסיבות נפשיות.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
מאבק על ביטחון עצמי
שאלה:
אני בת 50, עובדת בשתי משרות, ברובן רק בסביבות נשים. בעבודתי בבוקר, כשאני בעמדה של מרצה אורחת, אני מסתדרת עם נשים סביבי מצוין. אני מקבלת מהן יחס טוב, הרבה כבוד והערכה. בעבודתי השנייה אחה"צ כאשר אני בעמדה שווה לשאר הבנות, אני תמיד מרגישה כנטע זר, אף פעם לא מצליחה ליצור קשרים טובים, ואין שום חיבור בינינו. אותו הדבר קורה גם כאשר אני נמצאת בחוג ספורט. אני מרגישה שלא נעים לי עם הנשים האלה, ואין לי שום עניין להתחבר איתן.
תשובה:
את מתארת מצב, אבל לא שואלת שאלה. אני מניח שאת רוצה לשאול למה זה קורה, ומה עושים עם זה? בשביל לענות על השאלות האלה, נניח שקיימים שני עולמות - העולם הפנימי והעולם החיצוני.
העולם הפנימי בנוי מכל הזיכרונות העבר של האדם, מקומו במשפחה, בגן ובכיתה בבית הספר. אדם מפנים במשך כל חייו את יחסם של הסובבים כלפיו, וזה מה שבונה את ההרגשה הפנימית שלו: שווה- לא שווה, יפה- לא יפה, אהוב- לא אהוב.
עם ההרגשות הפנימיות האלה הוא מגיע לכל מקום בעולמו החיצוני - עבודה, חברה, חוגי ספורט, וכו'. שם הוא משדר דרך התנהגותו ובצורה לא מודעת בדרך כלל: " אני שווה, אני חזק, אני מנהיג " או להיפך: "אל תיקחו אותי ברצינות, אני לא יודע מה קורה, אני שווה פחות מכם".
אנשים מסביב מיד קולטים את המסרים ומתנהגים כלפי אותו אדם בהתאם. זה לא אומר שגורלו של האדם נקבע בילדות ולא ניתן לשנותו. האינטראקציה בין העולם הפנימי והחיצוני מתרחשת במשך כל חייו.
אם נחזור לסיפור שלך, אז כנראה בסביבה שבה יש לך תפקיד דומיננטי - את מרצה - גם ההרגשה הפנימית שלך משתפרת, ואת יוצרת קשר עם אחרים כמנהיגה. אין ספק שגם ההרגשה הטובה הזאת מופנמת ומחזקת את התחושה הפנימית שלך.
יחד עם זאת, יכול להיות שבלי סימני הסטאטוס של מרצה, בחברה של שווים, התחושות מהעולם הפנימי קופצות לקדמת הבמה, וקובעות את מעמדך הנחות או הלא נוח.
כמו שאמרתי קודם, החיים בעצמם יכולים להיות תיקון, כמו ההתקדמות שלך לסטאטוס של מרצה.
אבל לפעמים התהליך הולך לכיוון ההפוך. יחס שלילי של הסביבה, השפלה, מוסיפים לחוסר הביטחון הפנימי, לתחושת הנחיתות. בתהליך של פסיכותרפיה המנגנונים האלה נעשים מודעים, וניתנים לשליטה. אדם יכול לקבל שליטה על הרגשותיו ועל גורלו.
1999-2003
כל הזכויות שמורות למכון השרון
